המחלקה לחקירות שוטרים ביצעה גם שחזור של האירוע באמצעות רכב שחזור שהיה זהה לרכבו של אבו אל-קיעאן ובתנאי שטח דומים לאלו ששררו בזמן אמת באירוע. לדבריו, לאחר שהרכב הועמד בנקודה שבה עמד רכבו של אבו אל-קיעאן הוא החל לגלוש במדרון. "או אז התברר כי ללא נגיעה של הנהג בהגה או בדוושות, כשהרכב אינו נשלט כלל, הוא הידרדר במדרון התלול וסטה בדיוק במסלול שבו גלש הרכב של אבו אל-קיעאן, תוך שהוא דורס בעוצמה את הקונוסים העשויים פלסטיק שהוצבו לקראת השחזור במיקום המדויק שבו היו השוטרים שנפגעו. תוצאות השחזור האובייקטיביות התיישבו אפוא לחלוטין עם האפשרות שנהג הרכב נפגע מהירי שבוצע לעברו, וכתוצאה מכך איבד שליטה על הרכב שגלש במדרון התלול ופגע בשוטרים שהיו על ציר הגלישה", חשף.

כרמל הוסיף, כי בזירה נמצאו ראיות רבות שהצביעו על חפותו של אבו אל-קיעאן ובהן האופן שבו פעל לפני פינוי ביתו הלא חוקי, התכתבויות בעברית בטלפון הסלולרי שלו שהעידו על קשרי עבודה פוריים עם יהודים והתכתבות הנוגעת לאירוע להכשרת מורים במכללת חמדת הדרום בנתיבות שבה היה אמור להשתתף יום למחרת האירוע שבו מצא את מותו. גם בדוח השב"כ בנושא נכתב כי "לא מוכרות כוונות לקיום התנגדות אלימה מול כוחות המשטרה אם יתבצע פינוי, וכי המשפחה מעוניינת להגיע להסדר חוקי בסיוע עורכי דין".

"למותר לציין, שלאבו אל-קיעאן לא היו הרשעות קודמות. בנוסף, הייתה הסכמה גורפת של כל הגורמים המקצועיים, לרבות פרקליט המדינה אז, כי השוטרים שפעלו בזירה מסרו בחקירותיהם פרטים שקריים, שנסתרו, בין היתר, על-ידי ראיות אובייקטיביות", ציין כרמל במאמרו.

עוד הוסיף כי אומנם בתחילה סברו גם חוקרי מח"ש כי העובדה שאבו אל-קיעאן לא עצר לנוכח קריאות השוטרים מחשידה אותו, אך הראיות הכוללות את אופן הנסיעה של הרכב מעידות כי ככל הנראה כלל לא שמע את השוטרים, או שביקש להתפנות מן המקום ללא עיכוב או הפרעה. "על כל פנים, התנהלות זו לא התיישבה עם כוונות רצחניות מצדו", כתב. ממצאים אחרים שנמצאו בחפציו של אבו אל-קיעאן ובהם שלושה גיליונות ישראל היום ובהם, בין היתר, כתבה על פיגועי דריסה וספר דת איסלאמי עם סימונים שונים היו ראיות שמשקלן רחוק מאוד מגדר של חשד סביר. "נוכח האמור לעיל סברו הכל — החוקרים, אנשי המודיעין, הפרקליטים ומנהלי במח"ש, הממונה על החקירה בשב"כ, והמשנה לעניינים פליליים, שהוא הגורם המקצועי הבכיר ביותר בתחום הפלילי בפרקליטות — שאבו אל-קיעאן התנהל באופן "אינוצנטי" (תמים), כלשון המשנה לעניינים פליליים, ולא התכוון לדרוס שוטרים. למיטב זכרוני, גם פרקליט המדינה אז הסכים — בדיון שנערך בעניין — עם הניתוח של המשנה שלו, עו"ד שלמה (מומי) למברגר, לפיו אילו נותר אבו אל-קיעאן בחיים, היה תיק החקירה נגדו נסגר בעילה של "חוסר אשמה" ולא עקב "חוסר ראיות". "או אז התיק נגדו היה נמחק מרישומי המשטרה והכתם שדבק בו היה מתפוגג כליל", ציין.

כרמל חושף עוד כי עוד טרם הסתיים הטיפול בתיק במחלקה לחקירות שוטרים פנתה לשכת היועץ המשפטי של שב"כ למח"ש, ודיווחה כי נתקבלה אצלם פנייה דחופה וחריגה מלשכת המפכ"ל אלשיך, ובה דרישה לעיין במסמך פנימי וסודי של שב"כ, שנכתב על האירוע באום אל-חיראן. מדובר במסמך שלא הועבר למח"ש ואשר כלל ראיה מהותית אשר הצביעה על כך שטיוח הריגת אבו אל-קיעאן החל זמן קצר לאחר הירי, בעת מסירת העדות של השוטר היורה.

"בחינת המסמך חשפה לראשונה ראיה מהותית (שהזכרתי לעיל, אך שלא הגיעה למח"ש עד אותה העת), ולפיה השוטר היורה התוודה כבר בזירה בפני הממונה על החקירה מטעם שב"כ (המכונה "זיאד"), שבסמוך לאחר שביצע ירי לעבר גלגלי הרכב שנסע לאטו, הוא ביצע ירי נוסף, מכוון, מטווח קצר, לעבר הנהג, מבלי שהוא או מי מחבריו שהיו לצדו חש תחושת איום, ובשעה שהרכב נסע לאטו. לפי עדויות השב"כ, חוקר נוסף (המכונה "טארק") שהיה במקום ותיעד בזמן אמת את דברי השוטרים, התרחק באותה עת, לא שמע את התוודות השוטר היורה, וממילא גם לא תיעד אותה בזיכרון דברים שכתב, אשר הועבר לידי מח"ש בראשית החקירה. הממונה על החקירה ("זיאד") הוא שתיעד את התוודות השוטר היורה בערבו של אותו יום, בדוח המסכם שכתב, שמח"ש למדה על קיומו רק בשלב מאוחר, כתוצאה מניסיון התערבותו של אלשיך בחקירה. אין צורך לומר כי ראיה מהותית זו, שנתקבלה באיחור, התיישבה עם מצבור הראיות שתואר לעיל, לפיו נורה הנהג המנוח אבו אל-קיעאן בטרם החל הרכב להאיץ במדרון, וגם חיזקה מאוד את ההערכה שהשוטר היורה, מחולל האירוע, מסר גרסה כוזבת לחוקרי מח"ש", ציין.

ביחס לעצם הפנייה של מפכ"ל המשטרה דאז לשירות הביטחון הכללי הדגיש כרמל כי מדובר בחציית קו אדום. "ראש הגוף הנחקר (המשטרה) עוקף את הגוף החוקר אותו (מח"ש), ומנסה לאסוף מידע סודי על החקירה מגוף שלישי (שב"כ), שאנשיו הם עדים בחקירה. בהתאם לכך ביקשה לשכת היועץ המשפטי של שב"כ את הנחייתי. עד לפנייה זו משב"כ למח"ש, לא היה ידוע לגורם כלשהו במח"ש על קיומו של מסמך פנימי שכזה בשב"כ. עדכנתי מיד את פרקליט המדינה, את משנהו ואת היועמ"ש בפנייה החריגה של המפכ"ל, והוריתי ללשכת היועץ המשפטי של שב"כ לא למסור לידי המפכ"ל חומר הנוגע לחקירת מח"ש, כדי שלא תשובש החקירה, שהטיפול בה טרם נסתיים. במקביל הנחיתי להעביר את המסמך הפנימי והמסווג של שב"כ לעיוני".

כרמל מאשים גם את פרקליט המדינה בימי אירוע אום אל-חיראן, שי ניצן, בהימנעות מנקיטת עמדה המבהירה כי יעקוב אבו אל-קיעאן היה חף מפשע ונורה ללא עוול בכפו. לדבריו, ניצן הסתפק בקביעה כי לא ניתן להכריע בשאלת אשמתו של אבו אל-קיעאן במידה גבוהה של ודאות. זאת, על-אף שכאמור - חוות הדעת של מח"ש ושירות הביטחון הכללי שזיכו את אבו אל-קיעאן לחלוטין היו ידועות לצמרת פרקליטות המדינה.

"בקביעתו זו פרקליט המדינה אומנם לא הצטרף ל"הרשעת" אבו אל-קיעאן בהתאם להכרזתו הנמהרת של אלשיך, אך באותה נשימה הוא נמנע מלבטל את היתכנותה, וכך הותיר על-כנו את הכתם על שמו של אבו אל-קיעאן... בשום דיון או פורום שבו השתתפתי לא הציג פרקליט המדינה את הסיבות והטעמים שהביאוהו לסטות הן מהמלצות הדרג המקצועי כולו, הן מן המבחנים המשפטיים המקובלים והנוהגים, הקבועים גם בהנחיות פרקליט המדינה עצמו", כתב במאמרו.

כרמל הוסיף, כי נציב הביקורת על הפרקליטות, השופט דוד רוזן, ביקש ממנו בספטמבר 2020 להציג בפניו את עמדת המחלקה לחקירות שוטרים בפרשה. אך פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, הגיש גם הוא תגובה מטעמו לנציב ובה התנגד לכך שהנציב יכריע במחלוקת שבאותה עת הייתה תלויה ועומדת בבית המשפט העליון, בעקבות עתירה של בני משפחת אבו אל-קיעאן.

רוזן הותיר את ההכרעה לבית המשפט העליון, אך לטענת כרמל, הפרקליטות, ובראשה ניצן, התנגדה להגיש לבית המשפט העליון את חוות הדעת שמסר לנציב רוזן כראש מח"ש לשעבר בנימוק שמדובר במסמך שאינו קביל לראיה בהליך משפטי.

שופטי בית המשפט העליון אומנם ציינו שלא נחשפו לחוות הדעת של המחלקה לחקירות שוטרים. אך, לדברי כרמל, לא נמצא בפסק הדין כל זכר לראיות הרבות שזיכו את אבו אל-קיעאן. בשל כך הוא טוען, כי ניצן, המסתמך עתה בתגובותיו לתקשורת על פסיקת בית המשפט העליון בפרשה, אינו משקף את שנכתב בפסק הדין ואת שנעדר ממנו, ואינו חושף את הביקורת השיפוטית המוגבלת והמסויגת בהכרח שנקטו השופטים ביחס להחלטתו בפרשה, על-רקע המידע הרב שלא הובא בפניהם.

"אז מה היה לנו? מפכ"ל המשטרה לשעבר אלשיך טוען עד עצם היום הזה כי אבו אל-קיעאן היה "מחבל בן עוולה"; פרקליט המדינה לשעבר אינו מאשר אך גם אינו שולל זאת, למרות שכממונה הישיר עלי, ועל דעת היועמ"ש, הוא הטיל על מח"ש בראשותי לבדוק את העניין עד תום ולחוות את דעתי בפניו. בתום החקירה בחר פרקליט המדינה מטעמיו להתעלם מהמלצת מח"ש בעניין אבו אל-קיעאן, שנתמכה בעמדת כלל הגורמים המקצועיים", כתב במאמר.

כרמל הוסיף, כי הוא מציע למצוא דרך לפעול לאלתר למילוי החובה המקצועית, הערכית והמוסרית של רשויות האכיפה: "החובה להסיר את הכתם שהוטבע שלא כדין על שמו הטוב של אבו אל-קיעאן, ולפזר את העננה שעדיין מרחפת מעל בני משפחתו לנוכח החלטתו האומללה של פרקליט המדינה לשעבר. תיקון העוול, ולו באיחור, עשוי אולי להביא מעט מזור למשפחתו של אבו אל-קיעאן, ואף לחזק את אמון הציבור במערכת האכיפה, הדרוש בפרט בימים טרופים אלה".