חופי הים התיכון וחופי הכנרת, המשמשים את האוכלוסייה בישראל לשם בילוי ופנאי, אינם בטוחים דיים ומסוכנים לחיי אדם - כך קובע (יום ג', 5.5.15) מבקר המדינה, יוסף שפירא.

בישראל 306 ק"מ של חופים. בשנת 2014 הותרה הרחצה ב-19 ק"מ מהם, וב-162 ק"מ מהם נאסרה הרחצה. אשר ל-125 הק"מ הנותרים, לא נקבע אם הם מותרים או אסורים לרחצה, כלומר: מדובר בחופים שלא הוכרזו.

עקב מספרם המצומצם של חופי הים המותרים לרחצה, עלולים רבים לרחוץ בחופים שלא הותרו לכך. נוכח המחסור בחופים מותרים לרחצה, העיר מבקר המדינה עוד ב-2010 על הצורך לסקור את החופים כדי לבחון אם יש צורך להכריז על חופים נוספים כמותרים לרחצה. גם שר הפנים הורה להכין תוכנית רב-שנתית לצורך כך, אולם כשנה לאחר הנחיית השר לא השלים המשרד את הכנתה של התוכנית.

כמו-כן נמצאו ליקויים רבים במישור הפרטני - במערך הפיקוח שהפעיל משרד הפנים, לרבות טיפול חסר בליקויים, שחלקם עלולים להביא לסיכון מתרחצים. הפיקוח עצמו העלה בחופים מסוימים ומעקב בלתי מספק של המשרד אחר הפעולות שעשו הרשויות המקומיות לתיקון הליקויים. מציאות זו נבעה בין היתר מהעובדה שהמשרד לא פעל למציאת כלי אכיפה אפקטיביים שישמשו נגד הרשויות המקומיות שלא פעלו לתיקון הליקויים.


240 איש טבעו בשש שנים


בחלק מהחופים שבאחריות המועצות האיזוריות עמק חפר, חוף אשקלון ותמר מצא משרד הפנים ליקויים חמורים. המועצות לא פעלו נמרצות לתיקונם, ובכך היה כדי לחשוף מתרחצים לסכנה בחלק מחודשי הקיץ, ובים המלח - במשך כל השנה. המשרד היה ער לכך, אולם בשל מועדי הבקרה המאוחרים, וכיוון שהמשרד לא קבע מועד לתיקון הליקויים - פעולותיו בנושא היו בלתי אפקטיביות. הפעולות שנקטו המועצות האזוריות הללו לטיפול בחופים שבאחריותן לא היו מספקות לשם שמירה על בטיחות המתרחצים בהם.

את מחיר הליקויים משלמים אנשים בחייהם. בשנים 2013-2007 טבעו למוות בחופי ישראל במהלך עונת הרחצה 240 בני אדם. 88% ממקרי הטביעה אירעו בחופים שלא הוכרזו, בחופים אסורים לרחצה או בחופים שמותרים לרחצה בשעות שבהן אין שירותי הצלה.

למרות זאת, 42% (47 מ-112 החופים) מחופי הרחצה המותרים לרחצה שלא היו פתוחים בעונת החורף, נבדקו רק לאחר שחלף יותר מחודש ממועד פתיחת עונת הרחצה 2013. בשישה ליקויים מהם נמצאו ליקויים חמורים שאף עלולים לסכן חיים; כמו למשל חוף שפעל עם מספר מצילים קטן מהנדרש, או חוף שפעל עם ציוד הצלה חסר.


אין אוגדן אחרי 14 שנים


ממצאי הביקורת מלמדים, כאמור, כי הטיפול הכולל של משרד הפנים בחופי הרחצה לוקה בחסר. נמצא שלפני פתיחת עונת הרחצה 2014 לא היו בידי משרד הפנים סקרי סיכונים הנוגעים ל-20% (28 מ-140) מהחופים, ובנוגע ל-7% מהם הוא לא קיבל את סקר הסיכונים עד תום העונה. משרד הפנים לא וידא שהרשויות אכן עורכות סקרי סיכונים בכלל החופים המותרים לרחצה שבתחומי שיפוטן, ולא עקב ביעילות אחר הגשתם של סקרים אלו.

המבקר מציין, כי עד מועד סיום הביקורת, יולי 2014, דהיינו 14 שנים מאז שמשרד הפנים העביר את האחריות למימון הפעלת חופי הרחצה לרשויות המקומיות, עדיין לא היה בידי המשרד אוגדן מעודכן ומאושר, ובו הנהלים הנוגעים לפיקוח על חופי הרחצה. לדעת משרד מבקר המדינה, הכנתו והפצתו של אוגדן כזה עשויה לשפר את עמידתן של הרשויות המקומיות בהוראות הדין החלות עליהן בתחום חופי הרחצה, ולשפר את הפיקוח והבקרה של המשרד בתחום זה.

המבקר קובע בסיכום הדוח, כי על מנכ"ל משרד הפנים לפעול להגדלת מספרם של החופים המותרים לרחצה; כמו-כן עליו לעשות לריכוז הנתונים על כל מקרי הטביעה לסוגיהם, כדי שאפשר יהיה לנתחם, ללמוד את מסקנותיהם וליישמן, ובכך להקטין את הסיכון לחיי אדם. עוד עליו לקבוע את מתכונת פעולתו של מערך הפיקוח ולוודא, כי הוא עוקב ביעילות אחר תיקון ליקויי הבטיחות בידי הרשויות המקומיות. נוסף על אלה, עליו לפעול למציאת כלי אכיפה אפקטיביים, שניתן יהיה להפעילם בשעת הצורך נגד הרשויות המקומיות.