הסכם השלום עם ירדן בסכנה

באירועים האחרונים בהר-הבית קבעה התקשורת הירדנית שסיקרה את האירועים כי "שלטונות ישראל עושים הכל כדי לייהד את ירושלים". אירועים אלו, כמו אירועים אחרים, סוקרו בהרחבה וזכו לדברי פרשנות מצדם של אנשי רוח, עיתונאיים ומדינאיים ירדניים, שגינו את מעשיה של ישראל בהר. שר החוץ הירדני איימן אל-ספדי קרא לשגריר ישראל בעמאן אמיר וייסברוד ונזף בו על פעילויותיה של ישראל בהר-הבית. במקביל, המליץ בית הנבחרים הירדני לממשלה להחזיר את השגריר לתל אביב ולשקול לבטל את הסכם השלום בין שתי המדינות.

מקובל לראות בקשר ההדוק שבין מעמד המשטר ההאשמי בירדן למעמדו בירושלים. כלומר, לדעת רבים, אחד מגורמי יציבות המשטר ההאשמי בירדן הוא מעמדו בירושלים שניתן לו מתוקף התפקיד ההיסטורי של המשפחה ההאשמית כשומרת המקומות הקדושים לאיסלאם. כך, העיסוק הרב בירושלים אינו אלא אותות אזהרה שהשלטון ההאשמי משדר לא רק לישראל אלא לעולם כולו. בשנה האחרונה חש המשטר הירדני בשינוי שמתחולל בירושלים ובשחיקה במעמדו שם על-רקע העברת השגרירות האמריקנית לירושלים והתייצבות ממשל טראמפ לצד ישראל. המצב הכלכלי הקשה בירדן, מצוקת הפליטים הסורים והתחזקות הסכסוך הסעודי-אירני, מגבירים גם הם את הלחץ על המשטר ההאשמי בתקופה האחרונה, שעומד מול בית נבחרים לאומני שתובע את ביטול הסכם השלום עם ישראל.

נוסף על כך, מעמדה של ירדן בירושלים מעניק לירדן את הלגיטימציה להמשך השלום עם ישראל. במשך שנים, גורמים רשמיים בירדן הסבירו כי הם ממשיכים בשלום עם ישראל ומסרבים להיענות לקריאות הרחוב הערבי לבטל את הסכם השלום עם ישראל מכיוון שירדן היא המחסום האחרון בפני ניסיונות ישראל לייהד את העיר. אם כך, הסכם השלום הוא חשוב לא רק לירדן אלא לכל האומות הערביות.

בנסיבות אלו קשה להאמין שירדן תסכים לקבל את עסקת המאה אם היא תכלול שינוי במעמדו של המשטר הירדני בירושלים וגם אם יובטחו לה סכומי כסף גבוהים. "ירושלים איננה נקנית בכסף", התבטא פעם אחד הבכירים הירדנים ואכן לפי התפיסה הירדנית עדיף לסרב לקבל את עסקת המאה מאשר לתמוך בשינוי הסטטוס-קוו בירושלים, שכן שינוי כזה עלול לא רק לסכן את יציבות המשטר ההאשמי אלא לסכל את המשך השלום עם ישראל.

האינטרס הישראלי מחייב לחזק את השלטון הירדני באמצעים רבים. לא רק בסיוע כלכלי וגיבוי למהלכים מדיניים ואזוריים, אלא גם לדאוג להחזיר לירדן את מעמדה מתוקף הסכם השלום בין שתי המדינות מאוקטובר 1994, בו נכתב במפורש ש"ישראל מכבדת את תפקידה המיוחד הקיים של הממלכה ההאשמית של ירדן במקומות קדושים מוסלמיים בירושלים". מאידך-גיסא, ישראל חייבת לסלק את כל מוקדי הכוח וההשפעה שחדרו להר-הבית בשנים האחרות - גורמים איסלאמיים פלשתינים, טורקים, קטריים ועוד, הפועלים להחליש את מעמדה של ירדן בירושלים והתנגחו עם אנשי הווקף הירדני במקום.

לישראל חשובה יציבות המשטר ההאשמי בירדן יותר ואל לה להתפתות לבצע מהלכים חד-צדדיים בירושלים גם אם לכאורה נראה שהם משרתים אינטרס לאומי בטווח הקצר. הנזק הצפוי להגרם לישראל בטווח הארוך יהיה חמור יותר.