ביהמ"ש סירב לכבד הסדר טיעון עם רופא שהורשע בזיוף

המערער כיהן כרופא מומחה למיילדות וגיניקולוגיה במרכז הרפואי "רבין", וכפרופ' מן המניין באקדמיה.

על-פי הנטען בעובדות כתב האישום, בהן הודה המערער, הוא טען בכזב בפני פרופ' שלו כי ערך ניסוי בשיטת טיפול חדשנית לטיפול בנשים שסובלות מסבבת של השחלה ובידיו תוצאות הניסוי, למרות שלא ערך ניסוי כזה. המערער מסר לפרופ' שלו נתונים מהניסוי שביצע לכאורה על-מנת שיכתוב מאמר. המאמר נכתב על-ידי פרופ' שלו בעזרת ד"ר קריסי, נשלח לפרסום בשלושה כתבי עת בקליפורניה אך נדחה על-ידי עורכי כתב-העת.

ביום 7.7.04 שוחח אחד מעורכי כתבי-העת עם דיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב והעלה בפניו חשדות לגבי מספר המקרים שתוארו במאמר, והדיקן ביקש מהמערער שישלח לו דוח שיפרט מספר הלפורוסקופיות שבוצעו בנשים במסגרת הניסוי. עובר ליום 11.8.04 זייף המערער מסמך ובו הפירוט המתבקש, ושלח אותו לוועדת הלסינקי. התלונה נעצרה, אך לא לזמן רב. עם זאת, החשד התעורר שנית ביום 20.4.04, כאשר פרופ' בן רפאל התלונן בפני יושב-ראש לשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית כי בניסוי פיקטיבי עסקינן. בתגובה לתלונה שלח המערער תגובה שיקרית לפיה ביצע את הניסוי שמפורט במאמר, קיבל אישור לביצוע הניסוי מוועדת הלסינקי וכי כל הנתונים שפורטו במאמר נכונים, ובעקבות התגובה נעצרה בדיקת התלונה. כאמור, לשקר אין רגליים – על-מנת להציג מצג ולפיו הניסוי בוצע לאחר שהתקבלו האישורים שנדרשים לביצועו, זייף המערער 34 טפסי הסכמה מודעת לביצוע הניסוי והצהרות כוזבות לפיהן הסביר לנשים שהשתתפו בניסוי על אודותיו; עוד הוא זייף אישורים של ועדת הלסינקי ומשרד הבריאות שנחזים כאילו ניתנו לניסוי ושני אישורים להארכת משך הניסוי לשנתיים נוספות וכן זייף את רישום הניסוי ביומן ועדת הלסינקי.

המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בזיוף מסמכים, במסגרת מחקר רפואי פיקטיבי ש"ערך".

בית המשפט קמא קבע שנסיבותיו האישיות הקשות של המערער הן פרי מעלליו ואין לו על מי להלין. כאשר מדובר בעובדי ציבור שנתפסו בקלקלתם ונדרשים לתת את הדין על מעשיהם הם מוצאים עצמם מושפלים וניזוקים כלכלית, כמו המערער, אך אין להם אלא להלין על עצמם.

לדברי בית המשפט קמא, המערער חטא בחטא היוהרה כשביקש להאדיר את שמו כמבצע מחקר רב-שנים עם מקרים רבים, שעל בסיסו יימצא מרפא לנשים שסובלות מתסביב השחלה.

באשר לנזק שהיה צפוי מפרסום המאמר, אילו פורסם, אמר בית המשפט קמא שרופא בבריטניה או בארה"ב היה עלול לבצע פעולות רפואיות בהתבסס על המחקר שלא בוצע ו"איני רוצה להעלות על הדעת את ההשלכות הרפואיות שהיו עלולות לקרות עקב זאת".

בית המשפט קמא קבע שכאשר רופא מומחה, כמו המערער, בודה מחקר ודואג לפרסם מאמר ממנו אמורים להיות ניזונים רופאים רבים, הדבר עלול לפגוע באמון שנותנים החולים ברופאיהם ולפגוע באמון שנותנים במאמרים שמתבססים על מחקרים אמיתיים.

בית המשפט קמא קבע שהעבירות בהן הורשע המערער חמורות משום שביצע אותן כעובד ציבור וכיושב-ראש ועדת הלסינקי, וכי הוא ניצל את מעמדו ומעל באמון הציבור בשליחותו כרופא על-מנת להאדיר את שמו. גם אם מעשי הזיוף לא נעשו למען רווח כספי, יסודן ברצונו של המערער להאדיר את שמו ולהגן על עצמו מפני הטוענים נגד המאמר ו"המחקר".

באשר לעונש המאסר של 4 חודשים בעבודות שירות שהוצע להטיל על המערער על-פי הסדר הטיעון אמר בית המשפט קמא כי:

"ענישה סלחנית כפי שהוצעה בהסדר הטיעון עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות או כהתפשרות על נורמות וערכים שאותם מצווה בית המשפט לשמור ולהנחיל. קציבת עונש של 4 חודשים של מאסר בעבודות שירות הינה גילוי של סלחנות לנאשם והוא עלול להתפרש ע"י הציבור כסימנים של חולשה מטעמם של המופקדים על שלטון החוק... הענישה המוצעת בהסדר הטיעון יש בה מסר לציבור כי גם כאשר עסקינן במי שעשה כ-70 פעולות זיוף מסמכים והורשע בכך - הענישה לגביו הינה מופחתת נוכח היותו רופא בכיר ובעל הקשרים הנכונים. גישה זו, לטעמי, אינה ראויה ופסולה מהתכלית".

בנסיבות אלו דחה בית משפט השלום את הסדר הטיעון, והשית על המערער שמונה חודשי מאסר בפועל.

לטענת המערער, לא נפל פגם בשיקולי המדינה שעמדו ביסוד החלטתה להגיע להסדר הטיעון, ולא נסתרו חזקות התקינות והכשרות העומדות לה. לטענתו, לא די בכך שבית המשפט מוצא שהעונש מקל כדי להביא לדחיית הסדר הטיעון. עוד המערער גורס כי ביהמ"ש קמא לא העניק משקל ראוי לכך שהודאת המערער הייתה במסגרת הסדר הטיעון. לשיטתו, העונש שהוצע לבית המשפט קמא אינו סוטה מהסביר, במידה המצדיקה התערבות מהעונש המקובל בנסיבות דומות. גם אם ראה בית המשפט קמא בענישה שהוצעה בהסדר הטיעון ענישה "סלחנית" - לא היה די בכך כדי לדחות את ההסדר.

עוד גורס המערער כי בית המשפט קמא התעלם מאישיותו ומתרומתו של המערער, ומכך שכל עולמו חרב עליו עקב הפרשה. הוא פוטר מעבודתו, הודח מדרגתו האקדמית כפרופסור וממעמדו כראש החוג באוניברסיטת תל אביב ואף נודה על-ידי עמיתיו הרופאים. להגנתו טוען המערער כי את זיופי המסמכים ערך לאחר שהמאמר נדחה ועל כן אין סיכוי שהממצאים המזויפים היו מגיעים לידיעת הקהילייה הרפואית והיו מיושמים על-ידי הרופאים. הוא מסביר כי המליץ בסיומו של המאמר שלא להסתמך על תוצאות "מחקר" זה וכי יש לבצע מחקרים "נוספים". הוא מסביר את מעשיו בלחץ ובשיקול דעת מוטעה שהיה נתון לו על-רקע סכסוך שהיה לו עם פרופ' בן רפאל, אשר שוחח עם עורך כתב-העת אליו נשלח המאמר.

המדינה/המאשימה תומכת גם היא בהסדר הטיעון, אליו היא הגיעה, לטענתה, לאחר שלא הייתה ברשותה חוות דעת לגבי נזק פוטנציאלי לחולות שהיה במעשי המערער.

• מעשיו של המערער חמורים הם - "אנו רואים עין בעין עם בית המשפט קמא את חומרת מעשי הזיוף והמרמה שביצע המערער לאורך תקופה, ולא כמעידה חד פעמית, כאשר הוא ממלא תפקידים בכירים ורבי ההשפעה בתחום הרפואה המעשית והעיונית, במיוחד כאשר שימש כיו"ר ועדת הלסינקי של המרכז הרפואי רבין וביה"ח שניידר. אנו שותפים לדעתו של בית המשפט קמא בכל הקשור למעילת המערער באמון שנתן בו הציבור, ובמיוחד הרופאים והחולות שהמאמר שנכתב על סמך המחקר שלא ביצע אמור היה להציע מרפא לבעיה הגניקולוגית ממנה סבלו. כמו-כן, צדק בית המשפט קמא כשקבע שמעשים כמו שעשה המערער עלולים לפגוע באמון שנותנים חולים ברופאיהם ובאמון שנותנים חולים ורופאים במסמכים שמבוססים על מחקרים אמיתיים".

• גישה סלחנית כלפי המערער עלולה לפגוע באמון הציבור ברופאים - "אף אנו סבורים שנקיטת ענישה סלחנית כלפי המערער וכלפי המעשים החמורים שביצע עלולה לפגוע באינטרס הציבורי של הוקעה והרתעת רופאים אחרים מלנהוג כפי שנהג המערער. גם אם יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, המדינה לא איזנה כראוי בין נסיבות אלו לבין האינטרס הציבורי אשר נפגע קשות".

• ביהמ"ש יטה לכבד הסדרי טיעון – אך לא בכל מחיר - ההלכה היא כי הסדר טיעון הוא שיקול מרכזי בגזירת הדין וככלל בית המשפט יראה לאמץ אותו מהנימוקים שקשורים בחשיבותו ובמעמדו, אך ביהמ"ש חייב לשקול את כל השיקולים הראויים לעונש תוך התחשבות בכל שיקולי הענישה הרלוונטיים ובחינה אם העונש המוצע על-ידי הצדדים מאזן באופן ראוי ביניהם: "בסיכומו של דבר ידחה בית המשפט את ההסדר אם ימצא כי נפל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה, באופן שהביא ליצירת יחס בלתי הולם בין ההקלה הניתנת לנאשם לבין האינטרס הציבורי. ויודגש, מצב זה עלול להתרחש גם מקום בו התביעה פעלה ממניעים כשרים ובתום-לב, כדוגמת כאשר לא נתנה את המשקל ההולם לשיקול רלוונטי מבין שיקולי הענישה".

• הסדר טיעון זה אינו מאזן כראוי בין השיקולים - ונותן משקל יתר לשיקולים לקולא על פני חומרת מעשיו של המערער, ומעדיף אותם שלא כראוי על פני האינטרס הציבורי. עם זאת, גם אם ביהמ"ש סוטה מהסדר טיעון, הסטייה צריכה להיות מידתית ולא ניכרת. יש להתחשב בציפייתו הלגיטימית של הנאשם כי הסדר הטיעון יכובד.

המערער ירצה שישה חודשי מאסר בפועל – אפשרי גם בעבודות שירות (זאת לאחר מתן חוות דעת מן הממונה על עבודות השירות).

- בבית המשפט המחוזי מרכז
- בפני השופטים ד"ר אחיקם סטולר, ורדה פלאוט, אברהם טל