שמור לי ואשמור על שלך

סוד ידוע הוא כי חוק בתי-המשפט מקנה סמכויות רחבות לנשיאי בתי-המשפט בערכאות הרלוונטיות - עליון, מחוזי ושלום. במסגרת זו מתעוררת תופעה רווחת: קביעת זהות השופטים הדנים בעניינים מסוימים נעשית שלא בשקיפות ועל בסיס עקרונות שאינם ידועים לציבור. מצב זה יוצר חשש לתופעה של "הזמנת" שופטים לדיון מסוים ו/או "הכרעה" בהליך עוד בטרם החל, באמצעות בחירת שופט הידוע כבעל עמדה או דעה מסוימת.

לצורך המחשה, בערכאה המחוזית קובע החוק: "השופט או השופטים אשר ידונו בעניין פלוני ייקבעו בידי נשיא בית המשפט המחוזי או סגניו, ובאין קביעה כאמור - לפי סדר שקבע מזמן לזמן נשיא בית המשפט" (סעיף 38(א) לחוק בתי-המשפט, נוסח משולב, תשמ"ד-1984).

בעת האחרונה דווח בתקשורת, במסגרת חקירתו בבית המשפט של החוקר סגן-ניצב בדימוס צחי חבקין, אגב משפט נתניהו:

• 
  "...לדבריו, בישיבה אצל אלי אסייג (אז מפקד יאל"כ) בפברואר 2018 הוא סבר שיש לבקש שהתיקים יידונו בפני נשיאת בתי משפט השלום במחוז המרכז דאז, עינת רון, שטיפלה בתיקי האלפים האחרים והייתה מנוסה מאוד. למרות זאת, התקבלה עמדת רשות ניירות ערך, ולפיה יבקשו שהתיק יתנהל בפני פוזננסקי-כץ בתל אביב, שטיפלה בתיק בזק. לאחר מכן אושרה אותה דעה בישיבה אצל אביחי מנדלבליט...".
  

למקרא הדברים מתחדדת האפשרות כי מדובר בתופעה רחבה יותר: רשויות התביעה פונות לגורמי שיפוט מכהנים, שלא באופן פורמלי, שלא על-פי כללי הפרוצדורה והדין וללא כל תיעוד - מתוך רצון להשפיע על זהות הגורם השיפוטי שידון בהליך שהן צד לו. היעלה על הדעת כי תופעה זו תתקבל כדרך פעולה? האם ייתכן כי לא נמצא אף נשיא בית משפט שהתריע בפומבי על פרקטיקה פסולה זו? והיכן כל "משמרות הדמוקרטיה"?

הציבור זוכר את "הקרב" בין נשיא בתי-משפט השלום במחוז מרכז, השופט מנחם מזרחי, לבין המשטרה והשופט עמית מיכלס - הכל על-רקע החלטות שיפוטיות בעניינים מפורסמים מן העת האחרונה. באותם עניינים, כמעט כל העררים שהוגשו על-ידי המשטרה נדונו בפני אותו שופט מחוזי. ויודגש: אין כאן ביקורת אישית כלפי מי מהשופטים המאוזכרים, ואין כל ייחוס להתנהלות שאינה ראויה חלילה.

מקובל כי שופט ותיק ו/או בעל בקיאות מיוחדת בתחום מסוים יידרש לדיון מורכב על-פי החלטת הנשיא או מי מטעמו. כך בפרשות המחייבות היכרות עובדתית עמוקה, כך במצבי עומס, וכך בשורה של החלטות מנהליות לגיטימיות. ועדיין - אין להשלים עם מצב שבו חלוקת תיקים, ובפרט בעניינים מהותיים ורבי-השפעה, נעשית ללא מנגנון ברור, שקוף ושוויוני המגן מפני כל אפשרות לניתוב תיק לשופט מסוים.

מערכת המשפט היא שומר סף מרכזי בדמוקרטיה. אסור שלשום גורם בעל עניין תהיה "דלת פתוחה" לבקש מי ישפוט בעניינו או מי יכריע בהליך שבו יש לו אינטרס.