דקירה קלה בכנף

בלב לא-שקט טלפנתי לרופאיי, שיעצו לי להתחסן, ומיד. מאז שהשתילו בי כליה, אני רגיש מאוד, כיוון שמערכת החיסון שלי מדוכאת; וזה מחייב זהירות ושיקול-דעת נאות. כמושתל כליה, כל חיסון מהווה בעיה, וצריך אישור. ובנוסף, חיסון חדש, שפותח, נוסה, וקיבל הכשר של הסוכנות האמריקנית למזון ולתרופות (FDA), תוך פחות משנה, מציב סימני שאלה וחשד.

כרגיל, פיתוח תכשיר רפואי, ובעיקר, חיסון, אורך כעשר שנים ויותר, ומחייב בחינה מדוקדקת של כל אחד משלביו. בפיתוח החיסון נגד נגיף הקורונה (COVID-19) הושקעו הון עצום והרבה שעות מחקר וניסוי אל מול המגיפה המשתוללת ברחבי העולם. מצד שני, המגיפה סיפקה למפתחים נדבקים רבים, שאפשרו בדיקות.

התקשורת הגבירה שמועות ושברי אמיתות סביב החיסון לקורונה. אליהן נוספו עצות, שקיבלתי מכל הכיוונים. כתוצאה מכך, כמעט ויתרתי על הניסיון להזמין תור, וחשבתי לדחות זאת לאמצע השבוע הזה. ובכל זאת, טלפנתי למוקד של קופת-חולים מכבי, ובניגוד לשמועות ולעצות, ענה לי מיד רובוט, ששאל בנימוס לא-אופייני, בקול ברור ובעברית תקינה ולא מאנפפת, כמה שאלות, והבטיח שיחזרו אליי. שבע הבטחות מחברות ומארגונים ש"שיחתך חשובה לנו ...", הופתעתי כעבור כשעה כשקיבלתי הודעה בטלפון הנייד, שתורי למנה הראשונה של החיסון יהיה כעבור חמישה ימים, ותורי למנת-הדחף - כעבור חודש. הבטתי במראה, ואמרתי לעצמי בהערכה, שיש לי קשרים ופרוטקציה. אשתי קיבלה בקופת-חולים כללית תור לחיסון בחודש פברואר, וחברים אחרים בשבטנו המורחב ימתינו חודש וחצי ויותר עד שיחוסנו ...

כנראה, בגלל שאתה יתום מסכן, זקן, נכה ומושתל, קידמו אותך בתור, קיררה אשתי את התלהבותי.

בבוקר הייתה לי ביקורת בבית-החולים בילינסון. דהרתי משם לבית חיל-האוויר בהרצליה, שבו מיקמה מכבי את תחנת החיסון; ואפילו מצאתי מקום חנייה ליד הכניסה לבית. עשר דקות של סידורים מינהליים, ומצאתי את עצמי מול אחות, שהחלה לתחקר אותי על מצבי הרפואי.

זה כואב? שאלתי בדאגה. האחות לא הבינה, שאני מתבדח. עטתה כפפות, והרכיבה את הזריקה החד-פעמים. ביקשה, שאחשוף את שריר הזרוע, ודקרה אותי דקירה קלה בכנף. עוד כמה שאלות, ואזכור, שעליי לבוא לקבל את זריקת-הדחף; ועברתי לעשרים דקות המתנה שלאחר הזריקה. שתיתי קפה, והרהרתי בתוכניותיי לאותו היום, שבמקרה גם היה יום סגר.

מלה של הערכה: מכבי ארגנו בבית חיל-האוויר תחנה גדולה מאוד, שפועלת היטב כשאזרחים משתפים פעולה, ומגיעים בזמן שהוזמנו, וממלאים את ההוראות. כידוע, זה לא אופייני לישראלים.

משתוללים

כשמגיעה תלונת אזרח נגד אלימות שוטר, צצה מיד תלונה, שהאזרח תקף שוטר, כך מאשר דוד רוזן, נציב הביקורת על הפרקליטות, את הדעה הרווחת בציבור בדוח, שפרסם ביום ראשון, בעקבות חקירת אירוע במשטרת נתניה. במקום להפנותו להגיש תלונה למח"ש, הפך המתלונן על השוטר תוך זמן קצר לחשוד בתקיפת שוטר, ונחקר באזהרה באישון לילה.

זה עוד פרק, שנחשף בסאגה הבלתי-גמורה של השתוללות שוטרי משטרת ישראל, וכנראה, לא באי-ידיעת מפקדיהם; ואולי גם באישור שבשתיקה של הפרקליטות. כלומר, לא רק אכיפה בררנית נקוטה במשטרת דה-פינס שלנו, אלא גם חיפוי שיטתי על בריונות שוטרים ועל התנהגות, שנועדה לשבש חקירה.

בסופו של דבר נסגרו התיקים נגד המתלונן מנתניה ונגד השוטר, שתקפו. וכמובן, מצא רוזן בבדיקתו פגמים מהותיים בחקירת מח"ש בתיק, שהובילה לסגירתו. ועל כך אמרו כבר מזמן הרומאים, "מי ישמור על השומרים?"

מתאגדים

פרסום חוצות צעקני קורא לציבור - "מתאגדים" - וכמעט שכנע אותי, כיוון שהיה יפה גראפית. כשהתקרבתי לשלט בנהיגתי, ראיתי, שחתומה עליו ההסתדרות. בעיניי, חברות בהסתדרות היא התאבדות; וזה מתחרז היטב עם סיסמת הגוף, שנועד לכבול את ידי העובדים, ולסחוט את כספם.

אויב מסוכן

איני יודע מה מניע את רֶג'פּ טאיפּ ארדואן - איש "האחים המוסלמים", המתחזה לסולטן הטורקי, ומתפרע חדשים לבקרים, להתקרב עתה לישראל. אולי זה פחדו מאירן, שכנתו החביבה, ואולי זה חששו מצדקנות הדמוקרטים, שינהלו בקרוב את הממשל האמריקני.

בכל אופן, אני חושב, שצריך להיזהר ממנו. חשדהו וחשדהו... ועוד פעם חשדהו. ארדואן מתעתע שיטתית ביריביו, ומציג בבת-אחת כמה פרצופים. אוהב ישראל איננו, ואני סבור, שזו עובדת יסוד. כל הניסיונות לשחדו (עיינו בערך מאווי מרמרה), כדי שיהיה ידידותי לישראל, הובילו לאותה המסקנה: ארדואן הוא אויב מסוכן וקשוח, שחותר להשמדת ישראל, ואינו חדל מכוונות זדונו.

שיסוי

גם כשהיה רמטכ"ל לא התפעלתי מבני גנץ. זכרתי לו את אדישותו להפקרת השוטר מדחת יוסף, שדימם למוות בקבר יוסף, את העובדה, שפיקד ללא עכבות על בריחת האמוק של כוחותינו מדרום לבנון ועל הפקרת אנשי צד"ל, בעלי-בריתנו. אל שתי החרפות הללו נוסף "נאום הכלניות" האידיוטי שלו בתום "צוק איתן".

גנץ היה רמטכ"ל דהוי אם לא למטה מזה - כמו רוב הרמטכ"לים של צבאנו מתש"ח ועד הנה; והוכיח את אזלת-ידו ב"צוק איתן". כצפוי, הכזיב את כל התקוות הגבוהות, שתלו בו אנשי שמאל, שקיוו להונות את הציבור הישראלי בשליפת בובה על חוט, שאין מאחוריה כלום - הולוגרמה, שמדקלמת בקושי מהטלפרומפטר.

ההיסטוריה הפוליטית הישראלית מלאה בגנרלים, שהכזיבו בהיכנסם לפוליטיקה - החל ביגאל אלון. גם משה דיין לא עשה יותר מדי חיל בכנסת ובממשלה. בעשור האחרון יש לנו שלושה רמטכ"לים, ששכחו שמחוץ למים אין לדג תוחלת - אנשים בינוניים ומטה: לא גנרלים דגולים, לא מנהיגים גדולים, שצנחו לפוליטיקה, והראו שאינם אלא אכזבות מהלכות על שובל ארוך של הרבה יחסי ציבור שקריים. שכן אמר לי בפליאה, שאינו מאמין, שאלה היו רמטכ"לים. הצעתי, שייסע לבית-העלמין הצבאי הקרוב, ויראה עד כמה התמלא במהלך כהונותיהם.

עם זאת, מעניין לקרוא את ערימות הסחי, שמשליכים בגנץ דבָּר̤י השמאל מאז שהצטרף לממשלה, ובעיקר, עתה, כשלא שלט בסיעתו, וכמה מאנשיה הצביעו בעד פיזור הכנסת. השיסוי נגדו מעמידו בשורה אחת עם בנימין נתניהו ליד חומת המפגע של שמאלנים מתוסכלים ואנטי-ביביסטים, שמטגנים אותו בלהט, ושופכים עליו דליים של צואת לשונם. כל העובדות, שנחשפות עתה על גנץ, היו ידועות הרבה לפני שנכנס לפוליטיקה ככוכב שביט, שיציל כביכול את האומה ואת השמאל. הן הוסתרו על-ידי עיתונות, שמועלת הרבה שנים בתפקידה, ומאתרגת כל מי שנדמה לה, שיוכל להחזיר לשמאל המתוסכל את המדינה, שבהזיותיו נדמה לו, שהקימה, וחמסו אותה ממנו. כזכור רק לפני ככשנתיים הציגו אותם העיתונים-כביכול את גנץ כמושלם, כהצלחה וכמעט כמשיח. אנשי "פראוודה" הסובייטי מקנאים בעיתונות הישראלית, שיש בה חופש ביטוי אדיר, יותר משהיה להם, בתנאי שיתאים לדעות הקומיסארים.

הולכים לבחירות, והרבה מהח"כים, שרצו בפיזור הכנסת, לא יראוה עוד מכורסות הח"כים, ובעיקר, מי שנכנסנו בעזרת החוק הנורווגי. אין סיכוי, שהשמאל יכיר בטעותו. לכן, הוא מתרחק יותר ויותר מן העם וממילא מהשלטון. כעת הוא מחזר במרץ אחרי גדי איזנקוט - עוד גנרל בינוני בלשון עדינה - שידוע בעמדותיו השמאלניות; ובצד מחמם מנועים עוד גנרל - רון חולדאי, שממתין לשעת כושר לזנוח את עיריית תל אביב לפני שיכירו כולם, שהיה מוצלח רק בדיבורים.

אמֶבָּה

הבעיה של הימין הנה, שכמו השמאל, הוא מפוצל כמו אמֶבָּה, ויש בו הרבה גנרלים סיניים, שכל אחד מהם חושב, שהוא נולד להיות ראש ממשלה. ובנוסף, שלא כמו השמאל, שרוצה בכל מאודו לשלוט, ויעשה הכל כדי לממש את תאוותו, חסר הימין תודעת שלטון, ומוכן ליהרג על קוצו של יו"ד אידיאולוגי, ואפילו למנוע שלטון מהימין, כדי שרעיונותיו הטהורים יתגשמו, או לא ייפגעו. להזכירכם - אסון הסכמי אוסלו היה תוצאה של חתירה של קצוות הימין (גאולה כהן ואנשי "התחייה") נגד יצחק שמיר, ראש הממשלה. שמיר נפל, והשאר הנו בכייה לדורות.

מול המבוכה בשמאל, אין הימין מצליח להתאחד - רק בגלל יריבויות אישיות, ולא בגלל עניינים רעיוניים - ומתפצל עד כדי כך, שגדעון סער ונפתלי בנט מצהירים בריש גלי, כי הרעיון "רק-לא-ביבי" מניע אותם.

לא התלהבתי מעולם מגדעון סער, למרות שבא מבית רוויזיוניסטי. להזכירכם, לאסיר המשוחרר אהוד אולמרט, לדן מרידור, לבני בגין, לרוני מילוא, לעוד "נסיכי ליכוד" ולמִתדמים להם יש רקע כזה. הוא אינו מונע מהם לחתור בגלוי נגד שלטון הימין במדינה, להטיף נגדו מעל כל גבעה רמה ומול כל מיקרופון ומצלמה, ולהיות שבויים באינטרסים האישיים שלהם וביריבויותיהם. שום הדר אינו נראה בהם.

דרך אגב, אם איני טועה, דדי צוקר, שייסד את "בצלם", והיה ח"כ במרצ, גדל בבית רוויזיוניסטי.

בכל מערכת בחירות צץ "גואל" חדש - כוכב שביט, שמבטיח הרבה עם רעש ועם צפצופים לכל מיני תמימים ומתלבטים, שלנין הגדירם כשוטים שימושיים. סער הנו "גואל" כזה, שיפגע בליכוד, אך גם בשמאל; ואז יתברר, שהוא שייך לשמאל. משהו כמו אביגדור ליברמן, שדבריו לכאורה ימין ומעשיו שמאל.