קיום חיסיון שלא מטעמי ביטחון וצנעת הפרט

טוב לה, לפיצוץ פרשת הפרוטוקולים החסויים בעניינם הנטען של ילדי תימן החטופים, שבאה היא וטפחה על פנינו, טפיחה עזה ועוררה אותנו משאננותנו, בכל הקשור לזכות השלטון המרכזי והריכוזי - קרי, הממשלה - כמו-גם גורמים נוספים, שניתנה להם סמכות, לאסור פרסומים שונים, על-פי הוראות חוק, למנוע מאיתנו, ציבור האזרחים התמימים, הדחוקים לפרנסתנו והעסוקים בהבאת טרף לפינו ולפיות בני ביתנו, שבאה היא וקראה תיגר על אחת מזכויות האזרח היסודיות ביותר -הזכות לקבלת מידע ולהיחשף לו.

פתע פתאום, בעקבות התעוררות גל מחאה בעניין עצם חיסיון המסמכים הגנוזים בתיקי חטיפת ילדי תימן "נזכר" - אתמול (יום ג) - ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו להורות לשר בלי תיק, במשרד ראש הממשלה, צחי הנגבי, להביא לממשלה המלצה הנוגעת לחיסיון המסמכים הגנוזים בפרשת ילדי תימן. בנימין נתניהו צוטט בתקשורת, כמי שאמר, כי: "הנושא של ילדי תימן זה פצע פעור שממשיך לדמם אצל משפחות שלמות שאינן יודעות מה קרה לתינוקות ולילדים, ילדים שנעלמו, ומחפשות את האמת. הם רוצים לדעת מה קרה ואני חושב שהגיע הזמן לדעת מה קרה ולעשות כאן צדק". למרבה המבוכה, כמו-גם הפליאה צוטט נתניהו, כמי שאמר, כי הוא אינו מבין מדוע קיים חיסיון על המסמכים הללו.

יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, ח"כ ניסן סלומינסקי, אמר כי נראה לו הזוי שבמדינה דמוקרטית, הפרוטוקולים נעולים בכספת, כאילו היו אלו פצצות האטום של מדינת ישראל. לדבריו, ישנו גם חשש נוסף הנוגע לשיבוש היוחסין שעלול לגרום מצב שאדם יינשא עם אחותו מבלי לדעת שהיא אחותו. נציגת משרד המשפטים, ליאת בן מאיר-שלום, אמרה בדיון שהתקיים בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, כי שרת המשפטים, איילת שקד, תומכת בחשיפת הפרוטוקולים הנוגעים לפרשה. בסיכום הדיון, בוועדת החוקה, אמר ח"כ ניסן סלומינסקי, כי בכוונתו לפנות לממשלה בבקשה לחשוף כל המסמכים והפרוטוקולים ולדבריו: "אם בקשתי לא תיענה, אגיש הצעת חוק שתחייב את החשיפה", תוך שהעריך שרוב חברי הכנסת יחתמו על הצעה זו.

אתה הבנת את זה, ברוך? לא הבנת? אז אני אסביר לך. זה לא שיש חיסיון. זה כאילו שיש חיסיון. מה לא ברור לך, ברוך? יש חיסיון, אבל אין חיסיון. באמת, מה אתה לא מבין? אתה יודע מה. אתה צודק. אפילו ביבי אמר שהוא לא מבין מדוע קיים חיסיון על המסמכים בפרשת ילדי תימן. אז אם ביבי, ראש-הממשלה שלך לא מבין, אז מי יבין. חיים יבין? הנה צ'מע טוב ונקה ת'אזניים שלך, באופן יסודי. יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת שלך, ח"כ ניסן סלומינסקי אמר בכנסת, כי נראה לו הזוי שבמדינה דמוקרטית, הפרוטוקולים נעולים בכספת, כאילו היו אלו פצצות האטום של מדינת ישראל. וברוך, תבין. זה אמר אחד חשוב - חבר כנסת. אחד - שעומד על הראש של וועדה, לא אחד כמוהו מהפרלמנט של הקיוסק של מושון. אחד שמבין - מבין. מבין.

ואם נעבור לפסים רציניים מעט יותר מתיאטרון האבסורד היומיומי שמספקים לנו, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, שעה שראש המבצעת, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, אינו מבין מדוע קיים, בכלל, חיסיון כזה על מסמכי ילדי תימן החטופים ומי שעומד בראש אחת מהוועדות החשובות ביותר, ברשות המחוקקת, בכנסת ישראל, ח"כ ניסן סלומינקי, ראש ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, מגדיר קיומו של חיסיון זה כמצב הזוי.

אז בואו נעשה ראש וראשונה סדר בדברים ונברר, כיצד הגענו למצב הדברים הנוכחי הקיים, לפיו קיים חיסיון על המסמכים בפרשת ילדי תימן החטופים. בעקבות לחץ ציבורי הקימה הממשלה ועדת חקירה ממלכתית, לחקירת הטענות שהועלו בקשר לחטיפתם של ילדי תימן מהוריהם, עם ובסמוך לעלייתם ארצה, במסגרת מה שקרוי היה "מבצע על-כנפי נשרים" (שידוע היה גם בשמות: "מבצע מרבד הקסמים" וגם/או "מבצע ביאת המשיח"), במרוצת השנים 1948-1949. ועדת החקירה הממלכתית, סיכמה דיוניה ומסקנותיה, לפני מספר שנים, העבירה מסקנותיה והמלצותיה לממשלת ישראל, שהחליטה על אי-פרסום מסקנות הוועדה.

בהתאם לעיקרון הידוע של: "הפה שאסר הוא גם הפה שהתיר", הרי אין כל מניעה, כי ממשלת ישראל תשנה החלטתה, בדבר אי-פרסום מסקנות והמלצת וועדת החקירה לעניין חטיפת ילדי תימן ותורה על פרסום, מלא ומוחלט של דוח ועדה זו ומסקנותיה. כך נהגו דברים - בעבר - באשר לחלק הסודי של מסקנות "ועדת אגרנט", שהוקמה כדי לחקור מחדלי מלחמת יום הכיפורים, כאשר בעניין זה הוגשו מספר עתירות לבג"ץ.

לדעתנו אנו, הרעש התקשורתי המתעורר, כיום, בעניין אי-חשיפת דוח ומסקנות וועדת החקירה הממלכתית שהוקמה לבדיקת הטענות בדבר חטיפת ילדי תימן, אינו מתמצה בשאלה זו, אלא בשאלה רחבה הרבה יותר. השאלה האמיתית שיש לדון בה - ציבורית - הינה מדוע במאה ה-21, יכול השלטון המרכזי והריכוזי, קרי הממשלה, להטיל איפול על עניינים, שאינם עניינים ביטחוניים מובהקים, באמצעות חוק ארכאיים, שאינם הולמים מציאות מודרנית של קיומה של מרשתת ורשתות חברתיות, הפועלים במסגרתה, דוגמת חוק הארכיונים, תשט"ו-1955, המאפשר מציאות דברים חוקית וארכאית שכזו.

אם בעקבות הרעש התקשורתי שעוררה החלטת הממשלה, מהעבר, שלא לפרסם דוח ומסקנות הוועדה לחקר הטענות שהועלו בעניין חטיפת ילדי תימן, תעבור מערכת החוקים, המאפשרת לשלטון המרכזי והריכוזי רפורמה של ממש, כמו-גם יבוטלו חוקים, המאפשרים לממשלה לשלוט על חופש המידע, באמצעות גניזתו וגם/או אי-פרסומו, משך שנות דור ומעלה, הרי נצא כולנו - וראש וראשונה חופש הביטוי, זכות הפרסום ותרבות השיח הבלתי מוגבל נשכרים.