בן-גביר אחראי לפשיעה הערבית

חמישה בני אדם נרצחו ביממה האחרונה (11-12.2.26) במגזר הערבי. חמישה בני אדם תוך 24 שעות. מאז תחילת השנה נרצחו 44 ערבים בתוך 43 יום. אדם אחד ליממה. ומה יספרו לכם שופרות הימין? שהערבים אשמים. שההנהגה שלהם לא משתפת פעולה עם המשטרה. שיש שם כשלים בחינוך. שיש להם תרבות של רצח על כבוד המשפחה.

האמירות הגזעניות הללו מבחילות ולא עומדות בשום מבחן עובדתי. ראשית, מאחר שהמשטרה כמעט ואינה מפענחת את הרציחות - בשנים 2025-2023 פוענחו רק 15% מן המקרים - לא ניתן לדעת מה מניעיהן. בכל מקרה, רצח על כבוד המשפחה הוא של נשים בידי גברים ממשפחותיהן, לא של ילדים בכביש הומה ושל גברים בפתחי בתיהם - וזהו האופי ברוב המכריע של מקרי הרצח במגזר הערבי בשנים האחרונות.

שנית, ודאי שיש במגזר הערבי בעיות קשות של חינוך ומשילות. אבל הטיפול בהן הוא בראש ובראשונה מתפקידו של הממשל המרכזי, שהוא אשר קובע את תקציבי החינוך והוא אשר מפעיל את המשטרה ויתר גורמי האכיפה. קשה מאוד לצפות מהציבור הערבי לשתף פעולה עם משטרה שהממונה עליה הוא גזען תומך טרור, עם ממשלה שחבריה מבצעים בגלוי דה-לגיטימציה של נציגיו בכנסת עד כדי ניסיון למנוע מהם להיבחר, ועם ממשל שייצוגם בו רחוק עד מאוד מלשקף את חלקם באוכלוסייה.

שלישית, וזה העיקר: בואו נראה את המספרים ונשאל מה נשתנה. בשנת 2011 נרצחו 70 ערבים, בשנת 2014 נרשם שפל של 55 רציחות ומאז ועד סוף שנת 2000 הממוצע היה 68 נרצחים בשנה. בשנת 2021 נרשם זינוק של 42% לעומת השנה הקודמת והמספר היה 126 - כנראה על-רקע הקורונה, שהחמירה את הפשיעה במדינות רבות.

בשנת 2022 ירד המספר ב-9% ל-116 רציחות - הירידה הראשונה לאחר חמש שנות עלייה רצופות. זה לא היה נס וזה לא היה מקרה. זוהי השנה של ממשלת בנט-לפיד, אשר התייחסה ברצינות רבה לפשיעה במגזר הערבי. הניצב בדימוס יואב סגלוביץ גיבש תוכנית למאבק בה, והיא יושמה בהובלתו של השר לביטחון פנים עמר בר-לב (לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל ומח"ט הבקעה) ובפיקוח צמוד של נפתלי בנט ואחריו יאיר לפיד.

בשנת 2023 נכנס העבריין המורשע איתמר בן-גביר, מי שנפסל משירות בצה"ל, לתפקיד השר לביטחון פנים (וקיבל שדרוג ל"שר לביטחון לאומי"; ושמא הכוונה ללאום היהודי?). אחד המהלכים הראשונים שלו היה ביטול תוכנית סגלוביץ. למה? כי היא הייתה תוצר של ממשלת השינוי המאוסה. במקומה לא באה שום תוכנית. באותה שנה יותר מהוכפל מספר הנרצחים ל-244 - כמספרם בשנים 2018, 2019 ו-2020 ביחד. אי-אפשר לתלות זאת בעיסוקה של המשטרה בביטחון פנים בעת המלחמה, משום שהזינוק היה לאורך כל השנה ולא רק לאחר 7 באוקטובר.

ב-2024 נרשמה ירידה של 6% ל-230 נרצחים, אבל עדיין כפליים מאשר בשנת 2022. בשנת 2025 נרצחו 252 ערבים - גידול של 10% לעומת השנה הקודמת והמספר הגבוה ביותר בתולדות המדינה. כעת אנחנו בקצב של אחד ליום, דהיינו 365 בשנה. אשתקד נרצחו בתקופה המקבילה 28 ערבים, דהיינו 0.65 ליום. בדרך כלל הסטטיסטיקה מתיישרת, אבל אחרי 12% מכלל ימי השנה - מותר להניח שאנחנו בדרך לזינוק משמעותי נוסף במספר הנרצחים בשנה כולה.

מה השתנה מאז הירידה החדה ב-2022? לא ההנהגה הערבית, לא החינוך הערבי, לא "תרבות הרצח במשפחה". הדבר היחיד שהשתנה הוא הנהגת המדינה בכלל וזהות המופקדים על המלחמה בפשיעה בפרט. השר הממונה על המשטרה הוא מי שתלה בסלון דירתו את תמונתו של ברוך גולדשטיין שרצח 29 ערבים - ומכאן שלכל הפחות אין בעיניו שום חשיבות לדם ערבי. וזה בנוסף להתערבותו הפוליטית הבוטה בעבודת המשטרה, והכרזתו הגלויה לפיה הוא ממנה ומקדם קצינים בהתאם לנאמנותם ולא בהתאם לכישוריהם. ראו את מי מינה בן-גביר למפכ"ל: את דני לוי, שבעשרת החודשים שלו כמפקד מחוז חוף זינק ב-77% מספר הרציחות במגזר הערבי במחוז.

במקום להתמודד עם הנתונים החד-משמעיים הללו, הם מאשימים את הקורבנות. במקום לבדוק איפה כשלו, הם משחררים אמירות גזעניות. במקום לפעול בצורה רצינית בשטח, הם מנהלים מבצעים מדומים לצורך תשדירי בחירות. במקום למנות אנשי מקצוע, הם מגנים את היהודים שיצאו להפגין במחאה על אוזלת ידם. כי מדובר בסך-הכל בערבים מתים.