הנכד, והשוטר <br>

נכדי אוֹרי, סטודנט למשפטים, ירד הלילה מביתו להשתתף בהפגנה שתחילתה בכיכר "הבימה". הוא וחברתו נתקלו בחמישה שוטרים, שבעזות מצח הודיעו לו כי הוא עצור עד להודעה חדשה, ושיציג תעודת זהות. כאשר נכחו כי נכדי גר בקרבת מקום החליטו לשחררו. אך מיד התערב שוטר אחר, תוקפני יותר, עצר אותו בשנית ודרש ממנו להתפנות מיד לביתו או שיקבל קנס של 1,000 שקלים.

נכדי אוֹרי, צעיר אמיץ עם חוט שדרה ויושרה, סירב לדרישה, שכן חבש מסיכה ושמר על מרחק של שני מטרים, וכל זה אירע סמוך מאוד לביתו. השוטר אמר בתגובה שנכדי לוקח חלק בהפגנה בלתי חוקית (מי יאמין למשטרה, שהיא נוהגת בהפגנות להדחת ביבי בלי משוא פנים? מה יותר מזה מעיד שהיא בשרות ראש הממשלה הנאשם בפלילים? - ד.מ.)

נפתח דו-שיח ואורי עמד על זכותו, אבל השוטר דרש ממנו להכריז כי אינו חלק מן ההפגנה הזאת (זה הזכיר לי את הווידויים במשפטי "האפלה בצהריים" ברוסיה הסובייטית של שנות ה-30' - ד.מ.). אוֹרי סירב לדקלם את הדברים ששם השוטר בפיו בהסבירו כי אכן יצא להפגין בעד הדחת ביבי תוך שמירה על הנחיות החוק. ואז הגיחה הפייה הטובה מן האגדות - שוטרת נבונה, שעוסקת בדוברות, וביקשה מהשוטר להניח לנכדי, וכך היה. עד כאן.

ואני מוסיף כי אי-אפשר לצפות למשהו אחר ממשטרה שאמיר אוחנה ממונה עליה ומוטי כהן מייחל להתמנות למפכ"ל שלה. בהציגה בפני אוֹרי תביעה בלתי הוגנת חילקה המשטרה עשרות קנסות למפגינים אחרים. אני קורא לכל מי שקיבל קנס לא לשלם אפילו שקל אחד. קודם שיעמידו לדין את גילה גמליאל ומיקי לוי. "דיקטטורה", קראנו בראשית ההפגנה, ולא ידענו כי בעוד כמה מאות מטרים תימצא ההוכחה לכך בניסיון להפחיד דווקא את נכדי.

השוטר ביש המזל הזה נפל על מפגין אמיץ שאינו מפחד ממנו ואינו מתכופף בפני תביעה בזויה.
וכל זה לא היה נודע לי, אולי, אלא מראש קבעתי להיפגש עם נכדי בהפגנה היוצאת מ"הבימה", והוא לא הגיע. שוטר הטעה אותו כאילו ההפגנה בלתי חוקית. אין הפגנה בלתי חוקית. כך נודע לי עתה, לקראת חצות.

קודם לכן: כמו בניסיון המפורסם שעשה איוואן פבלוב עם הכלב שלו, מה שנקרא "ההתנייה הקלאסית", גם דנה ואני הגבנו למחוגי השעון - 17:15 - ביציאה כמעט מובנת מאליה אל ההפגנה. על גשר קק"ל ניצבה משמרת דלילה, כצפוי ביום חול. מתחתיו על כביש האיילון היה זרם כה גדול של מכוניות (וגידול בשיעור הצפירות האוהדות) שרק עיוור לא יבחין כי אין סגר. יש רק שקר.

בצאתנו נתקלנו בהפגנה סוערת, ואחת מהנוכחות קראה לעברנו: "זה הבית של גילה גמליאל, צפצפו, צפצפו". נעניינו ברצון, והרבה. תמהתי על גמליאל. מה חשבה לעצמה, שהיא תשבור את הסגר ותיסע עד טבריה ואיש לא יראה? וכל מי שיראה יעצום עיניים? היה כייף לצפור לגילה, אבל היא לא יצאה אלינו. אולי מפני שהיא חולת קורונה. כולם ציפו שביבי יזרוק אותה לכלבים, כלומר לנגיף. ולמה לא את עצמו ואת יולי אדלשטיין? מזלו של מיקי לוי שהוא באופוזיציה.

חצינו לכיכר "הבימה". ההפגנה הייתה מעין נדר קולקטיבי: "אנו לא נוותר/עד שביבי יתפטר".
אחר כך התארגנה מעין תהלוכה, ולפתע מכל רחוב צדדי צץ נחיל של שוטרים. ההמשך כבר זכה לתיאור בתחילת הדברים: ניסיון נואל של השוטרים, בשני גלים, להפחיד מפגין ישר והגון ופטריוט.

אה, ואז הגענו אל מה שהחמצנו בזמן-אמת וראינו עתה באיחור. מצאנו בטלפון הנייד מידע על הסקר בערוץ-12 לפיו ביבי צונח ל-26 מנדטים וקריאת הנתונים הוסיפה תבלין חריף וטעים לפיצה שקנינו ברחוב אבן גבירול, שחנויותיו פתוחות לרווחה. כפי שנאמר כבר (בשיבוש מבודח) - "מדבר סגר תרחק".