מינויו של ברט קוואנו לבית המשפט העליון של ארה"ב אושר אשתקד ברוב של שני קולות בלבד - הרוב השני הקטן ביותר בהיסטוריה. הדמוקרטים עודם זועמים על כך שהרפובליקנים מנעו מברק אובמה למנות את מריק גרלנד בשנתו האחרונה בבית הלבן, ולכך נוספו הטענות נגדו על הטרדה מינית והמפלגתיות שלו במהלך השימוע בסנאט.

קוואנו בא במקומו של אנתוני קנדי, שהיה הקול המכריע בין השמרנים לליברלים בעליון - מזכיר כתב אקונומיסט, ג'ון פסמן. יחד עם ניל גורסוץ', המינוי הקודם של דונלד טראמפ, יש כעת לשמרנים רוב של חמישה מול ארבעה. השניים נמצאים בשנות ה-50 לחייהם, מה שאומר שיכהנו בבית המשפט עשרות שנים ויעצבו את פניה של ארה"ב.

מבחינת הליברלים, האיום שמציב קוואנו הוא כפול. ראשית, הוא מייחס חשיבות רבה לסמכויותיו של הנשיא - מה שיכול להעניק לטראמפ הגנה אם בית הנבחרים, בשליטה דמוקרטית, יוציא למשל צווים להצגת דוחות המס של טראמפ. שנית, הם חוששים שרוב שמרני יהפוך את פסק הדין רו נגד ווייד משנת 1973, שהעניק להפלות מעמד חוקי. סוזן קולינס, הסנאטורית הרפובליקנית התומכת בהפלות, הצביעה בעד קוואנו לאחר שהשתכנעה שאין סכנה כזאת.

האמריקנים לא יצטרכו לחכות זמן רב מדי כדי לדעת מה באמת יקרה בנושא ההפלות, מציין פסמן. למעלה מתריסר עתירות נגד חוקי ההפלות המדינתיים עושות את דרכן במעלה מערכת המשפט הפדרלית, ועשויות להגיע לבית המשפט העליון. בשנת 1992 אשרר בית המשפט העליון על חודו של קול את פסק דין רו-ווייד, התיר למדינות לאסדר את נושא ההפלות אך אסר עליהן להטיל "נטל בלתי ראוי" על המבקשות להפיל. מדינות שמרניות בחנו את גבולותיו של ביטוי זה, בצעדים כגון הגבלת גודלן של מרפאות ההפלות או חיובן של הנשים לראות את העובר באולטרה סאונד ולהאזין לפעימות ליבו.

גורסוץ' וקוואנו מתייחסים בצורה עמומה לגישה לפיה השופטים יכולים להתערב בהחלטות הסוכנויות הממשלתיות, גם אם הן מעניקות פרשנות סבירה לחוק הפדרלי. הליברלים חוששים שגישה זאת תפגע בפעילות הממשל בנושאים כגון איכות הסביבה. עם זאת, אותה גישה יכולה לפעול גם בכיוון ההפוך: אחד מפסקי הדין האחרונים של קנדי היה התערבות בחוק שהקל על גירוש מהגרים. סטיב בנון, שהיה האסטרטג הראשי של טראמפ, שאף "לעצב מחדש את מדינת המינהל"; קוואנו נראה יותר כמי שרק ירסן אותה.

השינוי בקו של בית המשפט עשוי להיות פחות חד מכפי שהליברלים חוששים, סבור פסמן. השופטים אינם פועלים בתשעה חללים אטומים; הם משפיעים זה על זה. למרות שהנשיא ג'ון רוברטס הוא שמרן, הוא גם איש ממסד והלגיטימיות של בית המשפט חשובה לו מאוד. רוברטס הוא כעת המתווך בין שני אגפי בית המשפט, ולא ירצה לצדד יותר מדי פעמים בשופטים שלימינו. אבל ככל שמתקרבות בחירות 2020, הדמוקרטים לא יתנו לבוחריהם לשכוח את זעמם על מינויו של קוואנו, ולא בטוח שהממסדיות של רוברטס תספיק כדי להגן על בית המשפט מהתקפות פוליטיות.