פרטי האירוע
העותר, שהוא "נכה עבודה" כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי, ביקש מאת המשיב 3 (המוסד לביטוח לאומי), מכוח האמור בסעיף 70(א) לחוק, מענק במקום קצבה. הקצבה בגין נכותו אותה עת חושבה עד למועד בו יגיע העותר לגיל 65, ושולמה לעותר. לאחר שנים, הוחמר מצב בריאותו של העותר ונכותו הצמיתה נקבעה לשיעור 91% במקום 36% בעבר. עקב ההחמרה בנכותו, פנה העותר למשיב 3 בבקשה לקבל "גמלאות ו/או מענק" בגין דרגות נכותו החדשות. העותר סמך על נוהג רב שנים, שהיה מקובל על המשיב 3, לפיו אם הוונה לנכה קצבתו ונכותו הוחמרה לאחר מכן, ראוהו כזכאי לקבל קצבה נוספת. פנייתו של העותר נדחתה, שכן בינתיים יצאה מאת המשיב 1 (בית הדין הארצי לעבודה) הלכה, לפיה "משהוונה הקצבה לצמיתות ... חלפה עברה הזכאות לקצבת נכות וממלא לא יכלה להתעורר מחדש זכות הבחירה". המשיבים 1 ו- 2 פסקו בעניינו של העותר בהסתמכם על ההלכה שנפסקה כאמור, ומכאן העתירה.
טענות העותר
בקשתו להוון את דמי הקצבה נבעה מטעות בעובדה או בחוק, אשר לפי דיני הטעות הקבועים בחוק החוזים (חלק כללי), מאיינת את הסכמתו דאז להוון את התמלוגים.
החלטת בית משפט
השופטת בן-פורת - לעתים רחוקות יתערב בית משפט זה בפסיקתו של בית הדין לעבודה. ההתערבות מצומצמת רק למקרים חריגים, בהם נתקיימו שני תנאים מצטברים והם: (א) נתגלתה טעות משפטית מהותית בפסק דינו של בית הדין לעבודה; (ב) לאור נסיבותיו של העניין מחייבים שיקולי צדק את התערבותו.
עיון בסעיפים 66(א), 68 ו- 70(א) מלמד, כי מבדילים בין נכות שהיא פחותה מ- 20% (ורצפתה 5%) לבין נכות שדרגתה מ- 20% ומעלה. אין ספק כי סעיף 71 דן רק בסוג הראשון של הנכות. כזכור, זכאי הסוג השני של נכים מאז ומתמיד לקצבה. לפי כך, אות וסימן הוא, שכוונת הכתוב בציטוט היא לסוג הראשון בלבד, אשר עם התייצבותה של דרגת נכותו היה בזמנו זכאי אך ורק למענק ולא לקצבה. מלשון סעיף 71 ניתן להסיק, כי החמרה בשני הסוגים גוררת אחריה זכות לקצבה, אלא שדרך החישוב למפרע, כמפורט בסעיף זה, היא שהצריכה הוראה מיוחדת לגבי הסוג הראשון דווקא. - לגבי ניסוח החוק עצמו ע"י בית הדין לעבודה, לכל הפחות ניתן לומר, כי הפירוש המקובל עליו אינו בלתי סביר, ודי בכך כדי שנמנע מלהתערב במסקנה אליה הגיע.
ההלכה היא, כי היחס בין המבוטח לבין המוסד אינו חוזי, גם כאשר נתונה למבוטח ולמבטח האפשרות לבחור באחד מכמה מסלולי ביטוח אפשריים. למרות זאת על העניין הנדון יש תחולה לדיני הטעות, זאת מכוח סעיף 61(ב) לחוק החוזים הקובע: "הוראות חוק זה יחולו, ככול שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה". הפירוש של סעיף 61(ב) אינו מצומצם כלל ועיקר להחלת עיקרון תום הלב בלבד.
על אף היותו של הביטוח הלאומי מוסד סטטורי, מותנה היוון הקצבה בהסכמתו של המבוטח מזה ובעמדתו של המוסד מזה. נשאלת השאלה, האם קיימת אפשרות להחיל מכוח סעיף 61(ב) לחוק החוזים סעיף מסעיפיו של חוק התרופות (סעיף 18 לחוק התרופות). סעיף 18 דן במקרים של אי ידיעה וגם במקרים של התפתחויות שצד לא ראה מראש ולא היה עליו לראות מראש.
הסעיף החל לענייננו הוא סעיף 14(ב) לחוק החוזים. סעיף 14(א) כולל בחובו הוראות בקשר לשני מצבים אפשריים: האחת טעות חד צדדי; הסוג השני - טעות משותפת. כאשר הטעות היא יסודית, היינו כאשר יש להניח כי לולא הטעות לא היה הצד הטועה מתקשר בחוזה בכלל והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, הרי רשאי הצד הטועה לבטל את החוזה. בענייננו, הייתה טעות משותפת באשר לפירושו הנכון של סעיף 70(א) לחוק. בכל הנוגע ליסודיותה של הטעות, הייתה זו טעות יסודית אך ורק מבחינתן של העותר. אין בחומר הראיות שלפניי יסוד למסקנה, שהמוסד אכן ידע או שהיה עליו לדעת על יסודיות טעותו של העותר.
ההחלטה המפרשת הוראת חוק היא מעצם טיבה וטבעה דקלרטיבית. פעולתה איננה רק מכאן ולהבא, אלא היא בגדר הצהרה על מובנו של דבר החקיקה מאז ומעולם. משמעות הדבר היא, שיש להתייחס לפירוש שקבעה ההלכה בענייננו כאל פירוש, שהיה קיים למן חקיקתו של סעיף 70(א) לחוק הנ"ל.
הקשר הסיבתי הנדרש בין הטעות לבין ההתקשרות הוא סובייקטיבי. סעיף 14(ד) לחוק החוזים קובע, כי "טעות" לעניין סעיף זה (וסעיף 15) יכול שתהא "בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה". המסקנה היא, כי לענייננו לא מדובר בטעות שבכדאיות העסקה - מדובר בטעות משפטית, וזו, כנאמר בסעיף 14(ד), כלולה במונח "טעות" בצד הטעות שבעובדה.
אין להניח, שהתוצאה תגרור אחריה גל של תביעות מצד אחרים, שכן זהו מקרה נדיר בנסיבותיו, שחברו בו יחדיו כל תנאיו של סעיף 14(ב) לחוק החוזים. במקרה דנן התוצאה של אי החלת סעיף 14(ב) פירושה עוול קשה לעותר, אולם אין לומר, שהחלת הסעיף תפגע באינטרס של המוסד עקב גל צפוי של תביעות מן העבר.
העתירה התקבלה ולמסקנה זו הגיעו גם השופטים אלון וגולדברג.
[ערך: שגיא בנתאי]
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
