לסמכותנים יש שיטות חדשות לגנוב בחירות

העלייה לגדולה נעשית יותר בתרמית מאשר בכוח – טען ניקולו מקיאוולי במאה ה-16. בני זמננו יכולים למצוא עצות דומות בספרם של ניק צ'יסמן ובריאן קלאס "כיצד לגנוב בחירות" – מעיר רוברט גסט, סגן עורך אקונומיסט, ב-The World Ahead 2024.

רק קומץ משטרים סמכותניים, כגון בסין ואריתריאה, מדלגים לגמרי על הבחירות. האחרים מתיימרים להציע לאזרחיהם מגוון של אפשרויות, אך מוודאים שאין לאופוזיציה סיכוי לנצח. זו דרך חכמה: משטרים המבצעים מה שצ'יסמן וקלאס מכנים "דמוקרטיה מזויפת" נוטים להאריך ימים יותר מאשר רודנויות מלאות. עריכת בחירות גורמת להם להיראות יותר לגיטימיים, כך שהם סופגים פחות גינויים מבחוץ; והאופוזיציה מהווה מישהו שאפשר לבצע דמוניזציה שלו.

כמה בחירות שיתקיימו בשנה הבאה ידגימו עובדה זו, למשל ברואנדה (הנשיא פול קגאמה קיבל 99% בפעם הקודמת) ובמאלי מוכת הג'יהאד. רוב גונבי הבחירות מתונים יותר: הם רוצים לרמות רק אם תספיק להם כדי לנצח. במקום לזייף פתקים ביום הבחירות, הם מעצבים את המערכת כך שנצחונם יובטח. זה מתחיל בצעדים עקיפים כמו קניית נאמנותם של הצבא והמשטרה, מינוי שופטים צייתנים, הפיכת השידור הציבורי לערוץ תעמולה ורדיפת מבקריהם באמצעות כגון חקירות מס. יש מנהיגים המשתמשים בפלפולים משפטיים כדי לעקוף את מגבלות הכהונה, כמו ברוסיה ואל-סלבדור.

כל אלו מכשירים את הקרקע לשלב השני: התערבות בבחירות עצמן. עיצוב מחוזות הבחירה מאפשר לשליט לגרום לכך שהתמיכה באופוזיציה תהיה בעלת משקל מופחת. הימנעות מעידכון פנקס הבוחרים מותירה בו את המתים, הנוטים "להצביע" למפלגה השלטת. אישורים לעצרות של האופוזיציה מצריכים חודשים של המתנה, בעוד אלו של השליט מאושרות מיד. חלק מן המשטרים תומכים בשקט במועמדי-קש כדי לפצל את האופוזיציה – כפי שיעשה ולדימיר פוטין בשנה הבאה.

ראו מה קרה בזימבאבווה בשנה היוצאת, מציע גסט. חוקי מימון בחירות קשוחים וסלקטיביים, יחד עם זינוק פתאומי של פי 20 בדמי הרישום למועמדים, הותירו את האופוזיציה עם קופה ריקה, בעוד הנשיא סייר ברחבי המדינה במסוק. ביום הבחירות, מחסור מסתורי בפתקי הצבעה במעוזי האופוזיציה אילץ את הבוחרים להמתין בתור שעות ארוכות. במעוזי השלטון לא היו בעיות כאלה, ו"מתנדבים" (למעשה אנשי שירותי הביטחון) ישבו מחוץ לקלפיות, בדקו תעודות זהות וביצעו "מדגמים" כדי לוודא שכולם הצביעו כיאות. התעלולים הללו יועתקו בשנה הבאה במקומות נוספים.

על מועמדי אופוזיציה פופולריים נאסר לעיתים קרובות להתמודד; מדהים לראות כמה רבים מהם אינם מסוגלים למלא כיאות את המסמכים, אומר גסט בציניות. חלקם נעצרים – לא מסיבות פוליטיות, כמובן, אלא בשל עבירות רגילות כגון הונאה (אלכסיי נבלני נשלח ל-30 שנות מאסר). ראול גנדי, מנהיג האופוזיציה העיקרי בהודו, נדון השנה למאסר ונאסר עליו להתמודד, הצליח לדחות את העונש עד לאחר הבחירות בשנה הבאה אך בדרך איבד חודשים של קמפיין.

אם הבחירות בבנגלדש בשנה הבאה היו הוגנות, קרוב לוודאי שהאופוזיציה בראשות חאלדה זיה הייתה מנצחת – אך זיה נתונה במעצר בית לאחר שהורשעה בשחיתות ומפלגת השלטון כנראה תנצח. מנהיגת האופוזיציה ניצחה בבחירות בבלארוס, אבל הנשיא אלכסנדר לוקשנקו הודיע שהוא המנצח – בגיבוי התותחים הרוסיים. הוא מבטיח שהבחירות בעוד חודשיים יהיו "הוגנות, לא כמו בארה"ב".

רבים חוששים שהבינה המלאכותית תסייע לגניבת בחירות, אך נראה שהשפעתה תהיה שולית, כי לסמכותנים יש די והותר כלים. חשיבות רבה יותר יש למוסדות: במדינה בעלת מסורת דמוקרטית עמוקה ומנגנונים מבוססים, קשה למנהיג לחמוק מן התוצאות – כפי שהראתה ארה"ב ב-2020. אבל כדי שמוסדות ישפיעו, לבוחרים צריך להיות אכפת מהם; אם האמריקנים יבחרו בשנה הבאה את דונלד טראמפ, יהיה עליהם לחיות עם ההשלכות.