הקובלנה נגד השופט עמית

עשיתי חשבון, כשפרופ' אריה לוין המנוח, אביו של יריב לוין, היה מורה שלי לערבית, יריב לוין היה בן שלוש.

אחלה מורה היה פרופ' לוין, מומחה בתחומו וגם איש קל רגליים שהוכיח את יכולתו במשחקי כדורגל בהפסקות.

את חטאי אזכיר כאן: לא צפיתי אז עד להיכן יגיע הזאטוט בן ה-3.

דומה שהגשת הקובלנה (להבדיל מתלונה) של לוין נגד השופט עמית היא אחד משיאי פעילותו של לוין בתפקידו כשר המשפטים.

מדובר בקובלנה עמוסת פרטים והאשמות, ולנוכח הפרוצדורה הלא פשוטה כדי לבררה - לא ברור לאן יתפתחו העניינים בהמשך הדרך.

די לציין בהקשר זה, שסע' 18(ג) לחוק בתי המשפט קובע כי: "בבירור הקובלנה יהיו לבית הדין כל הסמכויות שיש לבית משפט מחוזי בעניין פלילי".

חייבים לקוות שהשכל הישר יגבר.

אחת הסוגיות שיהיו טעונות התייחסות, תהיה כיצד לברר את טענותיו העובדתיות של השופט עמית - ככל שיהיו - במסגרת הגנתו או במסמכים כלשהם - אם יגיש.
השאלה כאמור היא אם וכיצד יתבררו העובדות - ככל שיהיה צורך לבררן.

בהקשר זה טוען עיתונאי ידוע בתחום המשפט שבאשר לבירור טענת "לא ידעתי" יש להבחין בין אמינות טענה מעין זו כשהיא באה מפיו של נתניהו לבין אמינותה כשהיא נטענת ע"י השופט עמית, ויש לתת אמון בטענתו זו של השופט עמית שכן, כך העיתונאי, "לעמית ניתן להאמין בגלל ההיגיון הפשוט של הדברים - אין לו איזו טובת הנאה שתצמח לו. אין לו "יסוד נפשי" שנרתם למזימה עכורה כלשהי"

אלא שיש דרך יותר יעילה ופשוטה להתייחס לטענותיו העובדתיות של השופט עמית, ומעשה שהיה כך היה:

לפני שנים פנה כתב כלשהו של הטלוויזיה אל ילד כבן 7 שהסתובב בחצר "תלמוד תורה" שבו למד. תוך כדי שיג ושיח בין השניים טען הילד טענה כלשהי ואמר שהוא מסתמך בכך על דברי מרן עובדיה יוסף זצ"ל.

העיתונאי התגרה בילד בנימוס ושאל אותו איך הוא יכול להוכיח את דבריו של מרן.
הילד לא התבלבל והשיב לעיתונאי בגיחוך: "מה?! אתה רוצה שאוכיח את מה שמרן אמר?! לא צריך להוכיח שום דבר שמרן אומר. כי דברי מרן הם ראייה..."