הגימנסיה העברית, הקורונה עושה לנו בית ספר

איזו עוד הוכחה נדרשה לנו? מספר ימים אחרי חידוש הלימודים עשרות תלמידים ומורים חיוביים לנגיף בבית ספר אחד. כמה מהם הדביקו כבר את אחיהם? אחיותיהם? הוריהם? כמה התחבקו כבר עם הסבא והסבתא? כמה ביקרו כבר את הסבא והסבתא בבית האבות ושוב יתחיל הבלגן שם? הפרופסור לס לא מתרגש, אז שלא יתרגש, אני מתרגש.

ומהי המסקנה העיקרית מההדבקה ההמונית בגימנסיה העברית בירושלים? המסקנה היא שנגיף הקורונה, עד כמה שהוא טיפש, יושב כקפיץ דרוך היכן שהוא יושב, ורק תנו לו הזדמנות הוא מתפשט, ומתפזר במהירות הבזק לכל עבר. וכאשר הוא מתפשט לכל עבר, הוא עושה שמות באוכלוסיות שבסיכון ומכלה (ממית מוות סופי ומוחלט) בין 2% לבין 10% מהאנשים שאובחנו, ואם מדברים על קבוצות הסיכון על-פי מאפייני גיל ומחלות רקע אנו מגיעים לאחוזים גבוהים הרבה יותר.

שימו לב לאחוזי התמותה הכלליים בישראל (מקרב המאובחנים). תחילה ראינו אחוזים נמוכים אך ככל שחולף הזמן גם אנו מגיעים לרף התחתון של שני האחוז.

במדינה בה קיימת תנועה רבה בין עריה ויישוביה, מדינה בה אירוח, התארחות, ובילויים חברתיים צפופים ורבי אנשים הם חלק מהטבע האנושי, וכאשר מתגלה כזה מוקד של מחלה, והמדינה ממשיכה כמנהגה עם חוף הים, בתי הספר והתכנסויות מרובות אנשים כאילו הקורונה כבר לא עמנו היא מדינה מטומטמת וחסרת אחריות.

עד עתה עשינו לקורונה בית ספר, אך מרגע ההתפרצות ההמונית המחודשת בגימנסיה העברית, וההתייחסות העייפה והנרפית של הגורמים המחליטים להתפרצות, הקורונה עושה לנו בית ספר, ואנו כעת רק בכיתה א' - ואם נמשיך כך, לבגרות לא נגיע.