הסכם גלזגו: קריאות לעשות יותר, ללא יעדים ואכיפה

ההסכם בסיומה של ועידת האקלים בגלזגו כולל רק קריאות לפעולה מוגברת למאבק בשינויי האקלים, ללא התחייבויות מוגדרות וללא אמצעי אכיפה נגד המדינות שלא יקיימו אותו. נציגי 200 המדינות המשתתפות הגיעו הערב (מוצ"ש, 13.11.21) להסכמות לאחר קרוב לשבועיים של דיונים ובאיחור של יממה שנגרם בשל חילוקי הדעות העמוקים בין המדינות המשתתפות.

ההסכם קורא לממשלות החתומות עליו להציג בשנה הבאה תוכניות משמעותיות יותר לצמצום פליטת גזי החממה בכל מדינה. הוא גם קורא למדינות העשירות "לפחות להכפיל" עד 2025 את המימון המיועד לסייע למדינות החלשות והפגיעות ביותר לסיכוני ההתחממות. ההסכם מותיר פתוחות שתי שאלות קריטיות: באיזה היקף ובאיזו מהירות תפחית כל מדינה את פליטת הגזים בעשור הקרוב.

הוא גם אינו מבטיח למדינות העניות - הנפגעות בצורה קשה מן ההתחממות שהיא בעיקר באשמת המדינות המפותחות - את הסיוע הדרוש להן. המדינות העשירות טרם עמדו במלוא התחייבותן הקודמת - 100 מיליארד דולר לשנה בשנים 2019-2010 - וכעת הן אפילו אינן נוטלות על עצמן סכומים מוגדרים, אלא כאמור רק נקראות "לפחות להכפיל" את ההבטחות הקודמות. המדינות העניות מצויות במצוקה קשה במיוחד בשל הקורונה, הן משום שהמדינות העשירות נמנעות מלהעביר להן חיסונים בכמויות משמעותיות והן בשל הנזקים הכלכליים הכבדים שספגו, כאשר ממילא היו בקשיים פיננסיים מתמשכים.

ההישג העיקרי של ההסכם הוא בהסכמה הבינלאומית בדבר הצורך לעשות יותר ומיד כדי להפחית את התחממות כדור-הארץ, על תוצאותיה ההרסניות והקטלניות. הוא מונה את הצעדים הנחוצים, כולל הפחתת פליטת הפחמן החד-חמצני במחצית עד 2030, וקובע כללים שיאפשרו להטיל אחריות דיפלומטית וציבורית על המדינות שלא יתקדמו בקצב הנחוץ.

ההסכם גם קורא להפחית את השימוש בפחם - הדלק המאובן המזהם ביותר - בעוד בטיוטה נכללה קריאה להפסיק את השימוש בו. השפה המרוככת היא על-פי דרישתה של הודו, שהפחם הוא מקור האנרגיה העיקרי שלה. השינוי נעשה ברגע האחרון, לאחר שכבר נקבע שלא יוכנסו תיקונים בהסכם, ובלא התייעצות עם כל המדינות החתומות עליו.

הדעה המוסכמת על המדענים היא, שגם אם כל המדינות יעמדו בהתחייבויות שנטלו על עצמן בהסכם פריז לפני שש שנים - ורובן אינן עומדות בהן - קרוב לוודאי שההתחממות עד סוף המאה תהיה יותר מן היעד של מעלה וחצי, הנחשב לרף העליון המאפשר למנוע תוצאות קשות במיוחד של ההתחממות. הסיכוי שמדינות העולם יעמדו ביעדים קשוחים עוד יותר נראה קלוש, אם בשל פוליטיקה פנימית (כמו בארה"ב), אם בשל שיקולים גיאו-פוליטיים (כמו העימות של סין עם המערב) ואם בשל שיקולים כלכליים (בעיקר של מפיקות הדלקים המאובנים המובילות, ובראשן סעודיה ורוסיה, ושל מזהמות מרכזיות כמו סין והודו).