גידי וויץ שיודע לשאול

מינויו של אביגדור ליברמן לשר ביטחון היכה את הציבור (ולא רק מהצד השמאלי של המפה ‏הפוליטית) בתדהמה. אנשים זוכרים במעומעם את החקירות, אך מרוב שהחקירות נתמשכו זמן כה ‏רב, אנשים אינם זוכרים כבר על מה ולמה. גידי וייץ, בשורה של שאלות לשר המיועד (שעוד לא ‏הוסרו ממנו הניילונים), אביגדור ליברמן, שואל מן המקפצה את כל מה שאנו היינו רוצים לשאול, ‏אבל רק מהבריכה.‏

די לחכימא ברמיזה: בשאלות 1 עד 9 ששואל וויץ יש את המשהו הפסיבי האגרסיבי שבשאלה ‏רטורית, אשר התשובה כבר מובנת מאליה ביחס אליה: כמו האם הפולניה ששואלת את הילדים ‏אחרי ארוחת השישי, אם הם רוצים שהיא תשטוף את הכלים אבל תחטוף התקף לב תוך כדי ‏‏(במקום להציע להם לשטוף את הכלים), כך גם וויץ: וויץ אינו אומר ברחל בתך הקטנה כי ‏לאביגדור ליברמן היו חברות קש: אך מנוסח השאלות (כגון - איך מקורבי ליברמן - אשר איישו ‏עמדות מפתח בחברות השונות, הרוויחו כל כך הרבה מלופט גשעפט), אנו מבינים כי וויץ אומר ‏לליברמן - אחי (עם אצבע מתחת לעין) החברות שלך הן קש קש קש (על משקל יוסף מ"היהודים ‏באים" - עולב עולב עולב).‏

שאלות 10 - 11 העוסקות בקשרים עם הר שלאף, רומזות לשוחד, וגם שאלה מס' 14 ממשיכה בכיוון ‏הזה, כאשר היא רומזת למינוי לא כשר ולא מקצועי (וכשמחברים את שאלה מס' 14 לשאלות על ‏כספים שהוזרמו משלאף, מבינים שהא בהא תלייה, וכי הכספים של שלאף גרמו, ככל הנראה, ‏למינוי הלא תקין).
‏
כולם היו בניו: שאלות 15-21 עוסקות במקורבים שמינה ליברמן לתפקידי מפתח, ואשר התגלו ‏כבנים סוררים ומורים ביותר אשר היו מעורבים בעסקים מפוקפקים או מעלו בתפקידם, אולי כדי ‏לרמוז שהמינויים הלא כשרים והלא מקצועיים מטעם ליברמן, קשורים איכשהו ל"שוחד ביזנס" מן ‏השאלות הקודמות.
‏
שאלות 21-24 רומזות כבר לניסיונות של ליברמן להערים על שלטון החוק. כולנו מכירים את הגבר ‏הרזה עם הזיפים מן התחנה המרכזית ששואל אותנו אם "אחי, יש לך שקל". אז מסתבר שליברמן ‏‏'שנורר' שיחות מאנשים אחרים כאילו הוא משנורר סיגריות ("אחי, יש לך שיחה לתת לי?"), ומנוסח ‏שאלות 21-24, עולה כי מטרתו הייתה כי כמה וכמה שיחות לא תופענה בפירוט השיחות שלו, ולא ‏תיפולנה אל מלכודת ההאזנות.
‏
השומר בן דודי אנוכי? שאלה 25 דווקא נוגעת למינויים בקרב בני הדודים. וויץ שואל את ליברמן ‏מדוע התעקש הוא לראות דווקא במוחמד רשיד, "מקורבו של שלאף ומי שהואשם בשוד העם ‏הפלשתיני" כמועמד "אופטימלי" לעמוד בראש הרשות. לעניין זה אין לכותבת שורות אלו אלא ‏להמליץ על ספרו המרתק של רונן ברגמן, "והרשות נתונה" - כי מסתבר שהישראלים והפלשתינים ‏לא קשורים אחד עם השני אך ורק בקשרי אב קדמון משותף ("אברהם אבינו"), אלא גם בכמה ‏קשרי שחיתות, קומבינות, מינויים ויד רוחצת יד, סביב הכספים אשר זורמים מ-ואל הרשות ‏הפלשתינית, ועוברים בכמה ידיים ישראליות.
‏
‏"ידו בכל (במיוחד בכל מה שחוקר אותו) ויד כל בו" - שאלות 26 עד 28 הן שאלות רטוריות ‏הרומזות ברחל בתך הקטנה על נסיונו של ליברמן לבחוש בגורמי אכיפת החוק, מקודקוד ‏הפירדמידה, בעודו נחקר למרגלותיה.
‏
שאלה 29 נשמעת כמו בדיחה צינית ומרירה מן העיירה היהודית, על השלייזמל שמנהל את העיירה בשיא השלומיאליות: ‏‏"האם כבוד שר הביטחון המיועד מוכן לענות לציבור על כל השאלות האלה, רגע לפני שהוא מתיישב ‏על הכורסא בקומה ה 14 בקריה ודורש מאנשי הצבא תחקירי אמת?" ‏