ביקור הגבר הזקן

"ביקור הגברת הזקנה" - זהו שם המחזה המפורסם של הסופר השוויצרי פרידריך דירנמאט, מחזה הדן בהתפוררות כוחות המוסר של הציבור מול עוצמת-הכסף. המסר העצוב הוא כי ניתן לקנות הכל בכסף - גם את הטוב ביותר - וגם את הרע ביותר. אכן, גם אנו זכינו לראות אצלנו את ביקור הגבר הזקן - נשיא ארה"ב של אמריקה, שפיזר כאן מאתיים מיליון דולר לעזרה ממשית או מדומינת לבתי-חולים ערביים, אף שהערבים על כל מדינותיהם העשירות, דוגמת סעודיה והנסיכויות, יכולים להרשות לעצמם לשלם פי כמה וכמה. ייאמר רק בינינו שגם מדינת ישראל משלמת מס-עובד (או אולי מס-מעביד...) כדי להמנע ממלחמה נוספת בהעסקת רבבות עובדים ערבים ואולי בעוד פרויקטים, כי בנושא זה רב הנסתר מן הגלוי.

אך דווקא ביקור זה משליך אור מסנוור על מצבה החדש של מדינת ישראל. כל עוד הממשלות היו כולן על טהרת הציונות - בין מן השמאל מרכז נוסח מפא"י ובין מימין בראשית הליכוד - ניתן היה לשלוט במצבה ולהמשיך בעבודה ציונית הכרחית לשמירת אופיה היהודי של מדינת ישראל. אך הגלגל מתחיל להתהפך ומשהו רע הולך ומתפתח, כאשר ממשלת שמאל-מרכז-ערבים מרכיבה ממשלה. בקדנציה של ממשלת-השינוי, כביכול, הובטחו ו/או שולמו מאות מיליונים ואולי אף יותר למפלגת ערביות תוך נטישת ההתיישבות הצעירה ביו"ש, ולעומת זאת, תוך מתן לגיטמציה להתיישבות ערבית בלתי-חוקית בעליל כאשר תוכניות לנטיעות בנגב נפסלו, לפי דרישת המפלגה האיסלאמית השותפה בקואליציה, ונשבר הסטטוס-קוו לפיו השלטון בארץ הזאת שנקנה באלפי קורבנות במלחמת העצמאות בתש"ח, עובר מידי היהודים לידי הערבים.

קל מאוד לספר על הצורך בשוויון זכויות מלא במדינת ישראל בין יהודים לערבים, ואכן שוויון כזה קיים ואף למעלה מזה. עובדה היא שהערבים אינם נתבעים להתגייס לשרות צבאי, כי לכל ידוע שלא שוויון אזרחי מחפשים הערבים שהרי את זה יש להם. המפלגות הערביות חותרות לשוויון בשליטה על מדינת ישראל, וזאת אסור להעניק להם כי זה יבוא במהירות לביטולה. השמאל הקיצוני שלנו הולך בדרכי "השומר הצעיר" ומפ"ם מזמן המנדט וראשית קיום המדינה ומסייע לערבים להחליף את ישראל במדינה דו-לאומית בשלב ראשון, עם מגמה להפיכתה למדינת ערבית נוספת. זוהי המטרה האמיתית של ההתארגנות הפוליטית העכשווית של הערבים בתמיכת השמאל הקיצוני שאינו חושב עד הסוף.

שלטון מפא"י של דוד בין-גוריון גרס אחרת ובהגיון קר. מגמתו הייתה "לערבים בארץ כל הזכויות - אך על הארץ - שום זכויות". זאת הייתה אמרתו האלמותית של פרופ. בן-ציון דינור (דינבורג), שר החינוך בממשלות מפא"י. זהו כלל כל-כך פשוט והגיוני. האם צרפת שייכת לצרפתים או לערבים? כל צרפתי יענה על כך - שלצרפתים בלבד, על-אף שיש בצרפת כבר יותר מ-12% אוכלוסייה ערבית מוסלמית. בנושא זה, של שלטון יהודי בלעדי במה שנותר מארץ-ישראל לאחר שהבריטים העניקו עצמאות לגדה המזרחית של ארצנו - ממלכת ירדן - ולאחר שוויתרנו על השליטה בעזה. אין מקום לשום פשרות ולשום התייפייפות שמאלנית. הדבר הוא בנפשנו ממש. אם, חלילה, יימשכו גם בעתיד קואליציות עם פלגים ותנועות ערביות לאומניות, כל יסודות הציונות יתפוררו. ההתחלה תהיה ברצון להחלפת הסמלים - דגל, הימנון, שם המדינה - במגמה ברורה "להחליף" לנו את המדינה. זאת תהיה טרגדיה לא לאלפיים שנה כפי שקרה עד לשנת 1948 - אלא אולי לנצח.

יש האומרים שגם בנימין נתניהו רצה להקים קואליציה עם הערבים, אך גם אם זה נכון, עליו ניתן לסמוך שהוא יידע לשמור על מושכות המדינה בידינו. קטנים ממנו באישיותם, אנשים בינוניים חסרי כריזמה וחזון ציוני ברור, אופורטוניסטים קטנים עם שאיפות אישיות גדולות בלי חזון ציוני בולט - אלה האנשים המסוכנים מעצם טיבם לשמירת אופיה היהודי החד-משמעי של מדינת ישראל. לא עלינו לארץ כדי להקים מדינה חצי-ערבית נוספת, ולרובנו לא יהיה שום טעם לחיות במדינה כזאת. בארץ-ישראל כבר יש את מדינת ירדן ומדינת עזה, ואויה לנו אם בבחירות הבאות השמאל ו"המרכז", כביכול, של לפיד יוכלו לעשות שוב קואליציה עם הערבים ונמשיך לשלם בנכסים, כסף וזכויות רק כדי שפוליטיקאים בינוניים יוכלו לקבל בתשואות את שועי העולם הגדול. אסור לתת את הבחירות במתנה לאנשים הקטנים שבינתיים "רק" הסכימו שהגבר הזקן מארה"ב יבקר בחלקה העתיק של ירושלים בלי ליווי ישראלי רשמי. כאילו שהר-הבית והמקדש שלנו לא קדמו באלפי שנים למסגדים המוסלמיים. זהו צעד משפיל שהעיתונות קיבלה בשתיקה. מעתה יש לדאוג שביקורי הגבר הזקן מוושינגטון ייערכו במדינת ישראל לפי הפרוטוקול.