הגיע הזמן לסכם את שלב הבחירות

בחודשים האחרונים היינו עדים לאחת ממערכות הבחירות המותחות והמורטות עצבים שהיו כאן מזה תקופה ארוכה. עכשיו, יממה לאחר סגירת הקלפיות הגיע הזמן לסכם את השלב הראשון של הבחירות הללו, שלב הקמפיינים והבחירה עצמה.

עלייתו של נתניהו ונפילתה של ההתערבות הזרה

זה לא סוד שגורמים מסוימים בארץ ובעולם היו רוצים לראות את נתניהו נופל, מקפל את הזנב ועוזב ביחד עם אשתו אם לא את המדינה אז לפחות את בית ראש הממשלה. זה לא סוד שאותם גורמים שפכו הרבה מאוד כסף בשביל לראות את זה קורה, בין אותם גורמים ניתן למנות ממשלות זרות, אנשי עסקים ומערכות תקשורת כאלו ואחרות שניסו לתמרן בכל צורה שהיא את הציבור וזאת בכדי להמליך את הרצוג על חשבון נתניהו. רק אלוהים יודע כמה כסף עבר בשביל לעשות את זה, כמה עמותות פעלו בשקיפות לא שקיפות כדי להפילו, כמה שקרים וכזבים פורסמו בשביל לחסל את אופיו, בשביל להמאיס את הציבור ממנו בפרט ומהימין בכלל.

לסירוגין היה נראה כאילו זה מצליח, אך בסופו של דבר כל הכסף הזה, כל ההשמצות, הכל נזרק לפח - העם אמר את דברו ונתן לנתניהו כוח שלא נראה כמותו מזמן.

זה נכון שרבים אכן חשים מאוכזבים מנתניהו וזה נכון שאינו מושלם, אבל אחת הסיבות לעלייתו ולהתחזקותו היא הקמפיין המכוער והמתוזמן להפילו- ברגע שאנשים ראו את העלייהום המטורף על נתניהו והחיבוק הגדול את הרצוג, הם הבינו שעליהם לחזק אותו, הם הבינו שעליהם לתת את הקול בשבילו. למעשה, מי שניסה לקלל, מי שניסה לקלקל, מי שהשמיץ וגידף יצא רק מחזק.

את חשבון הנפש ביום זה צריכים לעשות בין השאר רוב רובם של כלי התקשורת שלא סיקרו בצורה מאוזנת ונראו כסניף של הרצוג במקרה הטוב, אותם אנשי עסקים שלא בחלו באמצעים ואותן מדינות ועמותות שהעבירו כספים רבים בכדי להפילו. אחת הסיבות לחשבון הנפש הכל כך נדרש היא פשוטה: איך למרות המאמצים האדירים נתניהו יצא מחוזק והמועמד המבטיח שהעמידו מהצד השני קיבל רק 24 מנדטים?

צלילתו של הבית היהודי

על פניו המערכה הייתה אמורה להיות קלה לבית היהודי, סקרים ביום רע ניבאו לו 15 מנדטים בתחילת המרוץ (וביום טוב בכלל באזור ה-18), על פניו.

בפועל המערכה הייתה הכל חוץ מקלה, הפוטנציאל הגבוה נעלם כלא היה, לא רק שהבית היהודי לא קיבל את ה-15 מנדטים שלו, הוא איבד בין 3-4 מנדטים (הערה 1), להערכתי לאובדן הזה יש שתי סיבות מרכזיות:

נקודת המפנה הראשונה: פרשת אלי אוחנה. נקודת המפנה הראשונה קרתה עם הניסיון הלא כל כך מוצלח לשריין מקום לאלי אוחנה, ניסיון שגרם לרבים להרגיש נעלבים/מרומים ולהפסיק לתמוך בבית היהודי: מצד אחד, הייתה הקבוצה הראשונה שהרגישה מרומה ונעלבת, קבוצה שראתה בשריונו של אלי אוחנה זלזול באינטליגנציה של הבוחרים, רבים(אשכנזים ומזרחיים) טעו לעצמם מה אלי אוחנה עשה שמגיע לו להיות משוריון, טעו לעצמם האם מדובר בגימיק בשביל להביא מזרחיים להצביע למפלגה? (הערה 2 - בהרחבה על הפרשה).

מן הצד השני, הייתה הקבוצה השנייה, הקבוצה שלאחר פרישתו של אוחנה הרגישה שהבית היהודי לא יכול להכיל מזרחיים ובשל עובדה זו אוחנה נזרק מהמפלגה. בכל מקרה, מהסיטואציה שנוצרה לה, למפלגה פשוט לא היה סיכוי לצאת בצורה חיובית.

נקודת המפנה השנייה: הספין של הליכוד. בשבועות האחרונים של הבחירות הליכוד התחיל להפיץ ספין שטוען כי המפלגה הגדולה היא זאת שתקבל את מלאכת הרכבת הממשלה ובכך למעשה(בשילוב עם סקרים שנטו לכיוון הרצוג) גרמו לרבים במחנה הלאומי להיסחף לכיוון הליכוד, סחף שלמרות הספין השקרי היה נורא קשה לעצור.(הערה 3 - הרחבה על הספין).

למרות הכל, למרות הנפילה הכואבת של הבית היהודי- איני חושב שהגיע הזמן להספיד אותו, חזון הבית הגדול עוד ירקום עור וגידים, זה ייקח זמן אבל לאחר חשבון נפש והבנת הטעויות, הבית היהודי עוד יחזור למומנטום חיובי, יחזור ויפתיע בגדול.

כחלון - הניצחון הגדול

המנצח הגדול של הבחירות הללו(לאחר נתניהו) הוא כחלון, אומנם אין לו כמות מאסיבית של מנדטים והוא מקום רביעי בגודל המפלגה, אך הוא יהווה את כף המאזניים של הממשלה לכשתקום, כחלון אם רק יאיים לעזוב יוכל להכניס את הקואליציה לסחרור.

פרישתה של גלאון

גלאון הבטיחה שאם מרצ תקבל 4 מנדטים היא תעזוב את תפקידה בתור ראשת מרצ.

מצד אחד, כל הכבוד לה, כל הכבוד לה על כך שבמקום לחפש אשמים היא לוקחת אחריות על הנפילה. מצד שני, יהיה חבל לראות את הכנסת ללא גלאון - לא בגלל דעותיה, אלא בגלל שהיא אשת אמת, היא אישה אידאולוגית שיודעת לעמוד על העקרונות שלה - דבר שהוא דיי נדיר במחוזות הפוליטיקה הישראלית.

התנשאותו של חלק מהשמאל

שוב נשמעות קריאות של חלקים מהשמאל על כך שהעם טיפש, מזוכיסט ומה לא. ואני רק רוצה לשאול שאלה בנושא, איך השמאל רוצה לחזור להנהיג את העם, איך הוא רוצה לחזור ולשלוט כאן אם אינו מקבל את בחירות של העם, אם הוא מתנשא מעל העם? אני דיי חושב שלא יזיק לשמאל לנסות ולהסביר לעם את דרכו, לנסות ולהיכנס ללבבות העם, לדבר מגובה העיניים ולא מגובה השמים. זאת כמובן אם הוא באמת רוצה שיהיה לו אי-פעם סיכוי לחזור ולשלוט.