המערער, אביגדור ג'נח, יליד 1937, עתר בראשית 2004 לכינוס נכסיו ולהכרזתו כפושט רגל. חובותיו המוצהרים לעת ההיא הגיעו ל-2,695,230 ש"ח, ל-31 נושים. ניתן צו לכינוס נכסיו והושת עליו תשלום חודשי בסך 200 ש"ח. חמש תביעות חוב הוגשו – בסך כולל של 650,489 ש"ח, מתוכן 16,479 ש"ח בדין קדימה (המוסד לביטוח לאומי). לדברי המערער נפתחו כנגדו 26 תיקי הוצאה לפועל; לאסיפות נושים לא התייצב איש והמערער לא הציע הסדר חוב. כונס הנכסים הרשמי התנגד לבקשת פשיטת הרגל, בנימוק ולפיו חקירה יכולתו של המערער העלתה ממצאים שאינם מתיישבים עם חובת תום הלב. בית המשפט ציין בפסיקתו, כי בהיעדר תום לב אין חייב זכאי לחסות תחת מטרייתה של פקודת פשיטת הרגל. אשר על כן נדחתה הבקשה ובוטל הכינוס.

המערערת 1, רחל חיות היא בתם של לאזוז וקנין עליו השלום, שנפטר בחודש מאי 1990, ועיזה וקנין עליה השלום, שנפטרה בחודש מאי 2001 (להלן "המנוחה"). בחודש אוגוסט 1968 נחתם בין המשיבה 2, עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל (להלן "עמידר" או "המשיבה") למנוחה הסכם להשכרת דירה ציבורית בבית שמש, בה התגוררו המנוחה ובעלה עד למועד פטירת האחרון, ולאחר מכן המשיכה המנוחה להתגורר בה עד למועד פטירתה. בשנת 2002 הגישו המערערים – רחל וניסים חיות בקשה להכיר בהם כ"דייר ממשיך" כמשמעו בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי. ועדת האיכלוס העליונה של משרד השיכון והבינוי (להלן "ועדת האיכלוס" או "הוועדה") דחתה את בקשת המערערים, בנימוק שלא התגוררו בדירה שלוש שנים לפחות ברציפות טרם פטירת המנוחה כנדרש בחוק.

התובע הינו הבעלים של דירה המתגורר קומה מתחת לנתבעים. בדירת התובע מותקנים שני סוככים הממוקמים מתחת למרפסת של הנתבעים.

התובעת שילמה לנתבעת תשלום לפי חוזה להפקת צילומים של התובעת ולהפיצם בקרב נותני עבודה פוטנציאליים בתחום המשחק והדוגמנות, במטרה לאפשר לאחרונים להתוודע לנתוניה וכישוריה של התובעת ולהציע לה תפקידים.

הדס רוטשטיין (להלן: "התובעת") הגישה תביעה כנגד עו"ד יעקוב ישראלי (להלן: "הנתבע") להשבת שכר טירחה. התובעת טענה כי בעת ייצוגה בהליכים שונים חושב שכר טירחת הנתבע "במסלול שעות" וזאת מבלי לידע בכך את התובעת, ומבלי לקבל את הסכמתה לכך.