מיארה: נוצרה אפשרות לפוליטיזציה של המשטרה

התיקון לפקודת המשטרה ביוזמתו של השר איתמר בן-גביר "יצר מבנה משטרי המאפשר פוליטיזציה של הפעלת הכוח המשטרתי. על כן, התיקון, לפי לשונו הפשוטה, אינו חוקתי". כך אומרת (28.3.24) היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, בתשובתה לעתירות לבג"ץ נגד התיקונים. היא סבורה, כי יש לבטל לחלוטין את התיקון המסמיך את השר לביטחון לאומי להתוות את מדיניות החקירות ולתת פרשנות מקיימת אך מצמצמת ליתר התיקונים.

התיקונים בהם מדובר:

• סעיף שכותרתו "התוויית מדיניות ועקרונות" הקובע, כי "השר יתווה את מדיניות המשטרה ואת העקרונות הכלליים לפעילותה, לרבות לעניין סדרי העדיפות, תוכניות העבודה, הנחיות כלליות".

• סעיף שכותרתו "התווית מדיניות בחקירות" הקובע, כי "השר רשאי להתוות מדיניות כללית בתחום החקירות, לרבות קביעה של סדרי עדיפות עקרוניים, לאחר ששמע את עמדת היועץ המשפטי לממשלה ולאחר התייעצות עם המפקח הכללי והמופקדים במשטרה על נושא החקירות".

• תוספת להגדרת תפקידו של המפכ"ל, כאשר עד התיקון נאמר שהוא "יפקח על משטרת ישראל, על סדרי ניהולה ועל הפעלתה, ויהיה אחראי להשגחה על כל ההוצאות הכרוכות בה ולאפסניה שברשותה"; התיקון הוסיף את המילים "והכל בהתאם להתוויית המדיניות ולעקרונות הכלליים של השר כמפורט בסעיפים" הקודמים.

• תוספת לחובה לפרסם את פקודות המשטרה, ולפיה "לא תפורסם פקודה מסוימת אם סבר המפקח הכללי באישור היועץ המשפטי לממשלה

או מי שהוא הסמיך לכך כי אין לפרסמה".

לדעת מיארה, "לא ניתן להימנע מביטול חלק מהתיקון ('התווית מדיניות בחקירות'). כדי להימנע מביטול יתר חלקיו של התיקון, הגם שבדוחק, וכחלק מקיום מצוות הפסיקה להימנע ככל הניתן מביטול חוק, יש לאמץ ולעגן פרשנות מקיימת שתבטיח הגנה על זכויות אדם ומניעת פוליטיזציה של עבודת המשטרה. בתוך כך, על הפרשנות להציב גבולות ברורים, הן בפני הדרג הפוליטי והן בפני שרשרת הפיקוד במשטרה, לפיהם התערבות פוליטית בהפעלת הכוח המשטרתי אינה חוקית ומהווה הפרה של חובת האמון כלפי הציבור שבה חבים הדרג הפוליטי ומשטרת ישראל". אם פרשנות שכזו אינה אפשרית, היא סבורה, יש לבטל את התיקון כולו.

ביקורת חריפה על המניעים

מיארה מותחת ביקורת חריפה במיוחד על התיקון ועל המניעים שמאחוריו: "במדינת ישראל, היהודית והדמוקרטית, חובתה של משטרת ישראל כולה, ושרשרת הפיקוד שלה בפרט, לנהוג במקצועיות, בממלכתיות ו בשוויוניות, ללא שיקולים זרים ופוליטיים, ולהפעיל את סמכויותיה אך ורק לפי הדין, אמורה הייתה להיות נקודת מוצא מוסכמת, שאינה נתונה במחלוקת, לכל תיקון לפקודת המשטרה המנדטורית. כך גם חובתו של הדרג הפוליטי להימנע באופן מוחלט וגורף מלהתערב באופן פסול בפעילות המשטרה, לפגוע במתחם שיקול הדעת המקצועי שלה או לקדם באמצעותה אינטרסים זרים, סקטוריאליים, מפלגתיים או קואליציוניים.

"חובות אלה - המוטלות על שרשרת הפיקוד ועל הדרג הפוליטי - יורדות לשורש אופיה הדמוקרטי של המדינה ולשורש מחויבותה של שיטת משטרנו להגנה על זכויות האדם. הימנעות הכנסת במפגיע מלכלול חובה יסודית זו בנוסח ההצעה, על-אף שחובה זו נכללה
בנוסח שהונח על-ידי נציגי היועצת המשפטית לממשלה במסגרת הדיונים על תיקון הפקודה, יש בה כדי ללמד על תכליות לא ראויות שנועד להשיג התיקון. הימנעות הכנסת מלקבוע מפורשות בתיקון כי על הכוח המשטרתי והסמכויות הפוגעניות שבידי המשטרה
להיות מופעלים באופן מקצועי, ענייני, שוויוני, בהתאם לדין, בלא חדירה של שיקולים זרים, מעוררת דאגה באשר להשלכותיו של הפגם המשטרי. זאת ביתר שאת בשל החשש שיופעל כוח משטרתי מתוך רצון לרצות את דרג הפוליטי או לשאת חן בעיניו.

"... התיקון יצר מבנה משטרי לא מאוזן, המאפשר ניצול לרעה של ההסדר החקיקתי והשפעה פוליטית פסולה על הפעלת הכוח המשטרתי. זאת, ללא ערובות, בלמים ואיזונים המונעים השפעת שיקולים
זרים על עבודת המשטרה, והמבטיחים הפעלה שוויונית של סמכויות המשטרה, שמירה על זכויות אדם ושלטון החוק".

התיקון בכללותו מאפשר לשר להתערב בעבודת המשטרה, אך נמנע במכוון מלהבטיח את ממלכתיותה והא-פוליטיות שלה ומלהעניק למפכ"ל שליטה מלאה על פעילותה; הוא מעניק לשר סמכויות רחבות ועמומות (ובן-גביר כבר חצה את הגבול, כפי שקבע בג"ץ); אין בו סייגים למעורבות הדרג הפוליטי; קיים חשש כבד להתערבות פוליטית בחקירות; ואין מגבלה על התערבות השר במינויים.

התיקון בנוגע למדיניות החקירות "אינו עומד באמות מידה חוקתיות, באופן שאינו ניתן לריפוי בכלים פרשניים, ולפיכך יש להורות על בטלותו נוכח הפגיעה הקשה הגלומה בו בזכויות אדם, בעצמאות מערכת האכיפה ובאמון הציבור בה, ונוכח פגיעתו הקשה בעקרון שלטון החוק", טוענת מיארה. לגבי יתר התיקונים היא מציעה לקבוע פרשנות לפיה "התיקון לא גרע מחובתה היסודית של משטרת ישראל להפעיל את כוחה והסמכויות הנתונות לה באופן מקצועי, עצמאי, ממלכתי, חף משיקולים זרים ופוליטיים ובגדרי הדין בלבד" וכי "אין בהסמכה העמומה שבתיקון כדי להרחיב את מנעד הסמכויות של השר ביחס למצב הקיים".