שר ההגנה בפועל של ארה"ב, פטריק שנהאן, קבע את סדרי העדיפויות שלו: כלי נשק על-קוליים, אנרגיה ישירה, חלל, סייבר, מדע קוונטים וכלי נשק אוטונומיים. כל אלו נמצאים הרחק משדות הקרב המאובקים של ארה"ב ב-18 השנים האחרונות. "כאשר אנחנו מדברים על החלל, זה לא מיועד למאבק בטרור", אומר שנהאן.

בינואר 2018 פרסם ממשל טראמפ את אסטרטגיית הביטחון הלאומי שלו. שני עשורים של מלחמות באפגניסטן ובעירק יצרו צבא מותש ובלתי מאומן די הצורך, המצויד למאבק באויב הלא-נכון, קבע הממשל. הוא הודיע שמעתה תתמקד ארה"ב באיומים ארוכי הטווח – סין ורוסיה. שנהאן, שהיה סגן שר ההגנה, הופקד על הכנת השינוי. בפעם הראשונה מאז ממשל רייגן, החלה ארה"ב במודרניזציה של בניין הכוח.

לדברי אקונומיסט, אחת העדיפויות הראשונות היא לצייד מחדש את הכוחות בכלי הנשק הנחוצים להם. החזון מדבר על כך שלכל זרוע יהיו טילים על-קוליים משלה, אשר יכוונו בידי צי של לווינים וייתמכו במערכת בקרה שתוכל לקלוט בשנים הבאות כלי נשק מתוחכמים עוד יותר. הפנטגון משקיע סכומי עתק בפלטפורמות אדירות-אש, וגם בקטנות יותר שיהיו פחות פגיעות.

העדיפות השנייה היא להבטיח שהחיילים מקבלים גם את ההכשרה הדרושה, כך שיוכלו להילחם בכל זירה אפשרית. האימון הבסיסי הוארך מ-14 ל-22 שבועות, ומספר היחידות המצויות בכשירות מלאה עולה בהתמדה. האימונים מתמקדים בהכנה לעימות ישיר עם אויבים בעלי יכולת טכנולוגית גבוהה; חיילים שבעבר הוכשרו להיאבק במטעני צד של מחבלים, לומדים כעת מה עושים מול תקיפות אוויר ונשק כימי. הצבא יוצר חטיבות חדשות, אחת מול סין ואחת מול רוסיה, בעלות יכולות משולבות של סייבר, לוחמה אלקטרונית וחלל.

מוקד שלישי הוא השימוש בפועל בכוחות, תוך מתן עדיפות לזירה הודו-פסיפיק. כך למשל, בשנה שעברה נשלחו שתי נושאות מטוסים לאוקיינוס השקט במקום למפרץ הפרסי. המטה הכללי בחן 150 פקודות מבצע מיושנות ומחק את אלו שאינן מתאימות לתפיסת הביטחון הנוכחית. בין היתר בוטלו שבע מתוך שמונה משימות הסיוע באפריקה, וגם פיקוד המרכז (המכסה את השטח שבין מצרים לאפגניסטן) יספוג קיצוץ.

לדברי שנהאן, חלק מהותי עוד יותר הוא "הפעלת כוחות דינמית": העברת כוחות מסביב לעולם במהירות ובמפתיע, כדי להרתיע אויבים אפשריים. בשנה שעברה הועברה נושאת המטוסים הרי טרומן, שהוצבה במזרח התיכון, לחוג הארקטי – משימה ראשונה מסוגה מזה 27 שנים – והשתתפה באימון רחב היקף של נאטו. התנועות של נושאות מטוסים מתוכננות שנים מראש; זה היה מהלך דרמטי.

למרות כל אלו, מציין אקונומיסט, יש הטוענים שהדרג האזרחי לא כופה על הדרג הצבאי שינוי חד די הצורך. לדבריהם, הצבא עדיין קונה יותר מדי כלים ממונעים המתאימים למלחמות מקומיות, כגון טנקים קלים. טענה נוספת היא, שהפנטגון אפילו לא מתקרב להיקף הנחוץ של פיתוח כלי נשק אוטונומיים.

שנהאן מציע לספקנים לחכות לתקציב 2020, שלדבריו ישים את הדגש על טכנולוגיות ותוכניות קריטיות – נשק אוטונומי, בינה מלאכותית, על-קולי וסייבר. הוא גם מעיר, שיש חלקים מהותיים בתקציב שלעולם לא ייחשפו – רמז לכך שפיתוחים משמעותיים נעשים תחת סודיות מוחלטת. שנהאן גם בטוח שיוכל להעביר את השינוי בארגון המונה 700,000 עובדים, ומזכיר את עברו כמנהל בכיר בבואינג: "אנשים כמוני מבלים את כל חייהם בהטמעות. אנחנו יודעים להזיז ארגונים גדולים. אנחנו יודעים על מה להמר".