החלטותיו האחרונות של בית המשפט העליון האמריקני בהליכים הנוגעים לבחירות לנשיאות נראות לכאורה סותרות. בית המשפט הותיר על-כנה את הדרישה לחתימות עדים על מעטפות הצבעה הנשלחות בדואר באלבמה, אך אישר את ההשעיה של דרישה זו במדינת רוד איילנד. הוא דחה בקשה להאריך את מועד קבלת המעטפות בוויסקונסין, ואישר דחייה דומה בפנסילבניה וצפון קרוליינה. אבל יש תיאוריה אחת המהווה את אבן היסוד להחלטות אלו – מסביר רוברט ברנס, כתב בכיר בוושינגטון פוסט. ביסוד ההחלטות הללו עומד נשיא בית המשפט, ג'ון רוברטס.

כל הנושאים הללו הגיעו לשולחנו של בית המשפט כ"עתירות חירום", כאשר אין טיעונים בעל-פה והשופטים לרוב אינם מנמקים את החלטותיהם ואפילו אינם מוסרים באיזה קוב התקבלו ההחלטות. אבל רוברטס היה היחיד מבין שמונת השופטים שלא הסתפק בדחיית העתירות, אלא צירף פסק דין קצר, המצוי בין שלושת הליברלים לארבעת השמרנים (לפני השבעתה של איימי קוני-בארט). הליברלים סבורים שהקורונה מצדיקה צעדים יוצאי דופן, בעוד השמרנים אומרים שהסמכות מצויה בידי מחוקקי המדינות ואל לו לבית המשפט להרהר אחריהם.

רוברטס גם הוא אינו רוצה התערבות שיפוטית, אך מוכן לשמוע את בתי המשפט המדינתיים והממונים על הבחירות. לכן חסם רוברטס, עם השמרנים, שינויים בחוקי הבחירות אותם כפו שופטים פדרליים בוויסקונסין ואלבמה; ויחד עם הליברלים הסכים להקלות עליהן החליטו בית המשפט העליון של פנסילבניה וממוני הבחירות בצפון קרוליינה ורוד איילנד. וכך כתב בנוגע לוויסקונסין:

"בעוד העותרים בנושא פנסילבניה הדגישו את סמכותם של בתי המשפט המדינתיים להפעיל את החוקות שלהם [המדינתיות] על מפקחי הבחירות, ההליך הזה עוסק בהתערבות פדרלית בהליכי הבחירות המדינתיים. על מצבים אלו חלים חקיקה שונה והליכים שונים, ומחייבים בנסיבות הנוכחיות שנאפשר את יישום חוקי הבחירות בפנסילבניה אך לא בוויסקונסין".

השופטים הליברלים סבורים, כי יש לאשר צעדים המגנים על זכות הבחירה ולא משנה מי מחליט עליהם. אלנה קגן כתבה, גם בשמם של סטיבן ברייר וסוניה סוטומאיור, בנושא ויסקונסין: "באיזון שבין הצדק החוקתי לבין דיוק הבחירות, הגנה על הזכות להצביע בעת משבר בריאותי גוברת על הנוחות של מועד אחרון שנקבע בימים בטוחים יותר".

השופטים השמרנים סבורים, כי לבתי המשפט המדינתיים ולממונים על הבחירות אין יד חופשית בשינוי חוקי הבחירות המדינתיים, וכי לבתי המשפט הפדרליים יש סמכות למנוע סטייה מכלל זה. ברט קוואנו כתב בעניין ויסקונסין: "כפי שהנשיא רוברטס הסביר בצורה נכונה את בוש נגד גור [בבחירות 2000], לשון החוקה דורשת מבתי המשפט הפדרליים להבטיח שבתי המשפט המדינתיים לא יכתבו מחדש את חוקי הבחירות המדינתיים". ניל גורסוץ' הוסיף: "החוקה קובעת שמחוקקי המדינות – לא שופטים פדרליים, לא שופטים מדינתיים, לא מושלי מדינות, לא פקידים אחרים במדינות – נושאים באחריות העיקרית לקביעת חוקי הבחירות".

סמואל אליטו ציין, כי מאוחר מדי לדון כעת בעתירה בנושא פנסילבניה, אם כי יש בה נושאים המצדיקים דיון לאחר הבחירות. "יש סבירות גבוהה לכך שהחלטת בית המשפט העליון המדינתי מפרה את החוקה", טען. לדברי אליטו, הסמכות שנותנת החוקה למחוקקי המדינות לקבוע את חוקי הבחירות הפדרליות, נתונה בסכנה מצד הדעה לפיה "חוקת המדינה מעניקה לבתי המשפט את הסמכות לקבוע כל כלל שלדעתם נחוץ לניהול בחירות הוגנות".

ברנס מדגיש, כי תמיכה חזקה זו בסמכות המחוקקים המדינתיים עשויה להיות בעלת משמעות רבה לאחר הבחירות. רבים מן התיקים תלויים ועומדים במדינות בהן המושל הוא דמוקרטי בעוד בבתי המחוקקים שולטים הרפובליקנים. חילוקי הדעות בין שמונת השופטים הוותיקים עשויים להציב את בארט בעמדת ההכרעה. בארט לא השתתפה בפסקי הדין לגבי פנסילבניה וצפון קרוליינה, משום שלא הספיקה להתעמק בטיעונים. הנשיא דונלד טראמפ טען שיש למלא במהירות את מקומה של רות בדר-גינזבורג כדי להכריע בעתירות הבחירות; בקרוב נראה האם בארט מתכוונת למלא תפקיד זה.