רוסיה יכולה להדפיס רובלים ולהחזיק מעמד

כמה נזק כלכלי מוכן המערב לספוג כדי להגן על החירויות ועל השואפים להן? כמה נזק כלכלי מוכנות רוסיה וסין לספוג גם לחתור תחת חירויות אלו? ג'רמי וורנר, פרשן כלכלי בכיר בדיילי טלגרף, טוען שהתשובה היא א-סימטרית. שתי הדיקטטורות הגדולות יכולות לספוג את הנזק הרבה יותר מאשר המערב, השקוע ממילא בחובות עד צווארו והמכור לחיים הנוחים. זהו החישוב של ולדימיר פוטין, ואם שי ג'ינפינג יתייצב מאחוריו – זה יהיה גם החישוב שלו.

מנהיגי המערב מקווים שעיצומים גורפים יורידו את רוסיה על ברכיה וכך יסייעו להפיל את משטרו הרצחני של פוטין. אבל למעט אולי המקרה של דרום אפריקה, עיצומים לא הצליחו להשיג מטרות כאלו. מאירן דרך קובה ועד קוריאה הצפונית – בכולן הצליחו האליטות השולטות לשרוד את העיצומים. חילופי שלטון הם אירוע נדיר למדי ומתרחשים כמעט בלעדית בארצות עניות. במדינות בהן ההכנסה גבוהה עשוי המשטר להתחלף בשל כשלים כלכליים, אבל רק לעיתים רחוקות יש שינוי בשיטת המשטר. נכון, יש יוצאים מן הכלל, אבל הם נבעו מנסיבות ייחודיות.

רוסיה וסין אינן עשירות ואינן עניות, אלא איפשהו באמצע. ההכנסה לנפש בשתיהן מצויה במקום בו ניתן לצפות למערב מאוטוקרטיה לדמוקרטיה, אם עושר רב יותר ייצור מעמד ביניים גדול יותר שידרוש יותר השפעה. זה היה ההימור של גרמניה ומדינות אחרות באירופה, כאשר הפכו את עצמן לתלויות בגז הרוסי; וזה היה ההימור המערבי כאשר הזמין את סין למערכת הסחר העולמית. אבל זה לא עבד, קובע וורנר; שני המשטרים הופכים ליותר סמכותניים ופחות דמוקרטיים. ושניהם הוכיחו את יכולתם להתמודד עם קשיים כלכליים.

המצב שונה בארה"ב ובאירופה. המנהיגים נמנעים מפעולות הנחוצות כדי להעניק תמיכה מוחלטת לאוקראינה מחשש לפגיעה קשה במשקיהם שלהם. פוטין אולי שגה בהערכת עוצמתה של התגובה המערבית, אך צדק לחלוטין בנוגע להתמכרות המערבית לאנרגיה הרוסית. המערב ממשיך לקנות נפט וגז רוסיים, וכך מממן את המלחמה – במקביל לאספקת נשק לאוקראינה, טוען וורנר. ככל שהמערב מאיים להחרים את הנפט והגז הרוסיים, כך מחיריהם עולים ופוטין מרוויח במחיר את מה שהוא מפסיד בשוק.

נכון לעכשיו, העיצומים לא הטביעו חותם. הם יפגעו קשות באורח החיים של האוליגרכים, אבל לפוטין לא אכפת מהם; ההשפעה על הרוסי מן השורה תהיה הרבה פחות קשה, טוען וורנר. רוסיה יכולה לבצע ניסוי מעניין במה שקרוי "תיאוריה מוניטרית מודרנית": להדפיס כמה כסף שיידרש כדי לשלם בתוך המדינה מבלי להסתכן באינפלציה מואצת ובאובדן האמון הבינלאומי.

ההנחה המקורית היא שרק ארה"ב יכולה לעשות זאת, בשל עוצמתו של הדולר, אבל רוסיה עשויה להיות גם היא יוצא מן הכלל. היא כבר נותקה מהשווקים הבינלאומיים ובשנים האחרונות נוהלה בצורה פיסקלית שמרנית ולכן יש לה מרחב מסוים לתמוך ברמת החיים הנוכחית.

שיעור הצמיחה ברוסיה היה נמוך במיוחד מאז סיפוח קרים ב-2014, אבל פחות בגלל העיצומים אלא בשל מדיניות הקרמלין, אשר שאף להשיג עודפים הן בתקציב והן במאזן התשלומים, ולעיתים קרובות אף השיג אותם. מדיניות זו דרשה מידה רבה של סגפנות, ואפילו שר האוצר של פוטין בעשור הקודם, אלכסיי כורדין, התלונן שהיא "חמורה מדי".

מבחינתו של פוטין, התוצאה החיובית הייתה שהחוב הציבורי של רוסיה נמוך מאוד בקנה מידה בינלאומי, ולכן הבנק המרכזי של רוסיה יכול פשוט להדפיס כמה רובלים שצריך. האם יעשה זאת – זוהי כבר שאלה אחרת; כלכלתה של רוסיה, כמו מגזרים אחרים בה, היא שמרנית מאוד. אבל אל תשערו שמשטרים סמכותניים אלו ייכנעו תחת לחצים כלכליים; פוטין התכונן זמן רב לרגע זה, מסיים וורנר.