איתמר בן-גביר הוא ראש ממשלת ישראל בפועל

איתמר בן-גביר הוא כיום למעשה ראש ממשלת ישראל. איתמר בן-גביר בסיוע בצלאל סמוטריץ, שאינו עובר את אחוז החסימה, כנאמנים לחזון המשיחי-לאומני, הטילו וטו על סיום המלחמה בעזה ועל שחרור החטופים. וטו של ראש הממשלה (בפועל), איתמר בן-גביר, חייב את בנימין נתניהו ליישר קו עם פטרונו.

כך הם יחדיו פרמו את הקשר בין מדיניות ובין שיקולי הביטחון, כדי להשיג את הזמן הדרוש למימוש תוכנית האב שלהם - לחדש את ההתיישבות היהודית ברצועת עזה, להרחיב את מפעלי ההתנחלות במרחבי יהודה, שומרון ובקעת הירדן ולבטל את ההיתכנות של שתי מדינות.

ממשלת איתמר בן-גביר והשושבינים שר האוצר, בצלאל סמוטריץ' ועושה דברם, בנימין נתניהו, אינם יכולים להתגאות בהישגים מרשימים בהתמודדות עם אתגרי הכלכלה והתעסוקה, אך הם בהחלט יכולים להתגאות בהישגים מרשימים במיוחד בשנתיים האחרונות בהקמת עשרות רבות של אחוזות בודדים ביהודה, בשומרון ובבקעת הירדן, המתוקצבות בנדיבות רבה מכספי אוצר המדינה.

כל אחוזה, בה גרה משפחה אחת וקבוצת נערים, שולטת על שטחים נרחבים של שטחי מרעה ומטעי זיתים של פלשתינים וזוכה גם לטיפוח ותחזוקת תשתיות של כבישי גישה, חשמל ומים. תקצוב נדיב לאחוזת בודדים בבקעת הירדן הוא קודם לתקצוב שיקום מאות רבות של בתי מגורים ומשקים חקלאיים בצפון כדי שלפליטים בארצם יהיה בית לחזור אליו.

ממשלת איתמר בן-גביר משקיעה מאמצים רבים הכרוכים במימון כספי ליצירת מציאות חיים בארץ ישראל, שרק תנציח מציאות מדממת, תנציח מציאות של שכול וכאב על אובדן חיים, כשתתלווה לה גם סכנה של קריסה כלכלית.

אני מקליד את הכתבה וכואב את כאבה של עינב צנגאוקר, אמו של מתן בנה החטוף במרתפי החושך בעזה. אחרי ששמעה את המלל העקר של איתמר בן-גביר, שלדבריו, שחרור החטופים הוא בראש דאגותיו, היא זעקה לעברו של מי שהיה אדיש לזעקתה: "אתה רוצה לסלול כבישים, להקים מאחזים, ליישב את עזה על דמם של החטופים בלי שישובו הביתה - זה לא יהודי!!!"

כואבת המציאות שראש הממשלה בפעל, איתמר בן-גביר, מכתיב לבנימין נתניהו ולשר הביטחון החדש, ישראל כ"ץ, מדיניות לפיה לא משכפלים את ההסכם שנעשה בצפון גם בדרום, למרות שבדרום מבחינה צבאית הושגו הישגים יותר משמעותיים. עסקת החטופים מאיימת על התוכנית המשיחית הגדולה של כיבוש עזה, דילול האוכלוסייה הפלשתינית וחידוש ההתנחלויות.

כואבת המציאות, שיש לנו שושבין של ראש הממשלה (בפועל), שבעיקר בשל סיבות פוליטיות הוא מעדיף מצב של מלחמה מתמדת. מבחינתו, ערעור הקואליציה מסוכן יותר מאשר האפשרות שהחטופים יישארו נמקים בעזה מופקרים לגולם, והם עלולים לחזור אלינו רק בארונות מתים.

מצער אותי, שלא הצלחנו להרעיד את אמות הספים של הקיומיות היהודית במדינת ישראל, כשארבע מאות ועשרים ימים מופקרים 101 מבני עמנו בידי אנשי החמאס הרצחני, האונסים את בנותינו, מענים עינויי מוות את בנינו, וממשלת ישראל אינה מוכנה לשלם את המחיר המכאיב כדי לחלץ 101 יהודיות ויהודים מהיד הגרומה של המוות החמאסי בעזה.