ברשותכם אפתח בפרפראזה מודרנית על מדרש של חז"ל. כאשר הכניס נח לתיבה זוגות זכרים ונקבות על-מנת שיפרו וירבו ויצקו תכנים לעולם חדש, הופיעה בפתח התיבה אישה קשישה.
"שמי פוליטיקה" הבהירה האישה לנח, "תן לי להיכנס לתיבה אם את רוצה שיהיה לך דור המשך". נח הבהיר לה שהכניסה לתיבה מיועדת רק לזוגות צעירים בגיל הפריון וביקש ממנה לשלוח במקומה זוג צעיר. למחרת הופיע זוג צעיר ומסר דרישת
שלום לנח מגב' פוליטיקה. "מה שמך?" שאל נח את הצעיר. "שקר" השיב לו. ושמך?
"צביעות". נח: "היכנסו בבקשה לתיבה".
כך נולדו דורות של פוליטיקאים צבועים ושקרנים. אחד מהם הוא הטוען לכתר ראש ה
ממשלה,
יאיר לפיד. לדידו של לפיד, המטרה הקרייריסטית שלו מקדשת את כל האמצעים, כולל הפסולים שבהם. השבוע הוא הפגין זאת בפומבי באמצעות חיבור פוליטי ציני פומבי אל מנהיג
ישראל ביתנו,
אביגדור ליברמן.
בכך הוכיח לפיד פעם נוספת שאין לו בעיה מוסרית לחבור אל מנהיג בעל קופת שרצים, שנחלץ בגלל רפיסות היועץ המשפטי לשעבר,
יהודה וינשטיין, מכתב אישום חמור שבטיוטה שלו הופיעו שוחד,
הלבנת הון ומעשי מרמה. לליברמן ולפיד מכנה משותף: שניהם דיקטטורים מוצהרים במפלגותיהם, ועל פיהם נושקים כל הדברים. מי שמנסה להמרות את פיהם או לגלות עצמאות יתר, נענש ומסכן את המשך הקריירה הפוליטית שלו.
"תעודת היושר" שלפיד העניק לליברמן, שהפך לאחד מסמלי ההסתאבות השלטונית, נובעת משיקולים פוליטיים ציניים של אופציה לשותפות קואליציונית ותדלוק הדדי של האיבה האובססיבית ל
בנימין נתניהו. השחיתות האישית זוכה, אפוא, לטיהור ולזיכוך אצל לפיד כאשר מדובר באישיות פוליטית שיש לו ציפיות ממנה. דיקטטורה היא, ללא ספק, אחת מיסודותיה של שחיתות פוליטית.
ליברמן עומד כיום בראש המפלגה המושחתת ישראל ביתנו, שהחליפה בתחום זה את
ש"ס שהייתה ידועה לשמצה בעבר. בקרוב יוגשו כתבי אישום נגד כמה מראשי המפלגה שסרחו ומעלו בכספי הקופה הציבורית, ביניהם סגנית השר לשעבר, פאינה קירשנבאום.
לפיד אימץ ללא בעיה גם את תרבות השקר וההתחזות, בניסיונותיו החוזרים ונשנים להתקרב לימין ולחרדים לקראת כל קואליציה שירצה להקים בעתיד. בין השאר הביע לפיד הצבוע, שניסה לסכל את בחירתו של
אריה דרעי כשר, צער על שבערב הבחירות האחרונות פגע בדרעי בראיון טלוויזיה, כאשר טען שהוא זקוק לתקופת שיקום בתום הקלון שהוטל עליו.
אחד מקני המידה של שחיתות אישית של איש ציבור הוא שאיבת כספי ציבור. לפיד שייך בהחלט לקטגוריה זו. יושרו האישי של לפיד היה מוטל מאז ומתמיד בספק גדול. לפיד הוא בעצם טובל חדש המחזיק בידיו שרצים ותיקים. כדאי לפרט כמה מהשרצים הללו, שמצביעים על כך שלפיד פסול מלשמש כלוחם בשחיתות. לאורך שנים רבות התעלם לפיד מכך שהשחיתות הפכה להיות מחלה ממארת.
בשנות ה-90, כאשר כיהנתי כיו"ר איגוד העיתונאים וחבר נשיאות
מועצת העיתונות, הוטל עלי להגיש לבית הדין לאתיקה תביעות נגד עיתונאים ושדרים שעברו עבירות אתיות. בראש הרשימה הופיע יאיר לפיד, שכיכב במסעי פרסום של
בנק הפועלים וקופת החולים הכללית במקביל לעבודתו כמנחה בטלוויזיה ובעל טור בעיתון יומי.
יוסף לפיד רתח על כך, התקשר אלי והחל לחרף ולגדף אותי. "הבן שלך אינו עגל קדוש, איני מתכוון להיענות לבקשתך לבטל את תלונתי", אמרתי לו והוא טרק את הטלפון.
לפיד הבן הוכיח מאז פעמים נוספות, שהוא והאתיקה העיתונאית לא חיים בשלום. המורשת של משפחת לפיד, הסגידה הגורפת ל
אהוד אולמרט, קידשה את כל אמצעי התקשורת שעמדו לרשות המשפחה ושיעבדה את כבודם המקצועי והאישי. אולמרט, הציניקן הבלתי נלאה, הצליח להקסים את לפיד הצעיר בעת ביקוריו התכופים בבית הוריו, עד שיאיר לפיד איבד את שיקול הדעת המקצועי שלו, וערך בשעתו בביתו חגיגת יום הולדת לראש הממשלה המסואב בעיצומה של חשיפת פרשות השחיתות שלו.
ליאיר לפיד, בעל שני השמות הסמליים והיומרניים, לא הפריע באותה עת לפרסם דברי שבח והלל על אולמרט בטורו ב
ידיעות אחרונות, טוריו התאימו בהחלט לאג'נדה נעדרת האתיקה של העיתון. נוני מוזס, הבעלים של העיתון, היה מאז ומתמיד חבר ובן ברית ותיק של אולמרט, שסייע לעיתון בדרכים גלויות וסמויות בתחומים שונים. יד מזוהמת אחת רחצה את היד המזוהמת השנייה. זמן מה אחרי המסיבה, ערך לפיד ראיון חנפני ומתרפס עם אולמרט בערוץ השני, שהוגדר כ"ראיון בלעדי", ולא התרגש מכך שעמיתיו כינו אותו "כתב חצר" של ראש הממשלה.
הבעיה היא שהחסינות הגורפת שהעניק לפיד לאולמרט, הייתה לא רק תולדת הידידות הרבה ששררה בינו לבין אביו, לפיד, אלא גם הוקרת תודה על כך שהוא היה החונך הפוליטי שלו. אין ספק שללפיד לא נעים להיזכר שאחרי
שאולמרט הצליח לתעתע בשלטון החוק, הוא לא התרחק ממנו. זאת ועוד: בשעתו פורסם, שכמה יועצים בכירים במשרד האוצר, מאנשיו של לפיד, פועלים בניגוד אינטרסים בגלל עסקיהם הפרטיים. לפיד לא הגיב על האשמה חמורה זו. אומ"ץ ביקשה מווינשטיין לבדוק את החשדות, אך כדרכו - הוא לא עשה דבר.
כאשר היה לפיד בעל טור בידיעות אחרונות, הוא השתכר סכומי כסף נדיבים במיוחד, גדולים הרבה מעבר למקובל אפילו בקרב כוכבי התקשורת. מוזס שילם ללפיד לא רק תמורה בעד הכתיבה, שהייתה מבריקה כשלעצמה, אלא כחלק מהיערכות פוליטית של כיבוש השלטון והדחתו של נתניהו. אומ"ץ הגישה לרשות השנייה תלונה נגד לפיד בטענה להטעיה של ציבור הצופים, שלא היה מודע למערכת יחסיו האישית עם אולמרט. כמצופה, הועברה אלינו תשובה מפולפלת שנתן לפיד, שגבלה בחוצפה שלאחר מעשה והוכיחה שפיו וליבו אינם שווים.
עו"ד
פיני פישלר, חבר המועצה הציבורית שליד אומ"ץ, הגיש תלונה למועצת העיתונות נגד לפיד ונגד ידיעות אחרונות. בתלונתו טען, כי למרות שלפיד הקים את "יש עתיד" והודיע שבכוונתו לרוץ בראשותה בבחירות, הוא המשיך לפרסם בידיעות אחרונות טור קבוע בתשלום, שבאמצעותו הוא מקדם את ענייניו וצרכיו האישיים, ובמקביל מפרסם ברבים את האג'נדה הפוליטית ובכך עבר על כמה סעיפים בתקנון האתיקה. בגלל חיוורונה של מועצת העיתונות, הנושא התמסמס ולפיד נחלץ מהפרשה.
דבר אחד מובטח: אם יאיר לפיד יחזור יום אחד למרכז הבמה הפוליטית הממלכתית בתפקיד ביצועי זה או אחר, הוא לא יקפח את ידיעות אחרונות. לפיד זכה כידוע להישג בלתי צפוי בבחירות הקודמות, ולא שכח שהוא חייב לנוני מוזס לא רק את ראשו של נתניהו אלא תמורה מסחרית.
באופן מפתיע, שלושה משרדים שהוחזקו בידי שרי יש עתיד - משרד הבריאות (
יעל גרמן) רווחה (
מאיר כהן) וחינוך (
שי פירון) - ערכו מבצעים משותפים עם ידיעות אחרונות, שבמהלכם הוזרמו לעיתון כספי מדינה בהיקפים בלתי ידועים. קשה להניח שמבצעים אלה הפתיעו את הישר-באדם לפיד. על השאלה מדוע לא נערך מבצע של העיתון עם משרד האוצר, ניתן להשיב בפשטות: משרד האוצר לא עורך מעצם מהותו מבצעים מעין אלה. תלונתה של אומ"ץ ל
מבקר המדינה בנושא לא זכתה לטיפול ראוי, כשם שעלה בגורלן של תלונות אחרות הקשורות בתקשורת.
בבחירות האחרונות ספג לפיד סנוקרת כאשר "יש עתיד" הפסידה כמה מנדטים והוא נדחק אל ספסלי האופוזיציה. לפיד ממשיך לחלום להגיע יום אחד ללשכת ראש הממשלה. הוא מצויד בתכונות השליליות הדרושות לכך, שהבולטת בהן היא הצביעות.