ביטחון המדינה - בין הזאב לרועה

אמש ישראל הייתה עדה לפשלה ענקית של בית המשפט העליון, והפשלה חייבת להירשם על שמו של יושב הראש של העליון כבוד השופט יצחק עמית הלא הוא יצחק גולדפריינד. זמן קצר אחרי תחילת הדיון בעתירות נגד פיטוריו של ראש השב"כ רונן בר השופטים נאלצו להפסיק את הדיון. מאוחר יותר ניסו לחדש אותו אך שוב הפסיקו - עד שמשמר בית המשפט פינה את האולם מהקהל. יצחק עמית, אשר מונה לכס הגבוה הזה ללא הסכמתו של שר המשפטים (תקדים מהדהד בתולדות מדינת ישראל) לא הבין שהפעם זה לא דיון רגיל בסכסוך בין מעסיק ומועסק, אלא משפט על סכסוך בין שתי רשויות: הרשות השופטת והרשות המבצעת, דהיינו - ממשלת ישראל.

המשפט הוא לא על השאלה מי צודק - רונן בר או הממשלה, אשר סבורה שראש השב"כ אשם בכישלונו של הארגון, אלא מי צודק - הממשלה או העליון. יצחק עמית לא קלט שכאשר אתה צד בדיון אז השופט הוא מישהו אחר, ובמקרה שלנו - הדיין העליון, העם. הטעות הזאת הולידה את המהומה. כבוד השופט עמית החליט שדיון פומבי יטיב איתו, יועיל לתדמיתו, יעזור לו להתבסס כיו"ר העליון, ימחיש לעם את כישרונו כשופט-על בישראל - ואישר שידור חי מהדיון. אולי קיווה שכשכולם ישמעו פעם נוספת את כל השמועות על המניעים האישיים לכאורה של בנימין נתניהו אז יקבלו בסיפוק את פסיקתו נגד הממשלה.

הוא היה בטוח בניצחונו, היה נינוח, הכין מראש והקריא לקהל הנכבד שהתכנס את סעיף החוק האומר על הצורך לשמור על שקט באולם בית המשפט, אך התהליך מיד השתבש. נציג העם שהיה באולם, אב שכול, צעק לעבר תומכי רונן בר שידיו של ראש השב"כ מגואלות בדם. מה לעשות - חלק לא מבוטל של העם לא מאמין לתקשורת על-פיה נתניהו הוא שכשל כי לא ריגל בעזה כפי שמתבקש מראשי המדינה, ושנתניהו אשם בטבח 7 באוקטובר כי לא סייר עם מ-16 ביד ביחד עם אשתו וילדיו לאורך גבולות המדינה כדי למנוע את חדירתם של המחבלים. העם יודע על המיליארדים שהמדינה מקצה כל שנה לשב"כ ומאמין שראש השב"כ הוא אחד האשמים העיקריים באסון אוקטובר ובנפילתם של בנינו במלחמה שפרצה בגלל האסון.

אחת המשימות העיקריות של יו"ר העליון - לשמור על אמון העם במוסד החשוב הזה, כדי שלא יראה בן עוד ארגון פוליטי. וזה מה שקרה היום בדיון הפומבי: העליון הצטייר בעיניי חלק מהעם כגוף אינטרסנטי. נציגי העם הרשו לעצמם להתפרע באולם בית המשפט כי לפני כן אותו בית המשפט איפשר לנציגים אחרים של העם להתפרע באולם הכנסת, הרשות המחוקקת. השופט עמית יכול היה להורות להוציא בכוח מהאולם את האב השכול - אך איך הוא יראה בעיניי מאות ומאות ההורים של החיילים שנפלו בקרבות - במיוחד אחרי שהתקשורת פמפמה שוב ושוב את המסר שלהורים של החטופים יש במדינה מעמד מיוחד המקנה להם זכות להגיד ולעשות כל מה שבא להם? כשאתה מפגין חוסר כבוד לאב שכול אחד - אתה פותח מלחמה נגד כל ההורים השכולים.

העליון לא היה צריך להתערב בהחלטתה של הממשלה להדיח את רונן בר ולדחות על סף את העתירות בעניין. משפטנים רבים כבר אמרו שאם שופטי העליון ישאירו את בר בתפקידו אז העליון יקבל על עצמו את האחריות על ביטחון אזרחי המדינה ואין לו - לעליון - לא כלים ולא כוח לעשות זאת. העליון, אני אוסיף, לא מסוגל להבטיח סדר באולם אחד. יצחק עמית סבור שהוועדה לבחירת הבכירים יכולה לכפות על הממשלה להעסיק אדם שהשרים לא סומכים עליו; לידיעתו של כבוד השופט: הפוך, גוטה, הפוך.

עד כה הוועדה יכלה להמליץ לתפקיד בכיר רק אנשים מהרשימה שהביאה לה הממשלה. כלומר, הממשלה אמרה בכך שיש לה אמון באנשים אלה. ושוב - אם ועדה כלשהי מתיימרת להחליף ממשלה - אז עליה נופלת גם האחריות. לא חושב שאנחנו נמצא חבר ועדה אחד שיעז לומר לעם, הדיין העליון, שמהיום הוא, חבר הוועדה, אחראי על ביטחון המדינה. איש לא יגיד: אני מבטיח לכם: תשאירו את רונן בר בתפקידו, ואתם יכולים לישון בשקט.

הפובליציסט של ידיעות אחרונות בן-דרור ימיני, שלא ניתן לחשוד בו באהדה גדולה לממשלה ולעומד בראשה, פנה בטורו האחרון לרונן בר בבקשה לחסוך מכולנו את המהומה ולהתפטר.
אולי טוב שיצחק עמית החליט להראות לעם את פניו. לצאר הרוסי פיוטר הגדול מייחסים הוראה לחברי הסנאט שלו לדבר בדיונים ללא דפים רשומים מראש - "כדי שטפשותו של כל אחד תהיה ברורה לכול". הצאר ידע על מה הוא מדבר. לא אתפלא אם בסקר הבא יתברר שאמון הציבור בעליון פחת באופן משמעותי.