תהליכים מעוררי חלחלה? תסתכלו במראה

אם אכן יש "תהליכים מעוררי חלחלה", הם מתחילים במקום שבו עיתונאים מאבדים עניין בדמוקרטיה" ‏‏- מסכם קלמן ליבסקינד את טורו. שכן, לשיטתו, "39 שנה עברו מאז המהפך הפוליטי של 1977 ויש מי ‏שעדיין לא השתחררו מההלם ועדיין לא מוכנים לאפשר לעם לקבוע מה יהיה פה. ואם המחיר זה שלטון ‏צבאי, אז שיהיה". ‏

למי מייחס קלמן ליבסקינד משאלת לב ל"הפיכה צבאית"? לרוני דניאל, הפרשן של ערוץ 2 שבשידור חי ‏הזדעזע ממינוי ליברמן למשרת שר הביטחון (זעזוע שאפילו בני בגין, הימין של הימין, חש). אך רוני דניאל ‏התנחם בכך שיש כמה אנשי צבא מצוינים, לשיטתו, בצמרת, שיאזנו את הקודקוד הלא צפוי שנחת עליהם ‏בשל קומבינה פוליטית.‏

בכל הכבוד, קשה לי להבין כיצד העובדה שרוני דניאל מזועזע מליברמן כשר ביטחון ומשבח את קציני הצבא ‏הבכירים ובראשם הרמטכ"ל, מעידה שהוא - וכל "הסמול" רוצים הפיכה צבאית. לא הגזמת בפרשנותך, ‏ליבסקינד?‏

אך בדבר אחד ליבסקינד בהחלט "עושה שכל". חוסר הקוהרנטיות של השמאל: רביב דרוקר, לדברי ‏ליבסקינד, בנה לפני כשנה ויותר תסריט דמיוני של ממשלה "בלי ביבי", ובתסריט הזה - ליברמן הוא שר ‏ביטחון; מסתבר כי שורה של פרשני שמאל הציגה את ליברמן כ"מבוגר אחראי", כשהם רצו לרקום בדמיונם ‏תרחיש של ממשלה נטולת גלוטן (ביבי). הגורל נחנק מצחוק, לשיטת ליבסקינד.‏

חוסר הקוהרנטיות של צבא פרשני השמאל באה לידי ביטוי גם ביחס להדלפות: כל ילד אוהב גלידה וכל ‏עיתונאי אוהב הדלפות, עד כאן זה ידוע. אבל החיבה להדלפות נעצרת, לשיטת ליבסקינד, כשדורכים על ‏העצב הרגיש שלא השמאל: כשאלקנה שור מ-‏nrg‏ הביא קלטת, פרי הדלפה מלפני עשור מהרצאה שנתן ‏גולן בפני תלמידי מכינה צבאית בנוקדים, ביחס להמנעות מפגיעה באזרחים "בלתי מעורבים" על-חשבון ‏שלומם ובטיחותם של החיילים, היו מי שגלגלו עיניים לשמיים ושאלו את עצמם: מה האינטרס של המדליף ‏להדליף, כאילו שהאינטרס שלו מחבל בכהוא זה בערכה העיתונאי הרב של ההדלפה.