הצעה ליישוב הסכסוך המוסלמי יהודי

השייח' ראיד בדיר, מנהל המוסד לפסיקת הלכה ולמחקרים איסלאמיים של התנועה האיסלאמית לה כפופה מפלגת רע"ם, מציג הצעה ליישוב הסכסוך המוסלמי יהודי בארץ על בסיס דתי בהסתמך על תקדימים בהיסטוריה האיסלאמית, כולל חוזה חודייביה, ולשיטתו זו הדרך היחידה ואין בילתה להשכנת שלום זמני אשר בסיומו יכריע הדור הבא על הארכתו או פתיחה במלחמה.

מאמרו של השייח' בדיר הנושא את הכותרת "הפתרון הדתי להימנע ממלחמת הדת הגדולה בין המוסלמים ל'ישראל' באמצעות הפסקת אש [הודנה] ארוכת טווח על-פי תנאיו של השייח' יוסף אל-קרדאווי" עשוי לסייע להבין את עמדותיו של מנסור עבאס, אשר אף הוא נסמך על עקרונות ותקדימי האיסלאם ובהם חוזה חודייביה.

ההצעה של השייח' בדיר לוותה גם בתובנה דתית חשובה ולצידה אזהרה תקיפה ליהודים הישראלים באשר לגורלם בארץ ישראל. השייח' בדיר קבע, כי התקוממות ערביי ישראל בחודש מאי 2021 הייתה "מלחמת דת" מוסלמית נגד היהודים, וכי מדובר בהמחשה בזעיר אנפין למלחמת הדת הגדולה שתתרגש אם היהודים לא יקבלו את ההסדר הדתי, ובמלחמה זו המוסלמים יגרשו את כל היהודים מהארץ במחיר דמים כבד מאוד.

להלן תרגום קטעים נבחרים מתוך המאמר שפורסם ב-23 במאי 2021:

"אפשר להבין ולסכם את מה שצוין [לעיל על בסיס דבריו של קרדאווי] לגבי פרטי ההפוגה [הודנה - שביתת נשק] ולשרטט נקודות ספציפיות יותר באופן הבא:

"הסכם ה'הודנה' מחייב הכרה בישראל מבלי להכיר בכך שהאדמה שייכת לה [לישראל], שכן היא ארץ הקדש ערבית ואיסלאמית ועל בסיס זה, קיימת הסתייגות משאלת ההכרה במושג הבעלות על הקרקע, ובמקום זאת, קיימת הכרה בריבונות ישראל בחלק מאדמת פלשתין מבלי להידרש ל[שאלת ה]בעלות על הקרקע. [ההסכם] הקרוב ביותר ליישום [עקרון] זה בתולדות הימים היה ה'הודנה' של סלאח א-דין אל-איובי, ירחם אללה עליו, בהסכם המכונה הסכם שלום [صلح - הסכם שלום זמני] רמלה בשנת 1192 במסגרת הסכם לוד ורמלה עם הצלבנים. הסכם זה קבע, כי חלק מפלשתין יהיה תחת שלטון הצלבנים.

"מכיוון שהדבר הקרוב ביותר אליו הגיעו מאמצי העולם הוא שהחלוקה [של הארץ] תהיה בהתאם להחלטות הבינלאומיות, לפיהן ריבונות הפלשתינים היא על חלק [הארץ] על-פי גבולות ה-4 ביוני 1967, יחד עם [יישום] שאר הסעיפים של ההחלטות הבינלאומית, כפי שהסכימו לכך כמעט כל מדינות העולם, כולל רוב תושבי פלשתין, וכן [מדינות ערב] אישרו [זאת] בחתימתן ביוזמת השלום הערבית [בביירות בשנת 2002].

"פרק הזמן המוזכר בהסכם חודיבייה או ה'הודנה' של סלאח א-דין אל-איובי, ירחם אללה עליו, אינו עניין של פולחן דתי, אלא הוא נוגע לתחום המדיניות על-פי ההלכה באיסלאם, וכפי שציין השייח' קרדאווי היא [ה'הודנה'] יכולה להיות ארוכה או קצרה, וההצעה היא - אם מתנהל שיח על 'הודנה' קצרה למשך 10 שנים, או אם קיים שיח על 'הודנה ארוכת טווח למשך 40 שנה - שיקום דור חדש בתקופה של ה'הודנה' ועל בסיס תנאיה.

"במסגרת ה'הודנה' הזו ישראל תהפוך מהגדרה של 'אזור המלחמה' [שטח בשליטת הכופרים שעל המוסלמים לכבוש] להגדרה של 'אזור השלום' [הזמני], וקיים הבדל עצום בין 'אזור המלחמה' לבין 'אזור השלום' [הזמני موادعة], שכן הגדרת היהודי הישראלי תשתנה מ'לוחם' ל'שוחר שלום' [موادع]. שני הצדדים מפסיקים את המלחמה, וכל אחד מהם דבק בהסכם, והמאמינים [המונותיאיסטים] מחויבים לתנאים [עליהם הסכימו] ולבריתות שאישרו.

"[ההסכם] יחסוך [שפיכות] דמים, מכיוון השובת מנשקו על-פי הסכם ה'הודנה' עובר מהיותו לוחם שמותר להורגו לשוחר שלום שאסור להורגו. הביטחון יושג לכל, ואין הבדל בין ביטחון המוסלמי, ובכלל זה הפלשתיני, וביטחון הישראלי היהודי, וטבעי הוא שעל-פי דרכן של המדינות המודרניות שיהיה שיתוף פעולה ביטחוני לביסוס ה'הודנה' ותנאיה.

"[יתקיימו] יחסים בילטרליים בכל תחומי החיים בחינוך, בכלכלה ואפילו בתיירות ובתחומים אחרים, כיוון שהאזור עבר מ[ממצב של] מלחמה ל[מצב של] שלום [זמני]. בתקופת ה'הודנה' היהודי, והערבי הערבי המוסלמי הפלשתיני לא יחושו כל מניעה חוקית, דתית או פיזית לקיים קשר עם יהודים ישראלים.

"על [הסכם] ה'הודנה' יחתמו המדינות הערביות והאיסלאמיות, ובתוך המדינות הערביות והאיסלאמיות יחתמו עליו הקבוצות האיסלאמיות הערביות והאיסלאמיות מכל הזרמים הסלפיים והג'יהאדיסטיים, תנועת חמאס, הג'יהאד האיסלאמי, האחים המוסלמים וכל תנועה איסלאמית שלה השפעה ברחבי העולם ומצהירה על קבלתו [של ההסכם]. במקביל, יחתמו עליו [על ההסכם] ישראל וכל יהודי העולם, כולל כל התנועות היהודיות, מבלי יוצא מהכלל.

"ה'הודנה' הזו תעניק לדור הבא את הזכות להגדרה עצמית, להאריך את תוקפה או [לפתוח ב]מלחמה, ואולם היא הזדמנות לדור הבא, במיוחד אם מדובר ב-40 שנות יחסים בין יהודים למוסלמים, וצפוי שרצון היהודים והמוסלמים בדור הבא יהיה להאריכה...

"אני יודע שמה שהצגתי אולי לא יתקבל על-ידי איש ממקבלי ההחלטות, ואחדים מחבריי היהודים מבין 'אנשי הספר' יסכימו לכך, ורבים מאחיי המוסלמים יסכימו לכך. אבל כתבתי זאת בבקשי סליחה מאללה הכל יכול כדי למנוע את מלחמת הדת הגדולה הבאה שתתנהל על בסיס 'יהודי ומוסלמי' ולא בין איש חמאס לאיש 'פתח' או בין פלשתיני לישראלי.

"אם מלחמת הדת הגדולה תיגרם על-רקע ירושלים ומסגד אל-אקצה היא תהיה קשה מעבר לדימיון והיא תסתיים בגירוש היהודים מפלשתין, מכל פלשתין מהנהר [הירדן] לים [התיכון] וקורבנות המוסלמים יהיו גדולים יותר ממספר המוסלמים שנהרגו ב-1,500 השנים האחרונות. מכיוון שמדובר במסגד אל-אקצה והמוסלמים יגנו בנפשם על הקוראן הקדוש ועל האמונה שלהם...

"[האירועים] שחווינו בחודש רמדאן [מאי] בשנת 2021 [התקוממות ערביי ישראל שכללה תקיפה נרחבת של אזרחים יהודים] היו מלחמת דת ב-100 אחוזים (11 ימים) וזה אחוז אחד בלבד ממה שחבוי במלחמת הדת הגדולה. "כרגע המשוואה של ישראל [הינה]: אני חזק, אני קיים, והתפיסה ההפוכה הינה: אני חלש, אני לא קיים. לגבי ה'הודנה', לקריטריון הזה אין חשיבות.

"כל שלום, פיוס, שביתת נשק או רגיעה [בשלום זמני]... בפלשתין ההיסטורית, אשר מתקיימים ללא קשר לדת, לקבוצות דתיות, למפלגות דתיות ללא קשר לאמונתן ומשני הצדדים, הוא בזבוז זמן. "הו אללה, אתה עדי, אני העברתי את המסר, הו אללה, אתה עדי, אני העברתי את המסר, הו אללה, אתה עדי, אני העברתי את המסר". [סימוכין]