שי מבין את מחיר הידידות עם פוטין

כאשר שי ג'ינפינג עלה לשלטון בסין לפני עשור, הוא ראה את ולדימיר פוטין כאדם חזק השותף לעוינותו כלפי סדר העולם המערבי. הם כרתו ברית על בסיס פרנויה כלפי סיכונים לשלטונם והחליפו ביניהם את מיטב השיטות להידוק הפיקוח בבית ולניצול העולם לצרכיהם הסמכותניים. שי כינה את פוטין "חברי הטוב ביותר והקרוב ביותר".

אחרי פרשת וגנר, הימורו של שי נראה פחות טוב – כותב בניו-יורק טיימס ריאן האס, שהיה הממונה על ענייני סין במועצה לביטחון לאומי בממשל אובמה וכיום עמית בכיר במכון ברוקינגס. כשלונותיה של רוסיה בשדה הקרב בתוספת המרד של יבגני פריגוז'ין, חשפו את האמת על רוסיה של פוטין: מדינה גרעינית מוחלשת ובלתי צפויה על גבולה של סין, עם מנהיג רדוף שכלל לא בטוח שיישאר בשלטון לאורך זמן.

שי אינו יכול להרשות לעצמו לנטוש לחלוטין את פוטין. הוא השקיע יותר מדי ביחסיהם ורוסיה עדיין מועילה לסין. אבל הרומן שגרם דאגה כה רבה במערב, כנראה עבר את שיאו. כדי להשיג את מטרתו האסטרטגית – להחליש את כוחה של ארה"ב ברחבי העולם – יהיה על שי לאזן מחדש את מדיניות החוץ שלו ולהביא בחשבון את חולשותיו של פוטין. המשמעות עשויה להיות תמיכה סינית מוגברת בסיום המלחמה באוקראינה ופחות תוקפנות סינית כלפי ארה"ב וטייוואן.

יש סימנים לכך שיחסי שי-פוטין כבר מצטננים. בייג'ינג כמעט ולא הגיבה על פרשיית וגנר ("עניין פנימי", כינתה אותה), אך סימני דאגה הופיעו בתקשורת הנשלטת בידי המדינה. שי לא ייצא נשכר מכך שיעניק כעת לפוטין צ'ק פתוח של תמיכה, משום שמהלך כזה עלול לעורר שאלות מבית על טיבה של מדיניות החוץ והן רק יחמירו אם פוטין יספוג חבטות נוספות.

ייתכן שסין תאלץ לשנות את מדיניותה לגבי המלחמה באוקראינה. עד כה, היא קראה בחצי-פה להשגת הסכם, ובמקביל העניקה לרוסיה סיוע דיפלומטי חיוני בכך שטענה שמדובר במלחמה מוצדקת שנועדה לבלום את התפשטות נאט"ו או שהיא תוצאה של פרובוקציה מערבית. בייג'ינג העניקה למוסקבה גם צינור חיים כלכלי בדמות הרחבה ניכרת של הסחר ההדדי. היא קיוותה שהמלחמה תסיט את תשומת ליבה של ארה"ב מאסיה – אך זה לא קרה. ארה"ב ובעלות בריתה באסיה הרחיבו את נוכחותן הצבאית מול סין והן מאוחדות יותר במניעת גישה סינית לטכנולוגיות חיוניות.