שיירת הנוכלים

- בפתח מהדורת החדשות בערוץ-12 התבוננתי בעיני קרן מרציאנו וירון אברהם ותהיתי מה חולף עתה במוחם. הרי אתמול הודיע אברהם הקפדן שקבינט המלחמה קיבל החלטה המגדילה מאוד את הסיכוי לעסקת חטופים והיום - הוסיף בתמיהה - עומד הקבינט להצביע נגד מה שאישר אתמול.

האם למישהו היה ספק, ציטטה מרציאנו הדייקנית, שגורמים בכירים רואים בשינוי שחל בעמדת בנימין נתניהו צעד פוליטי לטובתו? חסר היה רק שתשלים את המשפט ותאמר - "ובעיניו, שהמדינה תישרף". בתחתית הקטע הזה תופיע תגובת מכונת הרעל שתכפיש אותי, ובעיקר תסביר למי שנותרו במחנהו של ביבי כי הוא בעצם גאון. תוספת התנאים נועדה לשפר את נתוני עסקת החטופים. הבל.

מדוע? כי אילו היה מדובר ב"סוף מעשה במחשבה תחילה" היה נתניהו מסכם מראש ובסתר עם בני גנץ כי לקראת סיום המשא-ומתן המוצלח יוסיף תנאי כדי להאדיר את ההישג המדיני. אך ביבי לא עשה כן. הוא לא חיפש עסקה יותר טובה אלא טוב לו יותר בלי עסקה. בדיוק כמו נוכל שקדם לו: כאשר אהוד ברק הציע ברוב עוז לפרוץ את טבעת החנק ולדון אפילו במעמדה של ירושלים - הבין רב הנוכלים יאסר ערפאת כי צעד זה מסוכן, הוא עלול להוביל להסכם ולמנוע את חידוש האינתיפאדה, ולפיכך פרש-נמלט מוועידת קמפ דייוויד ב-2000. בדיוק אותו זן, לא לחינם הלך ערפאת אצל ביבי, הזרזיר אצל העורב.

האיש הזה מתעתע בנו. הוא החלילן מהמלין. מוביל אותנו אל השבר הלאומי הגדול בתולדות הציונות. חייבים לצאת לרחובות למרות המשטרה הפשיסטית שלו המשתוללת ברחובות. אין ברירה. לא פחות מכפי שביבי נלחם בחמאס הוא צולף בדמוקרטיה. בחירות עכשיו.

- בעיניי שר החינוך - רק בתוארו הכפוי עלינו, לא באמת - יואב קיש הוא איש ציבור נאלח. מצאתי אותו בהפגנה בעד גיוס חרדים שיזם יאיר לפיד, ולאחר מכן בשורות בנימין נתניהו ואחר כך עם גדעון סער ושוב נטש לעבר ביבי, בקיצור כולם כבר מבינים מי הוא.

לפני כמה ימים חשף בן כספית ממעריב כי קיש-קיש ביטל את חלוקת "פרס ישראל" - מפעל תרבות לתפארת המדינה שלא פס מהחיים הציבוריים מאז 1953. הלילה גילתה יעל אודם מערוץ-12 שקיש-קיש עשה זאת לאחר שלא עלה בידו לשכנע את ועדת הפרס ליזמות לבטל את בחירת הזוכה אייל ולדמן.

מדוע לבטל פרס ליזם ענק ולאב שכול מה-7 באוקטובר? כי הוא מפגין נגד הממשלה. שר החינוך המגעיל בתולדות ישראל הריבונית.

אך יש לי הצעה כיצד לתקן חלק מן הנזק שקיש-קיש גורם לישראל בעולם התרבות והאקדמיה: גורם ציבורי כמו אוניברסיטה נכבדה או ערוץ טלוויזיה ראוי ייטלו על עצמם לקיים את הטקס ולהעניק את הזכייה למי שהוועדה המקצועית הרגילה החליטה לבחור בו.
הכלמת פניו של קיש-קיש היא הדרך הנכונה.