ועדת החוקה חוק ומשפט המשיכה (יום ג', 7.7.20) בדיון מרתוני להכין לקריאות שנייה ושלישית את חוק סמכויות הקורונה, המכונה "חוק המסגרת". היום המשיכה הוועדה לדון בפרק ההכרזה על מצב חרום בשל נגיף הקורונה והחלה לדון בפרק שעניינו סמכות הממשלה להתקנת תקנות ובסעיפים שלפיהם תוסמך הממשלה לקבוע מגבלות על התנהלות הפרט במרחב הפרטי והציבורי.

לפי המוצע ביחס להכרזה: הממשלה תוסמך להכריז על מצב חירום בשל הקורונה, הכרזה שאינה מצריכה אישור של הכנסת ודי בהנחתה על שולחן הכנסת ואחת מוועדותיה. הממשלה תכריז על מצב החירום אם שוכנעה כי "קיים סיכון ממשי להתפשטות נגיף הקורונה ולפגיעה בבריאות הציבור אם לא יינקטו פעולות מכוח הסמכויות הקבועות בחוק זה". זאת, לאחר שהונחה בפניה עמדת שר הבריאות בעניין. במקרים חריגים ההכרזה תיכנס לתוקף מיד גם בטרם פרסומה ברשומות.

עוד מוצע לקבוע כי ביום תחילת החוק יראו כאילו ניתנה כבר הכרזה על מצב חירום שתוקפה 30 יום וכי הממשלה רשאית להאריך לתקופות נוספות שלא יעלו על 45 יום כל אחת - לתקופה כוללת בלתי מוגבלת, אך ההסדר כולו נקבע כהוראת שעה עד ליום 31.3.21. הכנסת רשאית לבטל את ההכרזה; הממשלה חייבת לבטלה אם חדלו להתקיים הנסיבות המצדיקות אותה. במהלך הדיון, טענו חברי הוועדה כנגד היעדר הפיקוח הפרלמנטרי ביחס להכרזה ודרשו להפוך את ברירת המחדל כך שההכרזה תדרוש את אישור ועדת החוקה. חברי הוועדה דורשים להפוך את ברירת המחדל כך שההכרזה והארכה שלה ידרשו אישור של ועדה של הכנסת או של מליאת הכנסת.

ביחס לסמכות הממשלה להתקין את התקנות מוצע כי הממשלה תוסמך להתקין תקנות שניתן יהיה לקבוע בהן מגבלות בתחומי החיים השונים - על התנהלותו של הפרט (במרחב הפרטי שלו, כולל בבית מגוריו וברכבו הפרטי, ובמרחב הציבורי), על בתי עסק, פעילויות הפתוחות לציבור, מקומות עבודה, אירועים, מוסדות חינוך, מסגרות רווחה, ועל התחבורה הציבורית. על-פי המוצע, הממשלה תוסמך להתקין תקנות רק בזמן שקיימת הכרזה על מצב חירום בשל נגיף הקורונה. תוקפן של התקנות לא יעלה על 28 ימים או על 14 ימים, כתלות בסוג מגבלות, והממשלה תוסמך להאריכן. התקנות יותקנו עצמאית על-ידי הממשלה, ויינתן להן אישור פרלמנטרי רק בדיעבד בתוך 14 ימים, או 7 ימים. עוד לפי המוצע, אם ועדה של הכנסת לא אישרה את התקנות, יינתן פרק זמן נוסף שבמסגרתו תוכל מליאת הכנסת לאשרן. לפי המבחן להתקנת התקנות - על הממשלה להשתכנע כי הן דרושות לשם "מניעת ההדבקה בנגיף הקורונה, צמצום התפשטותו, צמצום היקף התחלואה או הגנה על אוכלוסיות בסיכון". התקנתן כפופה גם למידתיות כך שהן יותקנו רק לתקופה ובמידה הדרושות ולאחר שנשקלו חלופות וההשפעות על המשק.

יועמ"ש משרד הבריאות: "תנו לנו לעבוד"

במהלך דיון בפרק ההכרזה על מצב חירום בשל נגיף הקורונה, תקף ח"כ גדעון סער את סגנית יועמ"ש משרד הבריאות, עו"ד מיכל גולדברג, שביקשה "תנו לנו לעבוד" ואמר: "הכנסת היא זו שהפריעה לכם להקים מערך אפקטיבי של חקירות אפידמיולוגיות? להגיע לנפח רציני של בדיקות? הכנסת עד עכשיו לא הפריעה לכם לעשות שום דבר. כולנו רוצים לעשות את אותו הדבר. על-רקע החידלון והכישלון שלכם בטיפול בנגיף זו פשוט חוצפה". למי שלא הספיק לקרוא את מכתב ההתפטרות של סדצקי, היו טענות בשפע והן לא היו כלפי הרשות המחוקקת".

יו"ר הוועדה ח"כ יעקב אשר הציע מספר חלופות ופנה לנציגי הממשלה: "אני מפציר לכם לשבת יחד ואל תהפכו אף אחד לאויב העם. אנחנו הולכים כברת דרך, מפעילים שיקול דעת ואיננו האחראים הרפואיים שיודעים הכל, אבל את המסננות שלנו ואת חובת הבקרה כרשות מחוקקת שקובעת בסופו של יום אנחנו לא יכולים לזרוק בצד. הכיוון שלנו ברור".

עו"ד מיכל גולדברג המשנה ליועמ"ש משרד הבריאות: "מדובר על חוק ממוקד לנגיף ספציפי, לתקופה מוגבלת כשכל החוק חוקק עד מרס 21 כשאולי נוכל לוותר עליו לפני כן. הדבר היחיד שהחוק מאפשר הוא להתחיל להתקין תקנות שיגיעו לוועדה אפילו מיד. הוועדה יכולה לאשר או לבטל את התקנות גם שעה אחרי שהותקנו. המשנה ליועמ"ש אמר שאנחנו מוכנים לשקול איזשהו דיון במליאה בהכרזה. בוועדה יהיה הדיון בתקנות. תנו לנו לעבוד. נהיה פה לפחות פעם בשבוע".


בהתייחסו לנושא הפיקוח הפרלמנטרי, אמר היו"ר אשר: "אסור ליצור כלי לא נכון ואולי לא דמוקרטי, שאם ליו"ר הוועדה יש סיבות שונות או הבטחות ממשלה, הוא פשוט לא מכנס את הוועדה. בדברים העיקריים אם הוועדה לא מתכנסת החוק צריך להמשיך. אפשרות אחת היא שכל הפעלה של המתג צריכה להתחיל בכנסת. הצעת חברי הוועדה מדברת על כך שהמתג יופעל ע"י הממשלה ולוועדה יש אפשרות מידית לאשר או לא לאשר. כל עוד אינה מתכנסת, החלטת הממשלה ממשיכה. הצעה נוספת - כדי שלא יהיה מצב שמישהו ינצל משהו, אם יש קשיים מציע ח"כ גינזבורג להעביר למליאה. צריך לומר שהסיכוי שדבר כזה יקרה הוא אחד למיליון, לא חושב שיש או יהיה יו"ר כזה או חברי ועדה לא אחראים. המליאה יכולה להיות תמרור אזהרה".

יועמ"ש הוועדה, עו"ד גור בליי: "ההצעה הממשלתית הייתה שההכרזה שתוקפה יהיה ל-45 ימים תונח על שולחן הכנסת ולכנסת תהיה האופציה לבטלה. למעשה לא מגיעים באופן יזום לכנסת והכנסת יכולה לבטל. אנחנו מציעים שההכרזה תובא לאישור הכנסת ולוועדה יהיו 7 ימים לאשר או לבטל את ההכרזה".

ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד תל"ם): חוק המסגרת נותן לממשלה סמכויות לפגיעה בזכויות אדם גם במרחב הפרטי שלהם אז או שנקבע מדרג או שנפעיל את המתג הזה רק בנסיבות מאוד חריגות שמאפשרות את הפגיעה הזו. לכנסת צריכה להיות אמירה פוזיטיבית והתוקף המלא ייכנס רק כשהכנסת תאשר את זה בוועדה. אני לא מכירה נושא כה בוער שהוועדה לא תתכנס לאשרו".

ח"כ גדעון סער (הליכוד): "כמו שזה 'תונח על שולחן הכנסת' מובן מאליו שזה לא יכול להיות. זו אחת השאלות המרכזיות בהסדר. הנוהל היותר נכון הוא שהממשלה מכריזה והכנסת היא בעלת סמכות האישור. אפשר לומר שברגע שאושר חוק המסגרת נתנו אישור ראשוני, אך הוא לא עד סוף מרס, עד סוף התקופה. צריך להיות מנגנון ברור שקובע גם מה תוקף ההארכה. קצובת הזמן צריכה להיות 30 ימים. בחודש ימים העולם התהפך ומצב התחלואה משתנה ולכן זו אמת מידה סבירה. הוויכוח על ההתנעה הוא ויכוח סרק כי החוק הזה הוא הכרזה לאיזה מצב אנחנו נכנסים עד 31.3 אז מי שרוצה להסתכל על ריבונות הכנסת- היא זו שקובעת את האקט המכונן שמכוחו היא מוציאה את הצו. אבל, מאחר שזה חוק מסגרת, הארכת ההכרזה חייבת להיות באישור פרלמנטרי ויש לדון על קבועי הזמן. ברגיל צריך הכרזה בוועדה אבל אחרי שהיא מתפוגגת, כשמצב החירום הסתיים ורוצים להתניעו מחדש זה צריך להיות בוועדה ובמליאה. לא ייתכן שמצב החירום יימשך. זה עיקור הפיקוח הפרלמנטרי. הפתרון הוא בכך שהחוק ייפסק בתוך זמן מסוים. לא צריך פטנטים של מליאה".

ח"כ יואב סגלוביץ' (יש עתיד תל"ם): "מצב חירום רפואה שונה ממצב חירום ביטחוני שנופלים בו טילים. הכדור צריך להיות בכנסת. במצב נורמלי של ממשלה שפויה זה מגיע לכנסת. לא נופלות פה פצצות. הכנסת היא הריבון ולא הממשלה בעניין הזה וצריך להיות מנעד בין דברים פוגעניים יותר שבהם התוקף יהיה קצר יותר לבי דברים פוגעניים פחות. מתג ההפעלה צריך להיות בכנסת. אם הוועדה או המליאה לא מתכנסות, מצב החירום צריך להיפסק".

ח"כ איתן גינזבורג (כחול לבן): "לומר שהמשלה לא תוכל לפעול בלי שהכנסת אישרה מצב חירום זה לא הגיוני. אם הוועדה לא מתכנסת צריך לאפשר הארכה או ביטול או העברה למליאה כי הרי הוועדה תלויה בחסדי יו"ר הוועדה ויש לתת מזור לאפשרות שלא תתכנס. הפתרון הוא להביא את הנושא למליאה.


לאחר מכן דנה הוועדה בפרק שעניינו סמכות הממשלה להתקנת תקנות ובסעיפים שלפיהם תוסמך הממשלה לקבוע מגבלות על התנהלות הפרט במרחב הפרטי והציבורי:

עו"ד איל זנדברג ממשרד המשפטים: "פרק זה הוא מהות החוק, זהו חוק של הסמכה שמסמיך שוב ושוב את הממשלה להתקין תקנות להסדרים מגבילים. המורכבות של תחומי החיים השונים וההיקף הנרחב מחייב הרבה זהירות במובן שאי אפשר להפריז בחשיבות זכויות האדם שההצעה מסמיכה את הממשלה לפגוע בהן. מדובר בפעולה הבסיסית של אדם שיוצא את ביתו. המגיפה חייבה את הממשלה לקבל סמכויות חריגות. זו התערבות נדרשת שתידרש גם בחודשים הקרובים. הריחוק הפיזי מחייב התערבות. לכן נדרשת הבניית שיקול הדעת רק לאותם נתחים חיוניים. לדעתנו נכון להטיל זאת על הממשלה בכללותה למרות שזה דבר מכביד".

יועמ"ש הוועדה עו"ד בליי: "דרך המלך היא אישור פרלמנטרי מראש וההצעה פה היא שמגיעים אחרי ההתקנה ומקבלים אישור בדיעבד".

ח"כ סער: "אם סוגרים ענף מסוים, על בסיס מה סוגרים? השערה? לגבי אולמות אירועים הקונצנזוס רחב אך לגבי מסעדות פחות רחב. חשוב לוודא שהחלטות שנוגעות לציבור רחב מתקבלות על בסיס נתונים. לגבי המנגנון הכללי שאומר שהממשלה מתקינה ולכנסת יש סמכות בדיעבד לבטל, חלופה אחת היא לקבוע מגבלה בשעות - שש או 12 שעות תלוי באופי ההחלטה. חלופה שנייה - למה לא לקיים את הכלל שזה מגיע לכנסת ולהחריג אותו מטעמים מיוחדים".

ח"כ סגלוביץ': "יש הבדלים בין תקנות שחייבות להגיע לכנסת לכאלו שפחות נורא. צריך לעשות את ההבחנה מראש. במצב חירום גם אם אני בבית אגיע לכנסת לקבל החלטות. אנחנו והממשלה באותו מקום".

ח"כ אלהרר: "ברגע שאתה אומר לאדם לא לצאת מהבית זה איסור על זכות יסוד של תנועה וזה חייב להיעשות באישור הוועדה. אי-אפשר להפקיע את סמכויות הוועדה. יכולות להיות ישיבות דחופות גם בכנסת. הציבור שלח אותנו לעשות בדיוק את זה".

פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור: "גם במגיפה צריך לשמור על אמון הציבור. בסקירה בינ"ל שהצגנו אתמול - אנחנו ייחודיים בעולם בגישה התזזיתית שלנו. אסור להגיע למצב של ארה"ב של רפובליקאים ודמוקרטים צריך לעבוד בגישת מרתון ולא בגישת ספרינט. בכל החלטה צריך חוו"ד מקצועית של רופא בריאות הציבור שמנמקת מה ההיגיון והנתונים".

סעיף הגבלות פעילות במרחב הפרטי

סגלוביץ': "האם הממשלה יכולה למנוע פעילות פוליטית? את זה רוצים לעשות בצו שלא מגיע כלל לכנסת. זה מעיד כמה הקונספט שגוי. סמכויות פוגעניות חייבות להיקבע במסננת הכנסת בשיתוף הציבור והמומחים. זה תהליך ואנחנו יודעים לעבוד לא פחות טוב מהממשלה. כל מה שקשור למרחב הפרטי צריך להגיע לכאן מראש".

אלהרר: "זה סעיף משוגע. מתי בסגר האחרון היה דבר דומה? אי-אפשר לומר לאזרחים על דבר כזה "הממשלה החליטה". המטרה היא מניעת התקהלויות וזה מופרך שאם המטרה היא למנוע התקהלויות ניתן לממשלה אפשרות להגביל את המרחב הפרטי. אם לא יצאו החוצה גם לא יתקהלו בבתים".

עו"ד מיכל גולדברג, המשנה ליועמ"ש משרד הבריאות: "מבחינתנו ההבחנה הרלוונטית היא איסור התקהלות במבנה. ומבחינתנו אפשר להסתפק בכך".

גינזבורג: "ללא הסעיף הדרקוני הזה הטלתם סגר ואנשים הקפידו. זה משהו דרמטי. יש הבדל משפטי של עבירה פלילית למי שנכנס לבית של אדם למול איסור התקהלות. זה סעיף שמאפשר את המקסימום שאפשר לדרוש והשאלה אם זה לא יותר מדי".

עו"ד בליי: "האם ראוי למנוע מפגש בין שני אנשים? הכנסת יכולה להחליט שזה לא מקובל ומתחת למספר מסוים לא ראוי להתערב בחייו של אדם. אופציית הביניים היא לומר שכשאתה יורד מתחת לרף מסוים בחדירה לפרטיות אדם זה יחייב אישור מראש של הכנסת. הוועדה צריכה לקבוע מה הרף שמבחינתה יהיה מנגנון אישור אחר".

סעיף הגבלת פעילות במרחב הציבורי

במהלך הדיון עלה כי יש אי-בהירות מה משמעות הסעיף וחברי הוועדה ביקשו לחדד מה משמעות ההגבלות המוצעות וכן לבחון את האיזון המוצע בין הזכויות להפגנה ולחופש הדת לבין הצורך למנוע את התפשטות נגיף הקורונה. כמו-כן, ביקשו הח"כים בהצעת הייעוץ המשפטי לוועדה, לשקול לחזק את מעמדן של הזכויות הללו, למשל אם ייקבע שאין למנוע לחלוטין את קיום ההפגנה התפילה או הטקס, או שאין למנוע מלקיים אותם באופן סביר. נציגי משרדי המשפטים והבריאות, לא התנגדו עקרונית לבחון את ה"קיום הסביר" אך טענו שמיותר לנסח זאת כך. בסיום אמרו שישקלו את הדברים וינסו להגיע לנוסח מוסכם עם הייעוץ המשפטי לוועדה.