המחוזי הקל ענשם של האחים אוחנה בשל מחדלי חקירה

הפרקליטות דרשה כי על שלושת הנאשמים יוטלו עונשים של מאסר בפועל גם בגין שאר העבירות , ושעונשי מאסר אלה לא יחפפו לתקופת המאסר בגין מאסר העולם שיושת על השלושה בשל עבירת הרצח בה הורשעו, אלא שעונשי מאסר אלה יצורפו לתקופת מאסר העולם לריצוי בפועל.

מאידך-גיסא, סנגוריהם של הנאשמים עתרו בבקשה כי שאר העונשים יהיו אך חופפים לעונש מאסר העולם. לדבריהם, לכל הפחות בשל העבירות, עבירת רציחתו של חיים שאבו והריגתו של תומר שבת – אין לגזור עונשים מצטברים שכן מדובר במעשה אחד כהגדרתו בסעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי למרות שניתן להרשיע בשתי עבירות שבוצעו במעשה אחד, מכל מקום לא ניתן להעניש בגין שתיהן.

בתאריך ה-1.11.2009 הורשעו הנאשמים, שלום בן מסעוד שטרית ורפי ומשה בן כליפה אוחנה בעבירות כדלקמן:

• קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון רצח בשל הניסיון לרצוח את שמעון זריהן

בתאריך ה-5 במרס 2003 נרצח חנניה אוחנה, אחיהם של הנאשמים רפי ומשה אוחנה. האחים אוחנה קשרו קשר עם ירון סנקר, שריצה בעבר מאסר יחדיו עם האח המנוח חנניה והציעו לו כי יסייע להם בפעילות עבריינית בתמורה לקבלת בית, כלי תחבורה ותעודת זיהוי.

לאחר שקיבל סנקר את הצעת האחים אוחנה, החליט רפי אוחנה להתנקש בחייו של שמעון זריהן, מאחר שחשד בו כמי שרצח את אחיו חנניה. את משימת ההתנקשות הטיל אוחנה על סנקר. שלום שטרית, בהוראת אוחנה, הציג בפני סנקר את תמונתו של שמעון זריהן על-מנת שיזהה את יעד ההתנקשות. לאחר מכן הגיעו אל דירתו של סנקר רפי אוחנה ואדם נוסף. האדם הנוסף הוציא שני אקדחים. אוחנה בחר אחד מהם, טענו בקליעים והגישו לסנקר. לאחר מכן הסיע שטרית את סנקר אל מקום ביצוע ניסיון הרצח. משחלף שם זריהן, שלף סנקר את האקדח, כיוון לעבר זריהן ולחץ על ההדק, אך האקדח לא ירה. זריהן, שהבחין בנעשה, החל לנוס על נפשו. כעת לחץ סנקר בשנית. הפעם נורתה ירייה. זריהן נפגע בגבו ונזקק לטיפול רפואי.

קשירת קשר לביצוע ניסיון רצח ופציעה בנסיבות מחמירות בשל הניסיון לרצוח את שלום דומרני (במסגרת פרט אישום זה הורשע משה אוחנה רק בסיוע לביצוע העבירות)

רפי ומשה אוחנה גמלו בליבם לחסל את שלום דומרני. לשם כך ביקשו שוב את סיועם של סנקר ושטרית. סנקר ושטרית נסעו אל בניין המגורים בו התגורר שלום דומרני באשקלון, שם נפגשו עם מספר אנשים נוספים. סנקר עלה במעלית הבניין על-מנת לירות בדומרני כשייצא מדירתו. אולם כשנעצרה המעלית, ראה סנקר בתוכה את שי בן אמו, ממקורביו של דומרני ולא את דומרני עצמו. סנקר חשש שזהותו ומטרת בואו לבניין נחשפה. לכן ירה בבן אמו, שכתוצאה מהירי נפצע בצורה חמורה.

לאחר האירוע נפגשו סנקר ורפי אוחנה. אוחנה שאל את סנקר בתנועות ידיים מדוע לא ירה בראשו של בן אמו. סנקר השיבו כי מדובר באיש חף מפשע. על כך השיב אוחנה שזה לא משנה. שהיה צריך לירות בראשו של בן אמו.

הריגה ורצח בשל רציחת חיים שאבי והריגת תומר שבת

במהלך שנת 2003 נפגשו רפי ומשה אוחנה ושלום שטרית עם סנקר בפארק גן הזיכרון בכפר סבא. רפי אוחנה אמר לסנקר כי חיים שאבי משמש כמודיע עבור האנשים שרצחו את חנניה אוחנה וכי אנשים אלה מבקשים להתנקש בחייו. אוחנה אמר לשטרית ולסנקר כי עבור כל חיסול שיבצעו בקרב חבר אנשים אלה, לרבות חיים שאבי, יקבלו 10,000 דולר.

ביום ה-1 באוקטובר 2003 אסף שטרית את סנקר ברכבו והסיעו לבית קפה בכפר סבא, שם קיבלו השניים מידע על מקום הימצאו של חיים שאבי. משם נסע סנקר להוד השרון, כשבעקבותיו, ברכב אחר, נוסע שטרית.

משהגיעו להוד השרון, סימן שטרית בידיו לסנקר כי יביט לעברה של מספרה מקומית. בפתח המספרה ישב שאבי. סנקר החל לצעוד אל עבר המספרה ומשהגיע אל קרבת שאבי שלף את אקדחו וירה כדור אחד לכיוונו של שאבי. שאבי ניסה להימלט והחל לרוץ. אל המהומה שנוצרה במתחם המסחרי נקלע גם תומר שבת, אזרח שומר חוק, שאינו קשור כלל לסכסוך העבריינים. איתרע מזלו של שבת ולא רק שתווי פניו היו דומים לאלה של שאבי אלא שהוא גם לבש חולצה דומה לזו שלבש שאבי. אף הוא ניסה להימלט מאזור הירי, וסנקר, במהומת הירי, לא ידע לזהות את יעדו. על-מנת שלא ייכשל בשלישית ירה הן בשאבי, הן בשבת – למוות. לאחר הירי הודיע סנקר לאחים אוחנה כי ביצע את המשימה.

מאחר שבשל עבירת הרצח מחויב בית המשפט לגזור על הנאשמים מאסר עולם, לא נפלה מחלוקת בין הפרקליטות לבין באי-כוח הנאשמים לגבי משך מאסרם בשל עבירת הרצח. אולם מאחר שהפרקליטות דרשה כי גם בשל שאר העבירות ירצו הנאשמים מאסר בפועל בנוסף לריצוי מאסר העולם, ומאידך באי-כוח הנאשמים ביקשו כי העונשים בשל שאר העבירות ירוצו בחופף למאסר העולם, התפתח בבית המשפט דיון רב פנים.

- תפ"ח 1120/04 מדינת ישראל נגד רפי ומשה בן כליפה אוחנה ושלום בן מסעוד שטרית
- בבית המשפט המחוזי בתל אביב
- בפני השופטים צבי גורפינקל, תחיה שפירא ושרה ברוש
- בא-כוח נאשם 1 רפי בן כליפה אוחנה: עו"ד אביגדור לדמן ואבים יריב
- בא כח הנאשם 2 משה בן כליפה אוחנה: עו"ד זאב וישיניא
- בא-כוח הנאשם 3 שלום (צ'ארלי) בן מסעוד שטרית
- ניתן: 30.11.2009

בית המשפט דחה את טענות ההגנה. ראשית נדחתה טענתה כי הריגת שבת ורציחת שאבו מהוות מעשה אחד, שאין לחלקו לשני עונשים. זאת לאור פסיקת בית המשפט העליון לפיה כאשר מבוצעות מספר עבירות אלימות שגרמו לריבוי נפגעים, אף אם נעשו העבירות במעשה אחד, ניתן להרשיע ולהעניש בשל כל עבירה.

בנוסף קבע בית המשפט כי גם לו יצויר שלא ניתן להעניש בשל שתי עבירות אלימות שונות שבוצעו בבת אחת, עדיין ניתן להרשיע ולהעניש את השלושה בשל כל עבירה ועבירה שביצעו. זאת משום שכל עבירה שביצעו השלושה ניתן להגדירה כעבירה עצמאית שבוצעה בנפרד מחברתה.

במסגרת גזר הדין נתן בית המשפט מקום של חשיבות להיררכיה שבין השלושה וקבע שככל שבאים לגזור את דינו של אדם בעל מעמד היררכי גבוה יותר בהתארגנות פשיעה זו, כך יש להרים את רף הענישה. את פירמידת הפשיעה במקרה דנן שרטט בית המשפט מלמעלה למטה כדלקמן:

• ראש הארגון - מתכנן העבירות והמשלח העיקרי של מבצעי העבירות, רפי אוחנה.

• סגן ראש הארגון – משה אוחנה.

• קצין המבצעים – המוציא לפועל והמבצע של העבירות, שלום שטרית.

<

• על ראש ארגון הפשיעה רפי אוחנה נגזרו מאסר עולם בשל רצח חיים שאבו, 20 שנות מאסר בשל הריגת תומר שבת, 20 שנות מאסר בשל הניסיון לרצוח את זריהן, 16 שנות מאסר בשל הניסיון לרצוח את שלום דומרני, 6 שנות מאסר בשל פציעתו של בן אמו.

• על סגן ראש ארגון הפשיעה משה אוחנה נגזרו מאסר עולם בשל רצח חיים שאבו, 10 שנות מאסר בשל הריגת תומר שבת, 5 שנות מאסר בשל הסיוע בניסיון לרצוח את שלום דומרני, 2.5 שנות מאסר בשל סיוע לפגיעה בבן אמו.

• על קצין המבצעים שלום שטרית נגזרו מאסר עולם בשל רצח חיים שאבו, 12 שנות מאסר בשל שותפותו הפיזית בהריגת תומר שבת, 15 שנות מאסר בשל הניסיון לרצוח את זריהן, 10 שנות מאסר בשל הניסיון לרצוח את דומרני ו-5 שנות מאסר בשל הפגיעה בבן אמו.

"עונש" למשטרה

לאקונית, נראה היה שבית המשפט קבע כי השלושה יירצו מספר מאסרים מצטרפים, בזה אחר זה. אולם אז בא ה"ספין". מתברר כי במהלך המשפט התגלו מחדלי חקירה חמורים ( חקירה שלא כדין). בהנמקות גזר הדין כתבו השופטים כי למרות שמקובל על-פי הפסיקה לקבל ראיה אף אם הושגה שלא כדין, מכל מקום, כאשר הושגה ראיה שלא כדין – יש מקום להקל בעונש.

בשל מחדלי החקירה החליט הרכב השופטים כי יש לספק לנאשמים "הגנה מן הצדק" – הקלה בעניינם בשל העובדה שההליך נגדם נוהל שלא כדין – וראוי לא לגזור עליהם עונשי מאסר מצטברים אלא חופפים בלבד.

משכך קבע ביהמ"ש כי מלבד מאסר העולם אותו ירצו השלושה בפועל, למעט את עונש המאסר בגין הריגת האזרח התמים שבת, לא יירצו השלושה את שאר עונשי המאסר בשל העברות האחרות.

הקלה משמעותית זאת בעונש היא למעשה קריאה לעבר המשטרה, קריאה האומרת : "חקרו כדין ולא, תמצאו את נחקריכם זוכים בדין!" מדברי השופטים:

"כזכור, למרות מחדלי חקירה חמורים, כפי שקבענו בהכרעת הדין, וחרף המילים הקשות שהשתמשנו בהן כדי להוקיע את מחדלי החקירה, מצאנו כי לא יהיה זה מידתי להורות על זיכוי הנאשמים עוד בטרם יבחנו הראיות לגופן, ולכן אף הזהרנו עצמנו בבחינת הראיות, והחמרנו עם דרישות החיזוק שנזקקו לעדות סנקר. לאחר בחינת הראיות, כאשר קבענו כי הוכח כי הנאשמים ביצעו את המעשים שיוחסו להם בכתב האישום, מצאנו כי אין מקום לזכותם משום מחדלי החקירה, חרף חומרתם של מחדלים אלה. יחד עם זאת, בשלב גזירת הדין אין להתעלם כליל מהטענה של ההגנה מן הצדק, וכפי שסבר כב' השופט מלצר בע"פ 10715/08 ישראל אשר ולס נ' מ"י (לא פורסם) מיום 1.9.09, בנסיבות כאלה יש בפגמים שנתגלו בחקירה כדי להביא להקלה מסוימת בעונש. לפיכך, פסק כי מן הראוי להפחית במעט בעונש מחמת ההגנה מן הצדק, ולא מהטעמים הנוגעים לעבירה שבה הורשע המערער. דעה זו היא אומנם דעת מיעוט שלא נתקבלה על דעת רוב השופטים- אך בענייננו, בכל הכבוד הראוי, מן הראוי לאמצה, בנסיבות העניין שבפנינו".