במרוצת שנות עבודתי כעיתונאי, נפגשתי לא אחת עם אישים ידועי-שם, בעיקר מחוץ לישראל. אבל למרות מפגשים וסיקור של אירועים היסטוריים, לא זכורה לי פגישה שגרמה לי התרגשות בל תשוער. באחד מימי ינואר 2024, יצאנו לקיסריה יאיר אלוני ידידי ואנוכי, כדי לבקר את נסים קיויתי. בשנים רחוקות דרכינו הצטלבו בימים שבהם נסים ואני שהינו באותן ערים, עקב שליחותנו העיתונאית. הוא בלונדון, כאחד משדרי השפה העברית של ה-BBC ואף אני שוהה באותו בית שידור, בתפקיד זהה. תפקודו של נסים העיתונאי, כפי שחוויתי, חשף את אישיותו האצילית, ג'נטלמן במולדת הג'נטלמנים, בריטניה. לימים, שימש כתב '
ידיעות אחרונות' בוושינגטון ואנוכי שוהה בעיר זו בשליחות
רשות השידור, כמובן לפני חיסולה.
יאיר אלוני ואנוכי היינו דרוכים לקראת הפגישה עם נסים קיויתי. בדירתו בקיסריה, בחדר גדול מוטל נסים במיטתו, כמעט משותק בכל גופו. דיבורו נשמע כלחישה. אבל כאשר אנו נפגשים, נסים מחייך, שמח לפגישה עם שני ידידים ותיקים ואוהבים. לא רבים מגיעים לבקרו. הוא שמח מאוד לביקורו של עוד פרשן ספורט נודע בישראל, צעיר מנסים,
יורם ארבל שיזכה לחיים ארוכים וטובים. למרבה המזל, לא נפגע הרבה הזיכרון של נסים והוא זיהה אותנו מן הרגע הראשון. מצבו הנוכחי, הרפואי, נגרם עקב סדרה של שני ניתוחים בירך. ניתוח בירך אינו קל מבחינה רפואית, ואכן לאחר הניתוח השני, שלא צלח, התבשר נסים כי עליו לעבור ניתוח שלישי.
בתו שרון ובנו אורן שהגיעו ממרחקים לקיסריה כדי לשהות ליד מיטת אביהם, סיפרו כי נסים סירב לעבור ניתוח שלישי. בתו ובנו, הנמצאים עימנו, סיפרו כי סרובו של נסים להינתח בשלישית, נבע מרצונו של אביהם שנימק את סירובו להמשך כל טיפול, כי רצונו העז היה לשוב למיטה בדירתו - ובה אף לסיים את חייו. דומני כי לא בנימת עצבות החלפנו מלים עם נסים. הוא בודאי היה מודע למצבו, אך נימת דבריו לא התאפיינה בשום פנים בהבעת רחמים עצמיים. אכן, אפשר היה להתרשם מהבעות פניו כי, הנה, הנה, עוד מעט, יקום נסים מן המיטה ואולי אף נלגום בחברתו קפה או תה בטעם אנגלי. אך לא ולא! מעמד כזה, ולו בחברת מעטים כבר לא יקרה.
המציאות הייתה כה שונה. בהיות השם קיויתי נודע לכל, שקלתי אם אוכל להציב מצלמת טלוויזיה ליד מיטתה של האישיות הנודעת, אף אהודה, והתברכתי לשהות זמן מה בחברתה. אולי כך ניתן היה לספוג מעט מאישיותו, לעשות הכרות מחודשת, עם הידיד, בן ה-97. אבל הוא סירב. הוא העדיף שמצבו לא ייחשף לרבים. אך הוא עצמו, בנו ובתו, התירו לי, לפי בקשתי, לכתוב שורות עצובות אלה על המפגש המרגש מאוד עם אביהם, אישיות כה מיוחדת, עתירת מדליות, פרסי הצטיינות ותעודות הוקרה. לא רק אלה יעידו על נסים קיויתי, אלא בעיקר תעיד אישיותו גם ללא מדליות. כך לפני שניפרד ממנו לעולמים.
שלום לך נסים. שמך לא ייעדר ממוספי הספורט, ממסלולי הריצה ומבריכות השחיה וגם מסיפורי האולימפיאדות שאותם הפלאת לסקר. קולך מהדהד בתודעת רבים. אני נזכר, אף שומע: נסים קיויתי מול המיקרופון, הקול נרגש כי עליו לעקוב אחר אתלט מתקרב לחוט הגמר, או לתאר שחיין בסגנון חופשי הממהר לשחות ולגעת בדופן הבריכה ואולי לשבור שיא. אך נרגש אני, נסים, בעיקר על שום אישיותך הנדירה. אין ספק: השם נסים קיויתי ייזכר לעד בסיפורה של ישראל.
ניסים קיויתי הלך לעולמו ביום א', 4.2.24 והוא בן 97.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
