אנלוגיה בין מינכן אוקראינה ואוסלו <br>

לפני כמה ימים פירסמתי פוסט בפייסבוק המובא בחלקו להלן: "מי שחובב היסטוריה והפקת לקחים לגבי ההווה, מומלץ לו לראות את הסרט המעולה שמציג נטפליקס עם תרגום עברי: MUNICH THE EDGE OF WAR. כל אחד שיעשה את ההקבלות הנראות לו - לגבי משבר אוקראינה, לגבי תהליך אוסלו, החשיבות של כוח הרצון, הלהיטות להאמין באג'נדה של שלום בכל מחיר, הסירוב לקרוא את הכתובת על הקיר, הטיפשות של מנהיגים, חוסר העכבות של מנהיגים דיקטטוריים מתוחכמים, לעומת המגבלות של מנהיגים דמוקרטים, אופי חלש לעומת נחישות מוצקה, מקומה של התקשורת, המקום של היועצים בגיבוש מדיניות, החוכמה שבדיעבד כשכולם חכמים אך לא חיו אז, העייפות ממלחמות וטרור, חוסר הרצון להילחם בשביל אחרים, הצביעות של מנהיגים, המניפולטיביות, והמזל הגדול שהיה לנו שלמרות שיש כמעט זהות בתכונות האופי של היטלר וערפאת, ישראל הצליחה להתעשת רגע אחד לפני הנפילה לתהום.

אך בעצם גם בריטניה, ובשני המקרים לא עם אותם מנהיגים בצד הדמוקרטיות - צ'רצ'יל במקום צ'מברליין, שרון במקום רבין, פרס וברק. זה רק מוכיח את שכתוב ההיסטוריה שרצח רבין גדע את השלום, כי התהליך נמשך עם פרס וברק ונכשל בגלל ערפאת. ומה יקרה עכשיו במשבר אוקראינה - מי ימצמץ ראשון, האם ולדימיר פוטין ישיג את מבוקשו על חשבון הקרבת אוקראינה, כשג'ו ביידן הפציפיסט לא ינקוף אצבע למענה (הוא מודאג רק בגלל ההתנחלויות ורצח קאוגצ'י, זכויות האדם בקוריאה הצפונית וברוסיה), או שפוטין בכלל צודק כשהוא לא מוכן שיוצבו טילים נגד רוסיה בגבולה, בדיוק כמו שג'ון קנדי לא הסכים שיוצבו טילים סובייטים בקובה הקרובה לארה"ב. הרי "לא יעלה על הדעת" שהעולם ייגרר לעימות גולבלי בגלל אוקראינה, כפי שלא היו מוכנים להיגרר לעימות גלובאלי בגלל צ'כוסלובקיה. השאלה היא האם פוטין יעצור באוקראינה... קדימה לגבולות ברית המועצות".

ראיתי בפוסט שלי רק המלצה לצפיה בסרט חשוב עם תובנות אקטואליות ולא חשבתי שהוא ראוי לפיתוח עד כדי מאמר. אלא שקראתי עכשיו מאמר ראשי של סבר פלוצקר בידיעות שכותרתו: "מינכן 1938, מוסקבה 2022" שמתבסס בדיוק על אותו סרט שכתבתי עליו בפוסט ועם תובנות מאוד דומות לשלי, אך בלי האנלוגיה לאוסלו. כמובן שפלוצקר לא קרא את הפוסט שלי אך הוא הגיע לאותן מסקנות אחרי שצפה בסרט ועל-רקע הבנתו הגדולה ביחסי רוסיה והמערב בהקשר של פולין מולדתו ואוקראינה, צ'כיה והונגריה. פלוצקר מבין כמוני שאין לתת אמון בנרטיב שפוטין לא רוצה את אוקראינה אלא רק "כבוד והערכה" מהמערב, שהפתרון הדיפלומטי וכניעה לדרישות התוקפן "עדיף על סכנת מלחמה, ובכלל אין מה להרעיל את היחסים בין המעצמות בגלל מחלוקת גבולות עם אוקראינה רחוקה; איפה בכלל נמצאת אוקראינה הזו"? אלה בדיוק הנימוקים שהשמיע צ'מברליין: שצריך לרצות את היטלר ולתת לו כבוד, יש לתת מקום לדיפלומטיה, ואין כל טעם לצאת למלחמה על צ'כוסלובקיה, "מדינה קטנה שרוב האירופים בכלל לא שמעו עליה". אלה המילים של צ'מברליין בהודעתו ברדיו ובפרלמנט הבריטי.

רק בעלי זיכרון היסטורי שלא שבויים באג'נדה זוכרים את הנימוקים למען אוסלו ומי שלא זוכר מוזמן לקרוא ספרים למכביר שנכתבו בנושא, כי אבירי אוסלו לא רק לא ממלאים פיהם מים ולא מתביישים בליקוי המאורות אלא ממשיכים לטעון - אנחנו צדקנו וכולכם טועים: צריך לתת כבוד לדרישות ערפאת, אבו מאזן, החמאס, לדרישה לסגת מכל השטחים או מ-97% מהם, הטרור מובן כהתנגדות עממית לכיבוש שהוא מקור כל הרע (כאילו שלפני זה לא היה טרור, מאות התקפות פדאיון ושלוש מלחמות), צריך להפוך כל אבן בשביל להגיע לפתרון של שלום ולעמוד דום כל פעם שמושמע שיר שלום, לאמץ את הנרטיב של שלום עכשיו ולהקדים ברכה בכל מפגש - "שלום צודק ובר קיימא שמבוסס על פתרון שתי המדינות". מחיר השלום הוא פינוי אלפי מתנחלים בעזה, מאות אלפי מתנחלים בגדה, ויתור על ירושלים המזרחית, החזרת הגולן לסוריה, עצימת עין ממאות פעולות הטרור כי זה "מחיר השלום", ואין כל טעם לצאת למלחמה בשביל מקומות קדושים, הכותל או מערת המכפלה, קל וחומר למען קלגסים.

אך פלוצקר ונימוקיו עמו לא אומר זאת, הוא מסיק את המסקנות רק לגבי האנלוגיה לאוקראינה. אני גם לא מסכים עם כל משנתו הכלכלית, אך אני אמיץ מספיק להודות שאולי אני טועה והוא צודק, אולי כל אבירי אוסלו צודקים. ומה לגבי הנרטיב של הנהגת הפלשתינים? עד כאן, לא צריך להגזים! כמו שאין להסכים ביום השואה הבינלאומי לנרטיב הפוסט ציוני, להכחשת השואה או מיזעור ממדיה (דרך אגב, קראתי אמש מאמר חשוב מחוקר בעל שם שטוען שהיו 7 מיליון קורבנות יהודים בשואה). אך אם נחזור למאמר החשוב של פלוצקר, אני כמובן מסכים עם קביעתו שאין להסיק מהאנלוגיה בין מינכן לאוקראינה שהמשטר הנאצי והיטלר דומים למשטר ברוסיה ולפוטין.

אלים ותוקפני

כמובן שאף משטר ואף עריץ לא יוכלו להשתוות אי-פעם לנאצים ולהיטלר. פוטין הוא מנהיג ממולח וחסר עכבות שמזהה חולשה של היריב, את סיסמאות "שלום עכשיו" של ביידן שקורא לחידוש הסכם הגרעין המביש עם אירן, לנסיגה המבוהלת של ארצות הברית מאפגניסטן ולאי רצונה להסתבך שוב עם עירק, אפגניסטן, קל וחומר עם אירן. לנוכח שפתו הרפה והאיומים החלביים שביידן משמיע לגבי אפשרות של פלישה רוסית לאוקראינה, משער פוטין שהוא יוכל לפלוש לאוקראינה בלי שהמערב יתערב. כי הרי ביידן, מקרון והמערב כבר ביזבזו את התחמושת של הסנקציות הכלכליות על רוסיה בגלל מאסר מתנגדי המשטר והרעלת כמה מהם. כי ביידן ויפי הנפש של הדמוקרטים מתרגשים רק מהפרת זכויות האזרח, כי הם אבירי המצפון והאתיקה, אך מעלימים עין מפלישה לאוקראינה, מאיום גרעיני של אירן, ומשקיעתן מחדש לימי הביניים של אפגניסטן ועירק. בדיוק כפי שהם איפשרו לחומייני לחזור לאירן ולהשתלט עליה כי הם סלדו מדיכוי האופוזיציה של השאח, נתנו לו ליפול ואיפשרו לחומייני להקים שלטון פי כמה אלים ותוקפני משלטון השאח. זו דרכם הצבועה של כמה מחסידי השלום בע"מ.

כך גם ארצות הברית צידדה בבחירות דמוקרטיות ועליית החמאס לשלטון שמחק את זכויות האזרח, עליית האחים המוסלמים במצרים שהיו פי כמה גרועים יותר ממובראק הלא דמוקרט. ארה"ב לא הבינה את מורכבות המזרח התיכון, את האביב הערבי, את המשטרים באפגניסטן, עירק, סוריה, מצרים, לבנון, אירן. הם קשובים רק למקרים בהם אזרח פלשתיני בן 80 מת לאחר מעצרו, התנחלויות לא חוקיות (כולל ירושלים המזרחית), מותם של אזרחים חפים מפשע בעזה בתקיפת מקורות הירי של החמאס שירו אלפי טילים על ישראל. הכל באותה אמפליטודה, ופוטין מגחך לעומת התקינות הפוליטית של האמריקנים, כמו שלהבדיל ערפאת גיחך לגבי פעמי כ"ט בנובמבר באוסלו.

היטלר זיהה את החולשה של צ'מברליין ודלדיה (לא צריך לשכוח את התבוסתנות של הצרפתים שרצו למנוע מלחמה בכל מחיר) וניצל אותה להשתלטות על הרוהר, להתחמשות, לבניית חיל אוויר, לפלישה לאוסטריה, לסודטים ואחר כך לכל צ'כוסלוביקה. ודרך אגב, שני הצבועים הפציפיסטים אבירי המוסר והמצפון - צ'מברליין ודלדיה אפילו לא איפשרו לצ'כוסלובקיה להשתתף בוועידת מינכן. הרי מדובר במדינה שלהם. מי כן השתתף? מוסוליני ה'מתון', עוד דיקטטור חסר עכבות שפנו אליו בתור בורר, שיואיל בטובו להתחנן בפני היטלר שיעצור את הפלישה לסודטים. מה שאני לא מבין, זה אם לצ'מברליין לא איכפת ממדינות קטנות ושכוחות אל, מה היה איכפת לו שהיטלר ישתלט על הסודטים?

לפחות הוא היה עושה זאת בלי הברכה של בריטניה וצרפת. אך צ'מברליין האמין להיטלר, הר היטלר לשם דיוק, וחתם איתו בבוקרו של יום על מסמך עקרונות לשלום לאלף שנים שלא היה לו כל ערך, אבל איפשר לצ'מברליין לנופף איתו להמונים המשולהבים חסידי השלום בכל מחיר. זה אותו צ'מברליין שיחד עם הליפאקס רצה לפנות למוסוליני (הבורר הנאור) אחרי הפלישה לצרפת שיתווך בין בריטניה לגרמניה הנאצית לחתימה על חוזה שלום נפרד (שלום של אמיצים?) תבוסתני נוסח פטן, אך למזלם של הבריטים צ'רצ'יל היה ראש הממשלה, שהבטיח להם דם, יזע ודמעות, ובסוף ניצחון, ולא שלום לאלף שנים ו... הקמת בית למחריבי ביתנו.

בדיוק כפי שאבירי אוסלו התרשמו מביטול האמנה הפלשתינית, כשבדיוק באותו הזמן ערפאת המשיך לטעון בערבית שלא צריך להתרגש מזה ומהמילה CADUC. הסביר לכל מי שרצה לשמוע (כמו שכוונותיו של היטלר היו שקופות מאז מיין קאמפף) איך ישמיד את הציונים בתיאוריית השלבים, קודם חוזרים לעזה ולגדה, ואחר כך לחיפה ויפו, מה עוד שחלק ניכר מאירגוני הטרור הפלשתינים היו עוד מימי אוסלו נגדו ויצאו למאות פעולות טרור על-מנת להכשיל אותו, בהתחלה לבד ואחר כך בניצוח ערפאת. אבל ממשיכים לשכתב את ההיסטוריה.

ההסכם מביש

פלוצקר טועם כמוני שצ'מברלין לא רצה להרוויח זמן במינכן כדי להתכונן למלחמה הבלתי נמנעת, כי "האמת ההיסטורית שונה לגמרי - בריטניה ובעלות בריתה לא הרוויחו מאומה מכניעה להיטלר במינכן ב-1938, ואילו הנאצים הרוויחו המון". אלא שאני גם הוספתי וטענתי בפוסט שלי שגם סטלין, עוד עריץ חסר עכבות, טעה טעות חמורה כאשר חתם על הסכם ריבנטרופ מולוטוב, כדי להרוויח כביכול כמה שנים להתכונן למלחמה. סטלין נכשל בהכנה למלחמה, הראיה שהוא ניגף מפני הנאצים עד שהגיעו לשערי מוסקבה וסטלינגרד. ורק במחיר הנוראי של שלושים מיליון קורבנות, מחיר שהצרפתים לא היו מוכנים לשלם ונכנעו כמעט ללא קרב, הוא הצליח לעצור את הנאצים.

כיום כולם מאוחדים בקביעה שאם סטלין לא היה חותם על ההסכם המביש ב-1939 היטלר לא היה מעז לצאת למלחמה ולהסתכן בשתי חזיתות, וכיוון שחתם על ההסכם, סטלין איפשר להיטלר להוציא לפועל את תיאוריית השלבים שלו - קודם הרוהר, ההתחמשות, אוסטריה, הסודטים, צ'כוסלובקיה, פולין, נורווגיה, דנמרק, הולנד, בלגיה, צרפת, צפון אפריקה, סוריה ולבנון, ואחר כך פולשים למזרח אירופה. אבל החטא של סטלין היה כפול ומכופל מזה של צ'מברליין, כי ברה"מ הייתה האויבת הכי גדולה של הנאצים, שטבחו עשרות אלפי פעילים קומוניסטים במחנות ריכוז בגרמניה. איך קומוניסט יכול לחתום על הסכם נפרד עם נאצים? רק לסטלין פתרונים.

אך למה לנו להתפלא על קוצר הראות של סטלין, צ'מברליין או דלדיה? כאשר ישראל, כשערפאת היה במצב הכי קשה שלו, אחרי שסילקו אותו מירדן בספטמבר השחור ומלבנון במלחמת לבנון, והיגלו אותו לטוניסיה הרחוקה, כשלא היו לו משאבים והיה בפשיטת רגל, כשהיה הרחק מהזירה הפלשתינית, כשכל העולם הפנה לו עורף, באו האבירים על הסוס הלבן, סוס השלום ואוסלו המושלגת, וגאלו אותו מגלותו, החזירו אותו ללב הארץ ואיפשרו לו להוציא לפועל את תיאוריית השלבים שלו, בדיוק כמו היטלר, ובדיוק כמו להבדיל פוטין שכבר הוציא אל הפועל את כיבוש קרים, טרנסניסטריה, חבלי גאורגיה, אוקראינה המזרחית, ואחר כך רוצה "רק" את אוקראינה, ואחר כך ירצה את פולין, המדינות הבלטיות, רומניה וקדימה לגבולות ברית המועצות וברית ורשה ואולי אפילו יצליח לקיים את חזון האינטרנציונל, בלי הקומוניזם אך עם האימפריליזם והמיליטריזם, בהליכה על הסף עם מנהיגים מערביים יפי נפש, עד להכרעת המערב או לפחות אירופה.

כי כפי שכותב פלוצקר "המקריב קורבן למולך לא משביע את המולך, אלא רק מגביר את תאבונו". פלוצקר מקווה שביידן יתעשת רגע אחד לפני הכניעה. אני מסופק בכך, אך אשמח לטעות, כי ביידן גיבור על חלשים - מחרים את סעודיה בגלל רצח קאוגצ'י, אך לא מגיב לאיומי אירן ורוסיה. אני בין הבודדים ש"מעז" להתריע על סכנות המיליטריזם והפציפיזם כאחד, אני שמח שפלוצקר הצטרף לדעה זו, אך בישראל יש מעט מאוד שמעזים להשלים את הצלע השלישית של המשולש: מינכן/אוקראינה/אוסלו.