מחפשים את טילרסון

אם רקס טילרסון באמת רוצה להיות שר החוץ של ארה"ב, כדאי שיתנהג כך - מייעץ לו (25.2.17) ניו-יורק טיימס.

כאשר נכנס טילרסון - לשעבר מנכ"ל אקסון-מוביל וחסר כל ניסיון דיפלומטי - לתפקידו, הוא מיהר להרגיע את חששות בעלות בריתה של ארה"ב מפני הצהרותיו של דונלד טראמפ נגד נאטו, האיחוד האירופי והסכמים בינלאומיים. הוא גם דיבר על הערכתו הרבה כלפי הדרג המקצועי, הדגיש את חשיבותה של עבודת הצוות והבטיח שישמור על המומחיות של המשרד.

ואולם, טוען העיתון, בשבועות שחלפו מאז התרבו הסימנים המדאיגים לכך שטילרסון נדחק לשוליים ויתקשה לאזן את הקו הקשוח של טראמפ ויועציו הקרובים. הוא לא השתתף בפגישות עם מנהיגים זרים - כגון בנימין נתניהו - ולא שותף בהחלטות מרכזיות, כמו נסיגתו של טראמפ מרעיון שתי המדינות ומאיומו להגיב בחריפות של ניסוייה הבליסטיים של אירן. טראמפ גם סירב לאשר את מועמדו של טילרסון לסגנו, ובכך הפגין בפומבי את זלזולו בשר שהוא עצמו מינה. העובדה שטילרסון לא הגיב, מעלה ספקות נוספים בדבר יכולתו להתמודד עם הנשיא - טוען העיתון.

חשש נוסף של ניו-יורק טיימס: שלושת הגנרלים הבכירים בממשל מאפילים על טילרסון. הכוונה לשר ההגנה, ג'יימס מאטיס; השר לביטחון פנים, ג'ון קלי; והיועץ לביטחון לאומי, ה"ר מקאסטר. כל השלושה מומחים בתחומם וזוכים לכבוד רב, מדגיש העיתון, אך הם עלולים להוביל את הממשל לגישה צבאית מדי כלפי סוגיות חוץ. במצב זה, קולו הדיפלומטי של משרד החוץ חשוב יותר מתמיד - ודווקא כעת הוא חלוש.

בעיה נוספת של טילרסון היא ששני יועציו הקרובים ביותר של טראמפ, סטיב בנון וג'ארד קושניר, רוצים להתערב במדיניות החוץ. נשיאים תמיד אוהבים לרכז את קבלת ההחלטות בבית הלבן, אך טראמפ עושה את זה עוד יותר מאשר קודמיו, טוען העיתון, המזכיר ש-בנון הצליח לקבל מושב קבוע במועצה לביטחון לאומי - מהלך חסר תקדים ליועץ פוליטי.

טילרסון אינו נקי מאחריות, שכן הוא בונה באיטיות רבה מדי את צוותו ומתרחק מהדיפלומטים המקצועיים בכך שהגביל את מספרם של העובדים הבכירים הנהנים מגישה ישירה אליו. עד כה, טילרסון נתן מעט מאוד הצהרות פומביות, לא העניק אפילו ראיון אחד, הגביל את מספר הכתבים המתלווים למטוסו והשעה את התדרוכים היומיים של המשרד. "השורה התחתונה: אם מר טילרסון מתכוון להיות שר החוץ, כדאי שיתחיל לנהוג ככזה", מסיים העיתון.