מי הוא מייק האקבי

מי הוא מייק האקבי, השגריר המיועד של דונלד טראמפ לישראל? שמח ששאלתם. בואו נדבר קצת על האיש, על הסיבות בגינן נבחר, על השמחה בימין הישראלי על המינוי - וגם על הדברים שבעיני, כישראלי וציוני אדוק, צריכים להדאיג אותנו.

מייקל דייל האקבי בן ה-69 הוא דמות מוכרת בפוליטיקה האמריקנית. הוא לא רק מושל ארקנסו לשעבר (נכנס לתפקיד בסה"כ ארבע שנים אחרי שלא אחר מאשר ביל קלינטון פינה אותו כדי להפוך לנשיא ארה"ב) ואביה של המושלת הנוכחית, דוברת הבית הלבן לשעבר שרה האקבי סנדרס - אלא מועמד לשעבר בפריימריז הרפובליקני לנשיאות ב-2008 (מקיין היה המועמד לבסוף) ושוב ב-2016 (טראמפ).

בנוסף להיותו פוליטיקאי, האקבי הוא כומר בפטיסטי בעל השקפת עולם אוונגליסטית אדוקה. בין היתר, הוא מתנגד להפלות זולת במקרים שבהם נשקפת סכנה לחיי האם; מתנגד לנישואים ו/או הורות חד מינית; מכחיש משבר האקלים שאף הוציא ספר ילדים מלא מיסאינפורמציה בנושא; מכחיש האבולוציה שרוצה ללמד את סיפור הבריאה כסיפור הנכון בבתי ספר; וכמובן מתנגד להגירה וחובב אחזקה פרטית של כלי נשק.

מעבר לכל האמור, האקבי הוא איש ימין במובן הישראלי של המילה. כלומר, מתוך השקפת עולמו הדתית נובע שהוא דוגל בהעמקת השליטה הישראלית בגדה המערבית (יהודה ושומרון, השטחים, איך שתרצו לקרוא לזה), בהרחבת ההתנחלויות ובסיפוח השטח לישראל באופן רשמי. הוא מצוטט כמי שאמר ש"לישראל יש שטר בעלות ליהודה ושומרון (כך במקור). אין דבר כזה בגדה המערבית, זה יהודה ושומרון. אין דבר כזה התנחלות, אלא קהילה. שכונות, ערים. אין דבר כזה כיבוש."

הוא אפילו בעל תעודת מורה דרך זר בישראל (כפי שדיווחה טל שניידר מוקדם יותר היום). בהינתן זהותו של שגריר ישראל המיועד לארה"ב, יחיאל לייטר, תומך סיפוח גם הוא - כמו גם בהתחשב בזהותו של השגריר הקודם של טראמפ הלוא הוא דיוויד פרידמן, גם הוא תומך סיפוח, ובהינתן יתר אנשי המפתח שמונו עד כה לממשל, כולל מרקו רוביו, מייקל וולץ ואליס סטפניק (ראו דיווחיו של קובי ברדה בנושא ועמדתו המובאת שם), אפשר לומר שבישראל קיבלו בהתלהבות אדירה את הכוורת של טראמפ. אבל כאן העלילה מסתבכת:

את חששותיי ממינוי אישים כמו רוביו - תומך ישראל אבל גם הפכפך פוליטית, או סטפניק - תומכת ישראל אבל מקדמת של קונספירציית ההחלפה הגדולה שנולדה בימין הסהרורי, כבר ציינתי. אבל האקבי הוא זן אחר, שמחזיר למוקד את השאלה "מה טוב לישראל"? כאמור לעיל, האקבי הוא אדם דתי מאוד. ככזה תפיסותיו הפוליטיות ניזונות לא מעט מראיית העולם הדתית שלו. כך, תמיכתו בסיפוח נובעת במידה רבה מאמונה אוונגליסטית בקירוב קץ הימים, מלחמת גוג ומגוג ושאר נפלאות משיחיות.

אישית, ממש כשם שדעתי אינה נוחה מכך שארגונים ומפלגות בישראל משתפים פעולה באופן אדוק עם ארגונים כמו CUFI ("נוצרים מאוחדים למען ישראל") של כמרים פנאטיים כמו ג׳ון הייגי, כך אני פחות מתלהב מאנשים שתומכים בישראל מתוך ציפיה להתפכחות של היהודים וקבלתם ואת ישו (או, כאילו, למות). בתוך כך, לשם הגילוי הנאות אציין שעד לפני כמה חודשים כיהנתי כמנכ"ל מכון המחקר מולד, שנסמך בעיקר על תרומות ואני גאה להגיד שבתקופתי חלה דעיכה בכמות הכסף הזר שמתקבל ועלייה בכמות הכסף הישראלי שנכנס. וממילא, אני מעדיף לקבל תרומה מגוף כמו האיחוד האירופי, שכל יורו ממנה מתועד ומדווח, מאשר מ-CUFI האניגמטיים. אבל זה אני.

בחזרה להאקבי - ישנו היבט שני בתמיכתו בישראל שאותי מדאיג מעט. זו לא רק העובדה שמדובר במי שהברית שלו עם ישראל תסייע להעמקת השבר בין השמאל האמריקני לישראל, או שברור שיהיה לו נוח יותר לעבוד עם נתניהו מאשר לפיד, נניח. זו העובדה שבניגוד לאחרים - כולל מן הסתם קוראים רבים כאן - אני לא מקבל את הקביעה כאילו מה שטוב לישראל זו המשך השליטה בגדה, החלשת הרשות הפלשתינית, הרחבת ההתנחלויות וכולי.

למעשה, בעוונותיי, אני נמנה על אלה שחושבים שישראל זקוקה לצבא חזק, קטלני ואיכותי - אבל גם להסדרים מדיניים שכוללים קואליציות רב-לאומיות, הסדרי גבול מסודרים וכן, גם מדינה פלשתינית מפורזת לצידה. ולהערכתי, לא הממשלה בישראל ולא האקבי יסייעו להביאנו לשם, מה שצריך להדאיג אותנו על אחת כמה וכמה בהינתן התמשכות המלחמה בעזה ובלבנון ומחירה עבור מדינת ישראל במובן הכלכלי, הדיפלומטי, האנושי וכן הלאה.

רוצה לומר, אפילו אם ישראל לא תחיל ריבונות בעלי ואיתמר ב-2025 בחסדו של ממשל טראמפ השני - עצם התמשכות המצב הקיים והתמשכות זו היא הלוא ברירת המחדל של ממשלות ישראל מאז 1967 - רעה לעתיד הפרויקט הציוני. לא פחות.

המחשבה בקרב חוגי מרכז ושמאל ישראלים כאילו טראמפ עתיד לכפות הסדר מדיני (ממילא "עסקת המאה" ז"ל הייתה מה שמכונה Dead on Arrival) היא בעיני משאלת לב בעיקר. יותר סביר שהממשל יגלה מחד אדיבות והעלמת עין כלפי המשך השליטה בשטחים, ומאידך ידרוש סיום ללחימה באירן והפרוקסיז שלה ואף יחתור להסכם עם האירנים, כפי שרמזו טראמפ ו-ואנס. במילים אחרות, מעין שיבה לסטטוס-קוו גרסת 2010-יש.

כמובן שבגזרות אחרות - כמו אוקראינה, למשל - האמריקנים צפויים לשינוי גישה חד. אבל ביחס אלינו, אם בכלל, לב השינוי בכך שלמרות התמיכה המפתיעה בקרב קהילות מוסלמיות אמריקניות שרצו לנקום בממשל ביידן-האריס, סביר שנראה קו יותר חד-צדדי. האם הממשל הנכנס יספק חבילת תמיכה דומה לזה של היוצא? ייתכן. האם יספק הגנה דיפלומטית? כנראה, אם כי מעמדו נמוך בעולם מקודמו.

האם נצא מארבע השנים הללו במצב טוב מכפי שנכנסנו אליו, כישראלים? ספק בעיני. אבל אני מקווה שכן, מן הסתם. ומייק האקבי? אני מאחל לו המון הצלחה בשימור היחסים, אבל הרבה פחות מזה בקידום מטרותיו הדתיות והפוליטיות, שקצת מפחידות אותי, אם לומר את האמת. כישראלי, כציוני, כליברל ודמוקרט.

אבל, כמו יתר סייגי בשבוע החולף - אני אשמח להתבדות. אם ממשל טראמפ יביא להחלפת דיקטטורים כמו מדורו ודיאז קאנל באמריקה הלטינית, לוקשנקו בבלארוס, וכדומה, או יביא הסכמי שלום אמיתיים באוקראינה, רגיעה בים סין וכמובן הסדר במזרח התיכון לרבות נורמליזציה עם סעודיה, אפרגן לו בענק ובשמחה.