היום פזורות ברחבי יהודה ושומרון תשעים חוות חקלאיות של בודדים, השולטות על 12% משטחי יהודה ושומרון. בניגוד לעבר, שנוער הגבעות דחה כל שיתוף פעולה עם הממסד חל שינוי משמעותי אצל מקימי שבעים החוות, שהוקמו בשש-שבע השנים האחרונות, הנהנות מתמיכת הממסד, המממן במיליוני שקלים את החוות.
תמיכת הממסד באה לידי ביטוי במיוחד בסלילת כבישי גישה ובבניית תשתיות חשמל ומים לכל חווה וחווה. כן זוכות החוות של בודדים לשפע של סלי תמיכה נדיבים ממוסדות כמו הקרן הקיימת לישראל, ושפע של תרומות לפרויקטים למען נוער בסיכון.
בחווה, שחולשת על מאות דונם, ושכל חבריה זו משפחה אחת מתגוררים נערים ונערות המוגדרים כנוער בסיכון. כך צמחה תעשיה של הלבנת החוות בעיקר בהיבט התדמיתי כחוות חינוכיות ושיקומיות לנוער בסיכון שנפלט מכל המערכות החינוכיות. אך למרבה הכאב אני מציין, שזו אכסניה לאלימות לאומנית מסוכנת. מדובר בנערים, שמכים רועי צאן פלשתינים, הרועים את צאנם בשדותיהם ומכים מוסקים פלשתינים, המוסקים זיתים מעצי זית שהם בבעלותם.
אין מוסד ממלכתי בדרגים המדיניים, שייקח לתשומת ליבו את דברי האלוף פוקס, שהיה מפקד יהודה ושומרון, ואת הדוחות של השב"כ, המתריעים נגד הגידול המסחרר של החוות החקלאיות על אדמות פלשתיניות. כן מתריעים אנשי השב"כ על הסכנות משלל התקריות האלימות, שיזמו הנערים "המשוקמים" מאותן "חוות חינוכיות" בגירוש משפחות פלשתיניות מאדמותיהם ומהתפרצות לבתים של פלשתינים בכפריהם במטרה לפגוע באנשים וברכוש. מיותר לציין, שיש העלמת עין של משטרת ישראל.
בעוד כל הדרגים המדיניים שלנו אדישים לתופעה, למרבה הכאב, רק בזירה הבינלאומית לא אדישים. ארצות הברית, בריטניה ומדינות נוספות הטילו כבר בשנה האחרונה סנקציות על שישה בעלי חוות.
כשעיני רבים בממשלת ישראל מופנות להכשרת קרקע להתיישבות יהודית בעזה, הפכה ממשלת ישראל את מאחזי החוות החקלאיות של בודדים ביהודה ובשומרון לפרויקט דגל, כשהיא מרעיפה עליו סכומים כספיים יוצאי דופן, פשוטו כמשמעו מוזרמים מיליוני שקלים להקמת חוות חקלאיות כדי לדחוק את הפלשתינים מאדמותיהם. כך אנו עדים לתופעה כואבת, יש מי שדוחק את ישראל לעוד חזית של עימותים, שיכפו עלינו מציאות חיים מדממת, אותה עלינו למנוע.
