אותר סרטון נדיר של רבין נואם

במלאת 19 שנה לרצח הנפשע של יצחק רבין, עם השתחררותו של שמעון פרס לחופשי מכלוב הזהב הנשיאותי, כהגדרתו את שנות הנשיאות, אחרי שבע שנות סבל, הסגר ומחנק, יצא הנשיא לשעבר אל החופש תרתי משמע: אל האוויר הצח של תל אביב. ואין מקום ואירוע מתאים יותר לחזור ולהניףשוב את דגל השלום ההזוי, המחזיר אותו אל תפקידו ההיסטורי כחותר האולטימטיבי - החותר גם לשלום. אופטימי כתמיד, מגובה בזכרו של רבין המנהיג, המצביא ההגון והישר, שבסך הכול רצה להילחם בטרור בלי בג"ץ ובלי בצלם, והוא - שמעון פרס - הפך אותו, את רבין, אחרי מותו לאייקון השלום ההזוי, עם כבוד והערכה שלא עשה לו בחייו .

אם יצחק רבין ז"ל היה רואה את השלטים שהונפו בכיכר הקרויה על שמו במוצאי השבת שעברה, אני מניח שהוא היה חוטף את הג'ננה כמו שרק ג'ינג'י כמוהו ידע לחטוף. כי חלק גדול מהשלטים הללו היו מנוגדים לכל השקפת עולמו.

נשיא המדינה ראובן ריבלין הדליק (יום ג', 4.11.14) את ״נר יצחק״ בטקס שנערך במשכן הנשיא במלאת 19 שנים להירצחו של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין. באירוע נכחו בני משפחת רבין, שרים וחברי כנסת, חברי המשפחה ותלמידי בית הספר ״רבין״ בנתיבות.

ביהדות ידוע הביטוי "מודה ועוזב ירוחם" הלקוח מספר משלי, פרק כ"ח, פסוק י"ג: "מכסה פשעיו לא יצליח, ומודה ועוזב ירוחם". הגישה שוללת את דרך ההסתרה והכיסוי ומעודדת הכרה בשגיאות והודאה בהן. המשמעות היא שאין די בהודאה, ויש להכיר בשגיאות ולעזוב אותן. פוליטיקאים בכירים בקרבנו, שגרמו נזקים אדירים למדינת ישראל ולביטחונה, מסרבים להודות בשגיאותיהם, אינם מסיקים את המסקנות המתבקשות, ואינם עוזבים אותנו. נזקיהם נמשכים ומתעצמים. הדוגמה הבולטת ביותר: שמעון פרס.

לפני 19 שנים, בארבעה בנובמבר 1995, כיהנתי כדובר מפלגת העבודה וכיועץ התקשורת של היו"ר יצחק רבין (בתפקידו זה) והמזכ"ל, נסים זוילי.