דממה מעיקה

"נבלה", "בוגד בעמו", "משת"פ", אלו הכינויים בהם כינתה חברת כנסת ישראלית בוועדת החינוך את אחיה, הערבי, אשר כל חטאו הוא היותו פטריוט של מדינת ישראל, אוהב המדינה, משרת בצבא, מכבד סמליה ומפריך את שקרי התועמלנית וחבריה המבאישים את ריחה של מדינת העם היהודי, מדינת ישראל הדמוקרטית והשוויונית בעולם.

משהו לא טוב עובר על ח"כ עאידה תומא סלימאן, פטריוטית פלשתינית, הנהנת ממשכורת נכבדה מהמדינה בה היא חיה, מדינת ישראל, מדינה יהודית דמוקרטית. עוד לפני שגעגועיה לפלשתין אהובתה היו לחם חוקה, נשמת אפה, ובבת עיניה, עסקה סלימאן בקידום חוקים להגנה על נשים בכלל ונשים ערביות בפרט, ובהן אותן נשים הנרצחות על חרפת כבוד המשפחה.

סלימאן, המשתייכת לתנועת חד"ש, כמו ראש מפלגתה, איימן עודה, וחביב התקשורת הישראלית, אחמד טיבי, הפכה לסמן קיצוני, סמן של פלגנות, בדלנות, הלוחמת בידיים חשופות נגד השתלבות ערביי ישראל במדינת ישראל. במופעי הבריונות המילוליים המתרבים שלה ושל חבריה, היא תוקפת מילולית ובאגרסיביות את מי שלא מסכים עם דעתה ואף מנתקת ראיונות באמצע התרחשותן כשהמראיינת או המראיין מעזים לחלוק על דעותיה הקיצוניות.

סלימאן, סילקה לא מכבר, במופע בריוני ואלים מילולית, תוך תיאטרליות מוחצנת, את מיכאל פואה אשר הגיע לוועדה לשתף במחקר שהמכון שלו ערך בסוגיית האלימות כנגד נשים. פואה, סולק בחמת זעם וצרחות מטרידות מהוועדה לקידום מעמד האישה על שהעז להסיר את המסכה מעל הנתונים הקשים במגזר הערבי וסלימאן מיהרה להאשימו בלא פחות מגזענות, תוך שהיא דורשת לסלקו מהוועדה ואף זועמת על הסדרנים המנומסים מידי לטעמה.

השבוע הפגינה הפטריוטית הפלשתינית הגאה, מופע אימים מבזה ופוגעני, כאשר בוועדת החינוך השתיקה ללא הרף ובגסות רוח, באדנות, ביהירות ובהתנשאות את יוסף חדד, פטריוט ערבי ישראלי גאה, מכבד סמלי המדינה, אשר שירת בצה"ל, ומסביר לאומי מבוקש בעולם, המפריך מכל וכל את עלילות הדם והשקרים שמפיצים סלימאן וחבריה כנגד המדינה היהודית הדמוקרטית. במקום בו סלימאן וחבריה מפזרים בואש, יוסף חדד מפזר בושם מטהר אוויר, והדבר לצנינים בעיני הפטריוטית הפלשתינית. יוסף חדד מחורר עד היסוד את הנרטיבים השקריים ועלילות האפרטהייד המדומה, והדבר גורם לפטריוטית הפלשתינית להתקפת זעם.

ומה עושה הפטריוטית הפלשתינית עם האמת אותה מטיח בה יוסף חדד הפטריוט הערבי ישראלי? מחרפת, מנאצת, מגדפת, צורחת וצווחת, "נבלה". היא מכנה את בן העם הערבי הגאה במדינתו, "בוגד בעמו" היא צווחת כנגד מי שמניף בגאון את דגל ישראל בעולם, אל מול סלימאן וחבריה המתעטפים בדגלי מדינתה האהובה, פלשתין. משת"פ, היא גוערת בו בזעם בלתי נשלט, ולתחושתו היא מתירה בכך למעשה את דמו. האיומים הקשים על חייו לא אחרו להגיע. קללות, נאצות, האשמות ואיומים על הדרך בה יומת נשלחו ומילאו את תיבת הדואר של יוסף חדד.

לא להאמין, סלימאן בוועדת החינוך אשר נושאה היה: "חופש הביטוי ההסתה והאלימות בקמפוסים", ניסתה רק להשתיק את קולו החשוב של יוסף חדד, הפטריוט הישראלי. לדאבון הלב, במציאות המתבקשת, מול חבורה זועמת זו, היה ראוי שראשי הוועדות ירסנו את הבריונות המתפרצת, יגנו על אורחי הוועדות מפני התוקפנות, יגנו על ח"כית מהקואליציה, המכונה "חלאת אדם", אך שרידות הממשלה חשובה יותר, הס פן תעיר.

ואכן ההשתוללות והבריונות המילולית של חלק מהח"כים ברשימה המשותפת, עלתה קומה, הם חשים פרח מוגן על-ידי הממשלה אשר לא תעז לצייץ נגדם, אחרת הם יעשו מעשה זועבי ולא יתמכו בשרידותה. "ובימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו ייעשה", הבריונות והצעקות, התוקפנות המילולית ותחושת ההפקרות בשיח האלים הם עוד תוצאה מהטירוף שאחז בהנהגה הישראלית, תמות נפשי עם הכיסא.