סערת הגירה מאיימת על מדינות המערב

בשבוע שעבר אמר הנשיא ג'ו ביידן בפסגה עם עמיתיו ממקסיקו וקנדה, כי חצי הכדור המערבי "חווה רמות חסרות תקדים של הגירה, יותר מאשר אי-פעם בהיסטוריה". לא הייתה זו הגזמה, כותב הפרשן הבכיר פריד זכריה בוושינגטוןן פוסט. אשתקד הגיעו 2.4 מיליון מהגרים לגבולה הדרום-מערבי של ארה"ב, עלייה של שליש לעומת השנה הקודמת. מספרים אלו צפויים להחמיר ולא רק בארה"ב.

העולם המערבי ניצב בפני סערת הגירה, מגדיר זכריה. שינויי האקלים גורמים לבצורות ומחלות, וכך החיים באותם איזורים מסוכנים בהרבה. העוני וחוסר היציבות בהם מתגברים, ובעיות פוסט-קורונה החמירו את המצב. לכן, אנשים נעים לעבר הצפון העשיר יותר והיציב יותר מבחינה אקלימית – אירופה וארה"ב.

היקף ההגירה יוצר בעיות של פוליטיקה ומדיניות. הצד הפוליטי ברור: פופוליזם ימני קשור במישרין לחששות מפני הגירה בלתי מבוקרת, המעוררת גם סוגיות של תרבות, דת וגזע. אם מנהיגי המערב לא יתמודדו איתה כהלכה, הפופוליזם ימשיך להעסיק את הפוליטיקה המערבית בשנים הבאות.

המדיניות חשובה לא פחות: הגל הנוכחי שם ללעג את מדיניות המקלט שנוצרה בעשורים האחרונים. בעקבות מלחמת העולם והשואה, מדינות התחייבו לקבל פליטים החוששים לחייהם, והחוק הבינלאומי העניק להם זכויות מסוימות. אולם, בשנים האחרונות הגיע מספרם למיליונים ונראה שברוב המקרים מדובר במהגרי עבודה ולא בפליטים מדיניים. הגלים הללו מוטטו את האבחנה בין מבקשי מקלט לבין מהגרים כלכליים.

לביידן מגיע קרדיט על מאמץ רציני להתמודד עם הבעיה, סבור זכריה. לאחרונה הוא פרסם תוכנית המנסה שלא לתגמל הסתננות, ובה בעת – להרחיב את החנינה למי שכבר הסתננו מקובה, האיטי, ונצואלה וניקרגוואה. התוכנית ספגה ביקורת מימין ומשמאל – מה שמלמד שהוא פועל כשורה. ראש ממשלת בריטניה, רישי סונאק, הודיע בדצמבר על תוכנית למבקשי מקלט; הנשיא עמנואל מקרון מציע צעדים דומים בצרפת.

הפוליטיקה של ההגירה יוצרת חוסר אמון. הימין האמריקני מתנגד לה כמעט לחלוטין, בצורה חסרת תקדים בקיצוניותה. הנשיא רונלד רייגן, הסמל המובהק של הרפובליקנים, דיבר פעם בחיבה על ההגירה והציע חנינה נרחבת לרבים החיים בארה"ב שלא כחוק. כיום סבורים 70% מהרפובליקנים ששיעור הגירה גבוה מהווה "איום קריטי" על ארה"ב, לעומת 18% בלבד מהדמוקרטים.

לא ברור האם הרפובליקנים רוצים פתרון כלשהו למשבר, שכן הותרת המצב כמות שהוא יוצרת בעיות שניתן להאשים בהן את ביידן. במידה מסוימת זה מצליח להם: רוב האמריקנים מאמינים שבגבול הדרומי שלהם מתרחשת פלישה. הדמוקרטים נותרו מחויבים להגירה ולמהגרים, אך זכריה טוען שאינם מבחינים די הצורך בין מהגרים חוקיים לבין מסתננים בלתי חוקיים. יש להתייחס לכולם בצורה אנושית, אך לא ניתן להעניק יחס שווה לשומרי החוק ולמפריו.

האמת היא שרוב המדינות המערביות זקוקות ליותר מהגרים. למרות שהפדרל ריזרב מנסה להאט את הפעילות במשק האמריקני, שיעור האבטלה נמצא בשפל של 50 שנה. על-פי חלק מההערכות, גרמניה זקוקה לעוד 400,000 מהגרים. מחקר חדש מצא, כי מהגרים אחראים ל-36% מהחדשנות בארה"ב. אבל מדיניות פרו-הגירתית אינה אפשרית אם הציבור סבור שהם פולשים פורעי חוק, סוחרים בבני אדם ונשאים של תוהו ובוהו. כדי לפתוח את הדלת בפני מהגרים חדשים, יש לסגור אותה בפני הבלגן הנוכחי, קובע זכריה.