"הלוואי שאלוקים היה נותן אף ירוק למצביעים המתלבטים, כי אז הייתי עובד רק איתם מעכשיו ועד לבחירות" – נהג לומר מאט ריס, מהיועצים הפוליטיים הראשונים בארה"ב. עשרות שנים חלפו מאז סייע ריס לג'ון קנדי לזכות במועמדות הדמוקרטים לנשיאות ב-1960, וכיום ממשיכי דרכו לא צריכים אפים ירוקים. כעת ניתן להגיע בדייקנות רבה אל המתלבטים, ופעילי המועמדים מגיעים אליהם בית אחרי בית. הכל יודעים, שבבחירות צמודות כמו השנה – כמה אלפי קולות במדינות המפתח עשויים להכריע.
עם זאת, מציין ניו-יורק טיימס, עם ההקצנה הפוליטית הגוברת בארה"ב – פוחת מספרם של הקולות הצפים. לכן, גדלה החשיבות של קבוצה אחרת: אלה שאינם מצביעים כלל. נקרא להם "קולות "דו-ערכיים". הם אלו שלרוב סבורים, שהגעה לקלפי אינה מצדיקה את המאמץ. כמעט מחצית מן האמריקנים אינם מצביעים: שיעור ההצבעה בבחירות 2020 היה 56% בלבד. בשנים 2012-1920, השיעור הממוצע של נמנעים מהצבעה בבחירות לנשיאות היה 42%. אבל השיעור יכול להשתנות דרמטית: 25% מהקולות בבחירות 2020 היו של מי שלא הצביעו ב-2016. לכן, החלטה כן להצביע עשויה להיות מכריעה.
בדמיון העממי, הקולות הצפים נתפסים כאדישים ובורים, אך מחקר שפורסם ב-2017 הפריך תפיסות אלה. הוא העלה, כי הם אינם שונים בצורה משמעותית ממי שכן מצביעים. ברוב הבחירות הנשיאותיות, הסיבה העיקרית לאי-הצבעה היא פשוט גיל צעיר. לפחות 75% מהם מגלים עניין כלשהו בפוליטיקה; אין המדובר במשקיפים מן הצד. הם יותר דומים למי ששמים עין אחת על המשחק אך בוחרים שלא להצטרף אליו. על-פי המחקר, שני גורמים עיקריים יכולים להוביל אותם להצביע: ניגוד בולט בין המועמדים ואירועים מטלטלים כמו מיתון, מלחמה או מגיפה. גורמים כאלו משפיעים על כל המצביעים, מה שעשוי להסביר מדוע שיעור ההצבעה עולה מאז 1996 והגיע ב-2020 לרמתו הגבוהה ביותר מזה למעלה מ-100 שנה.
מקובל לחשוב, כי העלאת שיעור ההצבעה מסייעת יותר למועמדים הנוטים לשמאל (דהיינו לדמוקרטים). עם זאת, מכון המחקר פיו מעריך, כי מי שלא הצביעו ב-2016 וב-2018 וכן הצביעו ב-2020, יתחלקו בשווה בנובמבר הקרוב בין ג'ו ביידן לבין דונלד טראמפ. מי שמצביעים לראשונה עשויים להפתיע במיוחד ולתמוך בטראמפ.
מגוון הדעות הפוליטיות בקרב ההיספנים – אשר בעבר הצביעו בשיעור נמוך מאשר הלבנים והשחורים – גורם לכך שזוהי קבוצה משמעותית במיוחד בקרב המצביעים הדו-ערכיים, מציין הטיימס. מספרם של המצביעים הלטינים גדל ב-4 מיליון מאז 2020, כך שאם רק 40% מהם יבואו להצביע בנובמבר – מדובר ב-1.5 מיליון קולות נוספים. אחרי בחירות 2020 צוינה העלייה בתמיכת הלטינים בטראמפ במדינות כמו פלורידה וטקסס, הנחשבות למעוזים רפובליקניים. אבל מחקר מ-2021 מצא, כי הלטינים רק סייעו להעביר את אריזונה לידי הדמוקרטים באותן בחירות, אלא אף עשויים להעניק לביידן נצחונות במקומות בלתי צפויים. למשל: במדינת ויסקונסין הוא ניצח ב-2020 בפער של 21,000 קולות בלבד; כיום רשומים בה 163,000 לטינים ונטייתם לתמוך בו גדולה במיוחד.
עם זאת, חלקו של טראמפ בקרב הלטינים ממשיך לעלות. באוקטובר שעבר אמרו רק 35% מהלטינים שהם צפויים לתמוך בביידן ב-2024, לעומת 65% שתמכו בו ב-2020; קרוב ל-20% מהם טרם החליטו האם יצביעו. נתונים אלו מלמדים לא רק על שחיקה בתמיכה בביידן, אלא גם על האפשרות של עריקה למחנה טראמפ. מה שיכריע את מידת ההשפעה של הלטינים השנה יהיה שיעור ההצבעה בקרבם, קובע הטיימס.
|
|
|
|
 פריטי תמיכה במועמדים לנשיאות. המוזיאון להיסטוריה לאומית, וושינגטון
|
|
מועמדים הנראים או נשמעים אותנטיים – כמו ברק אובמה וטראמפ – מושכים קולות חדשים בשל הניגוד שהם יוצרים מול מועמדים מסורתיים יותר. אבל עיקר המשיכה היא מצד מי שמציעים צעדים חדשניים כמו ביטוח בריאות כללי (אובמה) או מאבק חסר פשרות במסתננים (טראמפ). מצביעים דו-ערכיים עשויים להימשך עוד יותר למועמדים החורגים מן הנורמות הפוליטיות.
באופן שאינו מפתיע, הצעירים הם המצביעים הכי דו-ערכיים. חוקר מדעי המדינה מרטין וטנברג טוען, כי הילרי קלינטון הפסידה ב-2016 משום שלא הצליחה למשוך מספיק מצביעים צעירים. הללו תמיד מצביעים בשיעור הנמוך ביותר, ובשנת 2016 לא מעטים מהם הצביעו בעד מועמדי הירוקים או המפלגה הליברטיאנית במדינות המפתח מישיגן, ויסקונסין ופנסילבניה. מנהל הקמפיין של קלינטון, רובי מוק, הודה בפומבי שהיא הפסידה משום שקיבלה רק 60% מקולותיהם של הצעירים.
ביידן זכה ב-2020 ב-60% מקולות הצעירים; כמעט מחצית מתומכיו היו בני פחות מ-50. אבל בחודש הנוכחי, על-רקע מלחמת חרבות ברזל, מצא אחד הסקרים ש-66% מבני 34 ומטה אינם מרוצים ממנו. יש הסבורים שמדובר במגמה זמנית, אך וטנברג אומר שהמגמה מזכירה לו את זו של קלינטון ב-2016, על כל תוצאותיה.
מצביעים דו-ערכיים נעלמים כאשר אינם אוהבים את הברירות המונחות בפניהם, מציין הטיימס. לכן, העובדה שלמעלה ממחצית מהאמריקנים אינם תומכים הן בביידן והן בטראמפ, עלולה להוביל לשיעור הצבעה נמוך שלהם. זה מה שקרה ב-2016: שיעור ההצבעה היה נמוך הן בהשוואה ל-2008 והן בהשוואה ל-2020. עם זאת, מומחים במדעי המדינה מפקפקים כעת בחשיבותם של נתוני התמיכה כאשר מדובר בניצחון בבחירות. ערב בחירות 2022 התחושה הייתה שהדמוקרטים יובסו בשל חוסר הפופולריות של ביידן, אך בפועל הם ניצחו בסנאט וההפסד בבית הנבחרים היה מינימלי.
מחקר שפורסם בינואר השנה אישר את מה שכתבו עיתונאים רבים: ביטול ההגנה החוקתית על הפלות בידי בית המשפט העליון הפך לגורם מרכזי. הממצאים מלמדים, כי שינוי חד בנושא מרכזי עשוי לגבור על שיקולים אחרים של המצביעים. למרות ש-51% מן המצביעים תמכו במועדים רפובליקנים ב-2022, הרי שבין מי שההפלות הן הנושא החשוב ביותר מבחינתם – הדמוקרטים מובילים בפער של 12 נקודות.
פחדים וחששות הם גורם בעל חשיבות רבה כאשר מדובר במצביעים דו-ערכיים, משום שזו הדרך הטובה ביותר לגרום להגיע לקלפיות באווירה קוטבית במיוחד. הקמפיינים של ביידן וטראמפ יודעים זאת היטב: שניהם אינם מציעים תקווה אלא תוקפים את האחר. לכן, השאלה המרכזית של בחירות 2024 היא אלו בוחרים יתומרצו יותר לפעולה – אלו החוששים שמסתננים יתפסו את משרותיהם, או אלה החוששים מפגיעה קשה בזכויותיהם החוקתיות ובמסורות הדמוקרטיות. דבר אחד ברור, מסיים הטיימס: אין דבר ממריץ יותר מאשר החשש מפני הפסד הרה אסון.
|
|
עיתונאי, סופר וחוקר שואה. כתב משפטי באתר ביזפורטל. פרסם 20 ספרים ועשרות מאמרים על השואה.
| תאריך: |
27/02/24
|
|
|
עודכן: |
27/02/24
|
|
|
תפוס כינוי יחודי
