פרטי האירוע
בעלי הדין התקשרו בחוזה למכר דירה. המשיב התחייב לדאוג להשלמת הליכי רישום הדירה על שמו, משמותיהם של בעלי הזכויות בדירה שמהם רכש את הדירה, וכן התחייב להעביר את הזכויות על שם המערערת עד לתאריך מסוים ולמסור לה עד תאריך מסוים את חזקתה בדירה. במעמד החתימה נמסר למשיב 2 צ'קים כאשר אחד מהם נפרע ואת הצ'ק השני החזיר המשיב בטענה כי אינו מחויב בחוזה. בית משפט מחוזי קבע כי נחתם חוזה מחייב בין הצדדים, אך הוא סירב להורות למשיב לשלם את הפיצוים המוסכמים, וגם סירב להורות למשיב לפנות את הדירה, וזאת בנימוק שבנו של המשיב הוא המתגורר בדירה והוא לא היה צד לדיון. מכאן הערעור.
טענת המשיבים
לא חל על המשיב חיוב כלשהו ע"פ החוזה, שכן הוא חתם עליו מבלי להבין על מה הוא חותם. הוא איננו יודע קרוא וכתוב, בזמן החתימה היה שתוי, ונאמר לו כי בנו רוצה שהוא יחתום, והוא יקבל בגין החתימה 1,000 ש"ח.
החלטת בית משפט
השופט שמגר - בין המשיב והמערערת לא נכרת חוזה תקף. המשיב לא הסכים עם המערערת על מאומה ולא החליט על כריתת חוזה, והחתימה לא הייתה, בנסיבות העניין, ביטוי לגמירת דעת. מדובר בהעדרה של גמירת דעת סובייקטיבית. על מנת שתקום כוונה סובייקטיבית, נדרשת, ראשית לכל, ידיעה על מהות המעשה.
מבחן גמירת הדעת הוא אפוא מבחן אובייקטיבי. משמעותו המעשית של המבחן האובייקטיבי היא, כי גמירת דעתם של הצדדים לחוזה נלמדת על-פי אמות המידה של האדם הסביר. בדיקת נסיבות העניין, התנהגות הצדדים, דברים שאמרו לפני כריתת החוזה ולאחריה ותוכן החוזה עצמו, הם הנתונים שעל-פיהם יקבע האדם הסביר את קיומה או היעדרה של גמירת הדעת.
לאור ידיעתה של המערערת את מצב העניינים, ניתן לראותה אף כמטעה לצורך סעיף 15 לחוק החוזים. המערערת ידעה כי המשיב אינו מודע למה שהוא חותם, לכן אי גילוי עובדה זו עולה כדי אי גילוי של עובדה, שלפי הנסיבות ומע' היחסים בין הצדדים היה על המערערת לגלות. מדובר גם במידה רבה של חוסר תום לב באי גילוי הנ"ל. אין ספק כי המשיב לא היה מתקשר אם היה מודע לכל העובדות.
בהשבת הכסף למערערת ניתן לראות הודעת ביטול. פעולה זו עונה על דרישות הצורה והתוכן, וכל זאת נעשה תוך זמן סביר. המערערת הייתה מודעת לביטול. הביטול לפי סעיפים 14(א) או 15 לחוק החוזים אינו מותנה בהסכמת הצד שכנגד. המסקנה היא כי לא נכרת כל חוזה ויש לבטל את כל הסעדים שקבע בית משפט מחוזי.
השופט גולדברג - המשיב כלל לא טען כי נפל פגם בחוזה, המשיב השלים עם פס"ד ותוצאותיו. בית המשפט לא יטען טענות במקום המשיב.
לעניין פינוי הדירה, המערערת ידעה כי בנו של המשיב הוא המתגורר בדירה ולכן היה עליה לשלבו במסגרת החוזה, דבר אשר היא לא עשתה. לגבי גובה הפיצויים המוסכמים ניתן לומר כי לא קיים כל יחס סביר בין הפיצוי שנקבע לבין הנזק שניתן היה לצפותו מראש.
למערערת היה ברור כי פינוי הדירה תלוי בהסכמתו של הבן, היא לא צירפה אותו לחוזה, ולכן בעניין הפיצויים המוסכמים מדובר בתניה גורפת והם יופחתו ל- 1,500$.
למסקנתו של השופט גולדברג הגיע גם השופט מלץ, השופט ברק בדעת מיעוט.
[ערך: שגיא בנתאי]
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
