זה לא נתניהו, זה הרבי מבעלז

1. "עוד הישג לנתניהו: פוצלה סיעת יהדות התורה בכנסת", צהלו כותרות התקשורת לרגל התרגיל המחוכם אשר העיד שלא נס לחו של הקוסם מקיסריה (23.01.26). במהלך מבריק אחד נלכדו שתי ציפורים: גם הורחק מן הזירה אחד המתנגדים החריפים לחוק ההשתמטות, הלא הוא ח"כ ישראל אייכלר, שהפך השבוע לסגן שר התקשורת, ובו בזמן התפנה כיסא נוסף בכנסת לטובת תומך נלהב בחוק, הלא הוא ח"כ יצחק פינדרוס. כך הושג הישג כפול לטובת סיכויי החוק. שניים במחיר אחד. איזו חוכמה פוליטית. מהלך גאוני, שלא לומר ערמומי. אגב כך מגלה הציבור שחוק ההשתמטות, שהציבור היהודי ברובו הגדול דוחה בשאט נפש, הוא אחד החוקים האמביוולנטיים שחוצים לשניים את הסיעה החרדית "יהדות התורה". בעוד שותפיה הליטאים תומכים באישור החוק והכנסתו לספר החוקים, מתוך הנחה שטוב ממנו לא יהיה וממילא לא יגייס אפילו חרדי אחד, הרי שותפיה החסידים רואים בו סדין אדום שיש להתנגד לו עקרונית. ואפילו תצליח חובת מכסות הגיוס לגייס ולו רק חייל חרדי אחד ויחיד, יהיה זה מגויס אחד יותר מדי.

2. נתניהו, רק מטעמי הישרדות פוליטית, מעוניין בקידום החוק – ויעלה כמה שיעלה. אבל בדרכו אל היעד של העברת החוק ניצב, בין היתר, ח"כ ישראל אייכלר חד הלשון, זה שטען בגסות כי מדינת ישראל היא מבחינת החרדים "גלות מרה", רחמנא ליצלן. איך נפטרים ממנו? – בבעיטה למעלה. השבוע העניקו לח"כ האנטי-ציוני (שרק הח"כים הערביים ישוו לו בעמדותיו האנטי-ציוניות) תפקיד סגן שר במשרד התקשורת. כך יכול היה להתפטר מהכנסת, בחסות החוק הנורווגי האומלל, ולפנות מקומו לח"כ החדש-ישן הליטאי יצחק פינדרוס, שכיהן בכנסת הנוכחית על תקן של "ח"כ נורווגי" ועף ממנה כששרי מפלגתו נטשו עם ש"ס את הקואליציה, וכל המכהנים מטעמן בתפקידים בכירים יותר חזרו לכנסת עם זנב מקופל בחסות החוק הנורווגי.

3. לא שחילופי הגברי אייכלר-פינדרוס יחוללו מהפך שיעביר את החוק. משום שעדיין יש בליכוד וב"ציונות הדתית" ח"כים המאיימים להתאבד על סיכול ממוקד לחוק. ויש להם סיכוי לנצח אם ייעדרו, למשל, מן ההצבעה הח"כים הערביים שאין להם כידוע שום עניין בחוק לגיוס לוחמים לצה"ל. אבל ברור שמחיקת שמו של אייכלר מרשימת מתנגדי החוק עשויה לסייע לשוחרי החוק. אף שאסטרטגיה זו הנה בגדר השערה בלבד, הרי עצם מהותו של התרגיל שראויה לו הכותרת "מאויב לאוהב", הניעה ביביסטים לקשור כתרים לראשו של נתניהו: פיקחות שלטונית, הם עלצו. עילוי פוליטי, אסטרטג על, בעל אינטואיציות פוליטיות מבריקות. מתוחכם וערמומי. תחבולן ותכסיסן. ומה לא? בקיצור קוסם.

4. אלא שכל הכתרים הללו לא מגיעים לנתניהו, אלא לאישיות חרדית אחת שמרבית הציבור אינה יודעת את שמה המלא – האדמו"ר מבעלז, רבי יששכר דב רוקח, שהוא פטרונו הפוליטי של אייכלר, אשר משרת בכנסת ובפוליטיקה על תקן של ה"ידא אריכתא" של הרעבע. כאן יש להבהיר שאף שאייכלר ופטרונו פועלים, כל אחד בזירה שלו, "לטובת בעלז", ומגיעים להישגים לא מבוטלים, פעורה ביניהם תהום השקפתית: הרבי נחשב אישיות מתונה, מן המנהיגים החרדיים המתונים והפרגמטיים ביותר ביחסו למוסדות המדינה, ומוביל קו של שיתוף פעולה פרודוקטיבי עם הרשויות (הוא למשל היה חלוץ מסגרת חינוכית חדשה ושמה ממ"ח – ממלכתי חרדי – שבה מלמדים מקצועות ליבה: עברית, מתמטיקה ואנגלית, ובתמורה נהנים מתקצוב ממלכתי מלא). בהנהגת הרבי נמנעת בעלז מהגעה לעימותים אידיאולוגיים חריפים מול הממסד. כך למשל נמנעים אנשיה מלהשתתף בהפגנות האלימות והרעשניות ומעדיפים להגיע להסדרים שקטים עם המדינה.

5. ואילו אייכלר שלוחו הוא ממש ההפך: שור נגח שנהנה להתעמת קולנית עם המדינה הציונית. בדיוני הכנסת על חוק הלאום הוא השמיע טיעונים זהים לטיעון הפלשתיני הקלאסי, הגורס שאין כביכול עם יהודי כלל. "היהדות היא רק דת, לא לאום", התפייט מכחיש הלאום היהודי בסגנונם של נטורי קרתא וסאטמר והפלשתינים, הכופרים בזכותו של עם ישראל להגדרה לאומית משלו ולמדינה משלו. לתפיסתו, היהודים הציונים והיהודים החרדים אינם בגדר עם אחד: "מדובר בדו-קיום בין שני עמים צאצאי היהודים החיים לפי שתי תרבויות זרות... אין יותר שום בסיס להיותנו עם אחד". שבועיים לפני 7 באוקטובר הוא כתב: "זה יותר ממאה שנה שאלוקי ישראל מציל את ארץ ישראל מיד אלילי הכוח, התרבות הרעה והתבוללות המשטר החילוני. הציונים והפרטיזנים לא מנעו שואה באירופה... רק בארץ ישראל נשפך דם יהודי כמים, מאז ועד הנה. סכנת השמדה גרעינית מאיימת על מדינת ישראל בלבד". נראה שאפילו הרעבע שלו אינו מסוגל לרסן אותו; ואולי בעצם יש כאן משחק של דאבל משמעויות, שבו האחד משלים את השני, בבחינת ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד.

6. ואחרי שאמרנו את כל זה, הגענו לפאנץ' שלנו: שדרוגו של אייכלר ותגבור סיעת יהדות התורה בח"כ נוסף התומך בחוק ההשתמטות אינם כלל מהלך גאוני של נתניהו, אלא של הרבי מבעלז עצמו. זאת במסגרת מלחמת כיפופי הידיים במועצת גדולי התורה החסידית. בעבר נחשבה בעלז למנודה במועצת גדולי התורה החסידית, עד כדי הצטרפותה למועצת גדוה"ת הליטאית. אבל כיום, משהתחלפו כמה אדמו"רים במועצה החסידית, עבר מרכז הכוח בתוכה לרעבע מבעלז, כיום האיש החזק בה – והוא זה שניצב במועצה לטובת החוק שנתפס בעיניו כהרע במיעוטו. במאבקו השקט של הרעבע מבעלז מול חזית של אדמו"רים אחרים שמרכיבים יחד עם אייכלר את חזית ההתנגדות לחוק, גברה ידו של הרעבע מבעלז – הן על האדמו"רים שחושבים אחרת והן על אייכלר שנבעט למעלה. כך שהשורה התחתונה היא שזה בכלל לא נתניהו. זה הרעבע מבעלז, שכפה את עמדתו הן על אייכלר והן על כמה מאדמו"רי המועצה שהחזיקו דווקא בתפיסות האייכלריות. לא שזה מועיל בכהוא זה למחסור המשווע של צה"ל בלוחמים, אבל טוב לדעת.