ידוע היטב מה פוליטיקאים אומרים, אך קשה יותר לדעת מה הם באמת חושבים. העיתון טיימס ניסה לרדת לצפונות ליבו של בוריס ג'ונסון, תוך שימוש במקור ייחודי: מאמרים באורך 350,000 מילה שכתב בדיילי טלגרף בשנים 2019-2004, אותם ניתח בצורה ממוחשבת.

ממצא בולט ראשון: ג'ונסון התייחס לעצמו פעמים רבות במיוחד. זה לא חריג אצל בעלי שאיפות למשרות רמות, אבל ג'ונסון השתמש במילה "אני" בממוצע פעם ב-112 מילים. לשם השוואה: שר האוצר לשעבר, ג'ורג' אוסבורן, השתמש בה אחת ל-268 מילים במאמר שפרסם לאחרונה.

עוד ניתן לראות, כי תחומי ההתמקדות של ג'ונסון משתנים לאורך השנים. מי שנתפס כאחד מאבות הברקזיט, החל להתמקד באירופה רק ב-2016 – כאשר הודיע ראש הממשלה דאז, דייוויד קמרון, על משאל העם. עובדה זו הותירה אותו חשוף לטענות על אופורטוניזם, וטיימס מזכיר שג'ונסון כתב מאמר בעד הפרישה וגם מאמר בעד ההישארות, לפני שהחליט לפעול בעד הפרישה.

גם ההתמקדות שלו בפשיעה מעוררת עניין. הנושא בלט מאוד בשנים הראשונות שנבדקו, ובמיוחד לקראת ההתמודדות שלו ב-2008 על ראשות עיריית לונדון. אולם לאחר שנבחר והוטלה עליו האחריות לבטחונם של תושבי הבירה, נראה שהוא איבד עניין בנושא. אולי היה קל יותר למתוח ביקורת על המשטרה מאשר להיות אחראי בפועל למניעת הפשיעה, מעיר העיתון. לפני 2008 הזכיר ג'ונסון את המשטרה 42 פעמים ב-27 מאמרים (1.6 למאמר); לאחר מכן צנח השיעור ל-0.4 בלבד למאמר. האזכור של פשיעה ירד מ-0.7 ל-0.4, והאזכור של שיעור הרצח – מ-0.07 ל-0.03.

עוד נושאים שעלו וירדו היו הכלכלה (בלטה לקראת הבחירות ב-2015) ואיכות הסביבה (עלתה בחודשים האחרונים). נטל המס הוזכר 380 פעמים, כולל התחייבות שלו להעלות את סף המס המירבי (40%) מ-50,000 ליש"ט ל-80,000 ליש"ט אותה השמיע ערב בחירתו; מאז נבחר לראש הממשלה, לא נשמע קולו בנושא.

כאשר מדובר באישים, נדמה שג'ונסון אובססיבי לגבי טוני בלייר, אותו הזכיר במאמריו 91 פעמים – יותר מאשר את מרגרט תאצ'ר, דייוויד קמרון ותרזה מיי יחדיו. טיימס מציין, שהנתון מדהים במיוחד לנוכח העובדה שבלייר היה ראש הממשלה רק בשלוש השנים הראשונות שנבדקו, אבל זהו ביטוי לאובססיה של השמרנים בכלל עם איש הלייבור שנבחר שלוש פעמים ברציפות. בכירים במפלגה, כולל ג'ונסון, מעריצים את המיומנות הפוליטית של בלייר ואת יכולתו לנצח בבחירות. את וינסטון צ'רצ'יל הזכיר ג'ונסון 24 פעמים; ג'ונסון כתב ספר על צ'רצ'יל ורואה את עצמו כממשיכו – פוליטיקאי מעורר חילוקי דעות שהציל את ארצו.

עוד נבדקו הרגשות שמפגין ג'ונסון כלפי אנשים, מקומות ומילים. את שיחותיו עם המלכה הוא תיאר בצבעים הוורודים ביותר, את הלייבור בצורה העגומה ביותר, את המשטרה עם הכי הרבה פחד, את הליברל-דמוקרטים עם הכי הרבה גועל, ואת הדמוקרטיה – עם הכי הרבה כעס. לגבי התבטאויותיו על המשטרה אומר טיימס, כי לשונו מיועדת להזעיק את קוראיו ולהטמיע את הצורך בהחמרת הענישה ובמתן יתר סמכויות למשטרה. עמדותיו אלו באו לידי ביטוי גם בכך שמינה לשרת הפנים את פריטי פאטל, אשר בין היתר תומכת בעונש המוות.

התקפותיו על הליברל-דמוקרטים משקפות את הכעס של השמרנים בכלל על שותפיהם לשעבר בקואליציה. ג'ונסון להוט במיוחד אחרי האימפריה הבריטית, כמו קוראיו בדיילי טלגרף, וגם כמו אלו המקווים שבריטניה תחזור לעוצמתה אחרי הברקזיט ואלו הרוצים שיחסיה עם חבר העמים יהיו קרובים יותר מאשר עם אירופה.