זו לא טרגדיה של שייקספיר

ישיבת הקבינט המלאה הראשונה של ממשל טראמפ, שהתכנסה רק ב-12.6.17, הזכירה לשבועון אקונומיסט את "המלך ליר" של ויליאם שייקספיר. זה לא סימן טוב, מעיר השבועון, כאשר ממשל נראה כמו הנבל בטרגדיה שייקספירית, אבל כך נראה מצעד החנופה שפתח את הישיבה.

סגן הנשיא, מייק פנס, קבע את הטון: השירות לדונלד טראמפ, המקיים את הבטחותיו לעם האמריקני, הוא "הזכות הגדולה ביותר בחיי". רוב חברי הקבינט שלו – מושלים לשעבר, גנרל בעל ארבעה כוכבים וכמה מיליארדים – הלכו בתלם. הנשיאות של טראמפ מפחידה עבריינים, מרגשת את העולם וגוררת אהבה במיסיסיפי. שר האנרגיה, ריק פרי, הודיע שהוא מסיר את כובעו בפני טראמפ – אותו כינה רק לפני שנתיים "סרטן בגופה של השמרנות". כל עוד היו המצלמות בחדר, התרשם אקונומיסט, המחמאות נמשכו כמו גל מקסיקני ביציעיו של מגרש כדורגל.

משתמש טוויטר מטורונטו צייץ: "זה בדיוק כמו 'המלך ליר'", הציוץ הזה הפך לוויראלי וכאמור גם השבועון הבריטי החשוב מאמץ אותו. איש מבין השרים לא מילא את תפקידה של קורדליה – הנסיכה המסרבת עקרונית להחמיא למלך ליר, ובכך סוללת את הדרך לטירופו המוביל לשרשרת של רציחות ולמלחמה קטנה. היחיד שהתקרב לכך היה שר ההגנה, ג'יימס מאטיס, לשעבר גנרל במרינס: הוא העדיף לשבח את האנשים במדים ולומר שעל ארה"ב להחזיק צבא שיאפשר לדיפלומטים שלה לשאת ולתת מתוך עמדה של כוח.

טראמפ השיב באיחולים לשריו, ואז עבר לשבח את עצמו כנשיא הפעיל והיצרני ביותר מאז פרנקלין דלאנו רוזוולט. בנקודה הזו, טוען אקונומיסט, ברור למה המחזה הזכיר טרגדיה של שייקספיר, שרבות מיצירותיו מתארות כיצד חנופה מערפלת את שיקול דעתם של אנשים גדולים, וגאווה מונעת מהם לראות שהם מרומים. כאשר המלך ליר מחלק את ממלכתו בין שלוש בנותיו, הוא טועה ורואה בחנופה ביטויים של אהבה. ודברי התפרסות הם המביאים את יוליוס קיסר לפתחו של הסנט והישר לידי האורבים לו.

ישיבת הקבינט התקיימה באותו יום בו הועלתה בניו-יורק הצגת הבכורה של "יוליוס קיסר", כאשר הקיסר מוצג כדמות בלונדינית עם חליפה ועניבה אדומה; אם זה מזכיר לכם את טראמפ, הרי שזו בדיוק הייתה הכוונה. הפקה זו עוררה זעם מצד חוגים שמרניים ומצד דונלד טראמפ ג'וניור, שתהה "כמה מה'אמנות' הזו ממומנת בידי משלם המיסים" (התשובה: כלום).

מכל מקום, מדגיש השבועון, מי שמשווה בין ממשל טראמפ לבין טרגדיות של שייקספיר, צריך לוודא שהוא משווה בין דברים דומים. ייתכן שהבית הלבן הנוכחי דומה, למרבה הצער, לחצר מלכות מימי הביניים – אבל טראמפ איננו המלך ליר וגם איננו יוליוס קיסר. טראמפ הוא אדם יהיר, בעל עור דק המכור לשבחים. מאחר שאין לו הישגים להראות, הוא ניצל את ישיבת הקבינט הראשונה למפגן טלוויזיוני של נאמנות. הוא ידע היטב שהנוכחים בחדר מחניפים לו – ונהנה מהשפלתם. הוא יותר בריון מאשר גיבור טראגי.

שייקספיר הבין בבריונים והמחזות שלו מלאים בדמגוגים. במהלך הקמפיין שלו התייחס טראמפ למתנגדיו במילים כמו "מגעילים" ובביטויים כגון "נחנקים כמו כלבים". השבוע טען שהתקשורת מלוכלכת ומפיצה שנאה. גם הפופוליסטים של שייקספיר מבצעים דה-הומניזציה של מתנגדיהם, מכנים אותם "זאבים" או "אויבי העם" ו"כלבים שנובחים כדי לנשוך".

העובדה שטראמפ הוא דמות קטנה יותר וחלולה יותר מאשר רוב הגיבורים והנבלים של שייקספיר, טוען אקונומיסט, רק מקשה עוד יותר להבין את ההתנהגות של שריו ושל ראשי המפלגה הרפובליקנית. הם לא מסתכנים חלילה בהוצאה להורג או במאסר אם יתייצבו נגדו. שום צבא זר או גדודים של מכשפות לא אילץ אותם למכור בזול את המוניטין והיושרה שלהם. בקני מידה של שייקספיר, מתן השירות לטראמפ הוא מבחן אופי קל – ורבים מדי נכשלים בו.