דוח מבקר המדינה (54ב') לשנת 2004, שפרסם המבקר, השופט (בדימ.) אליעזר גולדברג, מעלה כי המשטרה ביצעה האזנות סתר בשורה ארוכה של מקרים, וזאת תוך חריגה החוק, מהלכות פסוקות של בית המשפט העליון ומתקנות המשטרה. המבקר מפנה אצבע מאשימה, וקובע כי המשטרה פגעה בפרטיות של נשים, אישים ציבור, ילדות וחשודים.

הדוח הוגש (יום ד', 5.5.04) על-ידי המבקר גולדברג, לידי יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, ונשיא המדינה, משה קצב. במסיבת עיתונאים קצרה שקיים עם מסירת הדוח ליו"ר הכנסת, ציין המבקר כי חלק ניכר מהתקציבים שיועדו למשרד הבינוי והשיכון הועברו לבנייה לא חוקית באזור יהודה ושומרון, וזאת ללא אישור התקציב בחוק התקציב השנתי.

כאשר נשאל השופט (בדימ.) גולדברג באשר לנקיטת הליכים פליליים נגד העומדים בראש המשרד, השיב: "עד עתה לא העברתי ליועץ המשפטי לממשלה תיק בו עולה חשד לעבירה פלילית. אך אני מבקש לומר את מה שאמרתי לא אחת: 'משפט פלילי אינו חזות הכל'... ישנן תופעות של פגיעה במינהל תקין שחומרתן אינה פחותה מעבירה פלילית. הגיעה השעה להתייחס ביתר רצינות לתופעות שליליות שאינן נוגעות לידי עבירה פלילית. לעיתים אני תוהה ואף נדהם, לראות את ההתייחסות לליקויים חמורים ביותר שאינם בגדר עבירה פלילית. אני לא בודק מעשים פלילים אלא תקינות מינהל. עם זאת, צריכה להיות גישה שונה של כולנו להפרת נורמות מקובלות במדינה מתוקנת".

.

האזנות סתר ותימלולים בניגוד לחוק

כאמור, גולת הכותרת של הדוח השנה היא נושא האזנות הסתר [ראו ידיעה נפרדת]. ממצאי דוח המבקר מאששים את הפרסומים שלנו כאן ובמעריב, אותם התחלנו לחשוף בסוף 2000. קבענו, כי ראש אגף החקירות, משה מזרחי, הוא שהנהיג את שיטת האזנות הסתר הבלתי חוקיות, וזאת תוך פגיעה קשה בחשודים וברבים אחרים. מצאנו, כי פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, היא שנתנה למזרחי את הגיבוי לבצע האזנות סתר באופן שאינו עולה בקנה אחד עם החוק.

המבקר אינו נוקב בשמותיהם של האישים האחראים למעשים החמורים. ואולם, מהדוח עולה כי חלק מהאישים האחראים למצב זה הם מזרחי וארבל. יצויין, כי המבקר נמנע בדוח מהתייחסות למעשים הבלתי חוקיים שנעשו בפרשת אביגדור ליברמן (ממנה פרצה פרשת האזנות הסתר). המבקר מנמק זאת בצורך להימנע "מכפילות בבירור".

נזכיר, כי במשך תקופה ארוכה מאוד המשיכה ארבל להכחיש כי קיימת תופעה של האזנות סתר בלתי חוקיות, וטענה כי מדובר בפרסומים כוזבים שנועדו לפגוע אישית בראש יאחב"ל (דאז) משה מזרחי ובה עצמה. במהלך שלוש שנים חשפנו כי אכן בוצעו האזנות סתר בלתי חוקיות ותומללו שיחות בניגוד לחוק וזאת למרות צווים מגבילים של בית משפט. בין היתר תומללו, בניגוד לחוק, שיחות של: אישי ציבור (בהם בנימין נתניהו, אריאל שרון, יצחק נבון, משה קצב), אנשי עסקים רבים, עורכי דין, צעירות-קטינות (בנות של חשודים-מואזנים), נשות מואזנים, רופאים, בני משפחה ועוד.

התקציבים הסודיים של משרד הבינוי והשיכון

סוגיית הבניה ביישובים היהודיים ביהודה ושומרון שנויה, כידוע, במחלוקת ציבורית חריפה. לפחות בנקודה אחת, סוגיית שקיפות חלוקת עוגת התקציב של משרד הבינוי והשיכון, מאשר דוח מבקר המדינה את טענות המתנגדים לפעילות המשרד. "תקציב המשרד", קובע המבקר, "אינו מאפשר לזהות את אופן הקצאתו של התקציב על בסיס אזורי, בכלל זה התקציב המופנה לחבלי יהודה, שומרון, עזה, הנגב והגליל... העברות תקציביות בהיקפים ניכרים למינהל לבנייה כפרית נעשו בלי שהמשרד הבהיר בדברי ההסבר לתקציב, וגם בדיעבד בהצעות התקציב לשנים הבאות, כי חלק ניכר מהתקציבים של המינהל לבנייה כפרית - נועד לאזור יהודה ושומרון".

המבקר חושף, כי בשנים 2000-2002 הקצה המינהל לבניה כפרית 339 מיליון ש"ח למועצות ביהודה ושומרון, בעוד שבספר התקציב ניתן ביטוי לתקצוב המועצות הללו בסכום של כ-31 מיליון ש"ח בלבד, מידי שנה. לדעת המבקר, על הממשלה להציג, בתקציב משרד הבינוי והשיכון, גם מידע הנוגע ליעדים, תוכניות ועדיפויות בחתך אזורי, באופן שיאפשר לציבור, לכנסת ולקובעי המדיניות לעקוב הן אחר סדר העדיפויות של הממשלה והן אחר השגת יעדי התקציב.

במשרד הבינוי והשיכון, מציין המבקר, התגלו ליקויים במעקב אחרי ביצוע תוכניות וניצול תקציבים. "המשרד לא קבע מתכונת דיווח תקופתי שתאפשר בחינת קשר בין ביצוע התקציב לבין מידת ביצוען של תוכניות העבודה במונחים פיזיים", קובע הדוח. "המשרד... כולל מידע חלקי בלבד על מצבם וביצועם של פרוייקטים".

מהדוח עולה עוד, כי במספר מקרים לא זו בלבד שהמשרד לא פעל על-פי חוק, אלא שאף את ההנחיה הפנימית שלו-עצמו הוא לא קיים; לדוגמה, בעניין התוכנית התקציבית "עבודות פיתוח כללי - שונות", שתוקצבה בשנת 2002 בסכום של 17 מיליון ש"ח והחל בשנת 2003 בסכום של 34 מיליון ש"ח מצא המבקר כי "במשרד לא נמצא תיעוד לאמות מידה ולסדרי עדיפויות ששימשו את המחוזות בקביעת הצעותיהם לתוכנית העבודה".

פרק זה של דוח המבקר עורר סערה ציבורית בשמאל הישראלי, שם נשמעו קריאות לשר השיכון, אפי איתם, להתפטר מתפקידו וכן קריאות להעמידו לדין [להרחבה בפרק זה של הדוח ולתגובות לו, ראו ידיעות נפרדות].

שיקום שכונות בסגנון "שכונתי"

ביקורת חריפה במיוחד מותח המבקר על ניהול פרוייקט "שיקום שכונות". הפרוייקט, עליו הוחלט באוקטובר 1977, נועד להביא לשיקומה של שכונה תוך חמש שנים ממועד צירופה לפרוייקט. על-פי נתוני משרד הבינוי והשיכון, עד סוף שנת 2002 השקעו בפרוייקט כ-6 מיליארד ש"ח בערכים שוטפים, מתוך סכום זה באו שני שלישים מהממשלה ושליש - מהסוכנות היהודית.

מספר צוותים שמונו במשרד השיכון במטרה לשפר ולייעל את סדרי ההפעלה של הפרויקט, הגישו המלצות בעניין להנהלת המשרד. ואולם, כך מתברר, ההמלצות כלל לא נידונו וממילא לא יושמו. והליקויים? אלה, מסתבר, מצויים בשפע. "במספר גדול של שכונות הכלולות בפרוייקט מתמשכות פעולות השיקום כבר עשר שנים ויותר, ויש שאף מתחילת הפרויקט", מציין המבקר. "שכונות רבות שמצבן החברתי-כלכלי קשה עדיין אינן כלולות בפרוייקט. משנת 2001 לא הוצאו שכונות מהפרוייקט ולא צורפו אליו שכונות חדשות".

פרוייקט השיקום, עושה רושם, מתנהל כאילו מאליו. המבקר קובע, כי אין למשרד אין תוכנית רב-שנתית לביצוע הפרוייקט, המגדירה את מטרותיו, את התקציבים הדרושים לביצועו, את סדרי העדיפויות ואת לוחות הזמנים לביצוע התוכניות המפורטות, בנוגע לפרוייקט כולו וגם בנוגע לכל יישוב או שכונה.

וזה עוד לא הכל: בפרויקט שיקום השכונות הבזבוז חוגג, בסגנון "שכונתי": מתברר, כי שיעור הוצאות ההנהלה וההוצאות הכלליות מהסכום הכולל של הוצאות ההפעלה בשנים 2001 ו-2002 היה גבוה, והסתכם בלא פחות מ-17.7% בשנת 2001 ו-17% ב-2002. יתר על כן, צוות מטעם משרד השיכון שבדק, בין היתר, את נושא העסקת כוח האדם בפרוייקט, המליץ ביוני 2003 על צמצומים של עד כ-50% בכוח האדם. מה עלה בגורל המלצות הצוות? ניחשתם נכון - הנהלת משרד השיכון כלל לא דנה בהן. מי ישקם את ה"שכונה" של משרד הבינוי והשיכון?.

גני הילדים גובים מההורים כספים בניגוד לדין

בתחום גני הילדים מצא המבקר, כי משרד החינוך אינו מפקח על הכספים שהוא מעביר מידי שנה בשנה לרשויות המקומיות בעבור מוסדות החינוך הקדם-יסודי למימון שכר העובדים ולרכישת חומרי מלאכה ושירותים שונים, ואינו דורש מהרשויות להמציא לו דיווחים כספיים על-כך [ראו קישור לידיעה נפרדת].

מבקר המדינה מצא עוד, כי הורים לילדים בגנים נדרשים לשלם לגננת או לרשות המקומית עבור שירותים שהגן מספק ואשר אינם נכללים בתוכנית הלימודים הבסיסית, סכומים גדולים מהתעריפים שפרסם המשרד, וכי הפיקוח של הרשויות המקומיות על הגנים בנוגע לניהול כספי ההורים ולסכומים שנגבים מהם - לוקה בחסר.

בביקורת שנערכה בכ-30 רשויות מקומיות נמצא, כי הגננות אינן מקפידות תמיד להבהיר להורים אילו תשלומים חובה לשלם, ואילו שירותים ההורים אינם חייבים לרכוש. יתירה מזו, נמצאו מקרים בהם גננות מבקשות מההורים להוסיף סכומים כדי לרכוש חומרי מלאכה וניקיון, בנימוק שהסכום שהרשות המקומית מקצה לכך אין בו לכדי לספק לילדיהם את רמת השירות הנחוצה או את זו שההורים מעוניינים בה.

2,000 ש"ח לכיתה בבת ים עבור 'חומרי מלאכה' לעומת 5,500 ש"ח לכיתה ברעננה

משרד החינוך או הרשויות המקומיות לא קבעו את הסכום שיש להעביר לגן לצורך רכישת חומרי ניקיון ומלאכה, למשל. משרד מבקר המדינה חישב את הסכומים הממוצעים שהקצו 20 רשויות מקומיות לרכישת חומרי מלאכה וניקיון לכיתת גן בשנת הלימודים התשס"ב, ומצא שישנם פערים גדולים בין הרשויות והם נעים מכ-2,000 ש"ח לכיתה בבת ים עד ל-5,500 ש"ח ברעננה.

עוד נמצא, שעיריית בת ים הקצתה לילד בגיל גן חובה סך של 64 ש"ח לשנה עבור חומרי מלאכה, סכום נמוך ב-22 ש"ח מזה שהקצה לה המשרד לצורך זה - 86 ש"ח. לדברי המבקר, ההבדלים בין הסכומים המוקצים לילדי הגן ביישובים יוצרים פערים בשירותי החינוך.

65% מספרי הלימוד בחטיבות העליונות לא אושרו ע"י משרד החינוך

עוד מעלה המבקר בדוח השנתי ליקויים חדשים וישנים שטרם תוקנו, בכל הנוגע לספרי הלימוד בבתי הספר. כך למשל נמצא, כי בשנת הלימודים הנוכחית (תשס"ד), כ-65% מספרי הלימוד בחטיבות העליונות לא אושרו על-ידי הגף לאישור ספרי לימוד במשרד החינוך ואינם מופיעים ברשימת הספרים המאושרים בחוזר שהוציא המשרד. עוד נמצא, כי ככל שהכיתה גבוהה יותר, כך גדל שיעור ספרי הלימוד הלא מאושרים הנלמדים בה.

בעקבות ביקורת קודמת של המבקר, בה הומלץ שבתי הספר יציינו ברשימות הספרים שנשלחות להורים את המחיר המירבי של הספרים, כדי שההורים יוכלו לבדוק אם אין הם נדרשים לשלם מחירים גבוהים מהנקוב בחוזר, הוציא משרד החינוך חוזר המורה לבתי הספר לעשות כן.

למרות זאת, בדיקת 82 רשימות ספרים שהוציאו בתי ספר לקראת שנת הלימודים התשס"ד העלתה, כי רק בשלוש רשימות (כ-3.5%) צויינו מחירי ספרי הלימוד כנדרש.

במשרד החוץ אין נהלים בנוגע לפעילויות וסיוע בחו"ל

ליקויים בהתנהלות משרד החוץ בכל הנוגע להיערכות לטיפול במקרי חירום בחו"ל ולתיאום ושיתוף הפעולה בין הגופים הממלכתיים הפועלים בתחום זה.

משרד המבקר בדק את פרסום המידע, ההמלצות והאזהרות בעניין איומי טרור וסכנות אחרות הנשקפות לאזרחי ישראל ברחבי העולם, את ההיערכות של משרד החוץ לטיפול בישראלים שנקלעו למצוקה אישית בחו"ל ואת שיגור משלחות החירום של צה"ל לחו"ל.

הביקורת העלתה, כי אין במשרד החוץ נהלים בדבר תוכן ההודעות וההמלצות לציבור הנוסעים לחו"ל, אופן ניסוחן ודרכי פרסומן. אין גם נהלים לשיתוף פעולה בין משרד החוץ למשרד הבריאות בכל הנוגע לפרסום מידע על סכנות בריאותיות באזורים שונים בעולם.

עוד מצא המבקר, כי המטה ללוחמה בטרור (לוט"ר) במועצה לביטחון לאומי, המכין אזהרות מסע, לא התבקש למסור לסוכני נסיעות המלצות נסיעה שמפרסם משרד החוץ על סכנות אחרות שאינן קשורות לאיומי טרור, ואין נוהל משותף למשרדי החוץ והתיירות בעניין זה. כן נמצא, כי היו עיכובים בפרסום אזהרות המסע, מקצתם בשל חילוקי דעות מקצועיים בין המטה ללוט"ר לבין משרד החוץ.

קופות הגמל: ינום ויישן שומר ישראל?

ריכוזיותו של ענף קופות הגמל, המהוות את אחד האפיקים החשובים לחיסכון לטווח הבינוני והארוך, מאפשרת לבנקים, בין השאר, לגבות דמי ניהול גבוהים מהקופות, ולבצע עבורן את עסקאות הקניה והמכירה. היא מותירה בידי הצרכן אופציות מועטות מדיי, ופחות מדיי יעילות. ככה זה כשאין תחרות. והציבור? הוא מצביע ברגליים: בשנים האחרונות הצבירה בקופות היא שלילית - כלומר, היקף המשיכה מהקופות גדול מהיקף ההשקעה בהן. אחת הסיבות לכך היא התוצאות העלובות שמציעות מרבית קופות הגמל לחוסכים. ככה זה כשאין תחרות.

במהלך הביקורת שנערכה באגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר במשרד האוצר - הגוף שאמור לוודא כי השקעות הציבור בקופות מתנהלות באופן תקין - נתגלו ליקויים רבים בעבודת האגף. בין היתר, קובע המבקר, לא מיישם אגף שוק ההון את המלצותיו של הצוות הבין-משרדי לעניין צמצום הריכוזיות בשוק קופות הגמל, בראשות מנכ"ל האוצר דאז, פרופ' אבי בן-בסט.

בהמלצות, שהוגשו לממשלה בפברואר 2000, קבע הצוות הבין-משרדי, בין היתר, כי על אגף שוק ההון להגביל את היקף הנכסים שמותר לאשכול קופות גמל או לקופה בודדת לנהל, מתוך כוונה להפחית את הסיכון הגבוה הכרוך בריכוז הניהול של נכסים בהיקף גדול בידי צוות מצומצם של מקבלי החלטות, במקום לבזרו בין מספר מקבלי החלטות בלתי תלויים.

ראוי לציין, כי הדוח מבקר בחריפות לא פחותה את אזלת ידה של הממשלה להסדיר בחקיקה ראשית את תחום קופות הגמל. "הממשלה", קובע הדוח, "לא דנה בסיכומי הוועדה הבין-משרדית. עד מועד סיום הביקורת... הממשלה גם לא הגישה הצעת חוק מתוקנת בנושא זה".

נזכיר שוב - המלצות לחקיקה מקיפה, שתקדם ניהול טוב יותר של כספי העמיתים ותפחית את ניגודי העניינים הטבועים בקופות גמל המנוהלות על-ידי הבנקים, הוגשו כבר בפברואר 2000. לממשלה יש, ככל הנראה, זמן. לציבור, כרגיל - הרבה פחות.

סל - יש; בריאות? קצת פחות...

חוק ביטוח בריאות ממלכתית מגדיר את "סל שירותי הבריאות" האחיד לו זכאי כל תושב במדינת ישראל. מימון הסל נעשה מדמי ביטוח הבריאות, הנגבים על-ידי הביטוח הלאומי, מהקצאה שנתית של משרד הבריאות ומתקבולים של קופות החולים משירותי בריאות שניתנים למבוטחים בתשלום.

בשנים 1999-2003 נוספו לסל 335 טכנולוגיות חדשות - תרופות, מכשירים רפואיים, ציוד רפואי ופרוצדורות רפואיות, אבחנתיות וטיפוליות, בהיקף של כמיליארד ש"ח. אם זה כל כך טוב, אומר החידוד הישן, איך זה שכל כך רע? במילים אחרות - כיצד ייתכן שהשירותים להם זכאים צרכני הבריאות במדינת ישראל אינם חדלים להישחק?

מנתוני משרד הבריאות עולה, כי עלות הסל לקופות, במחירים קבועים של שנת 2002, הסתכמה בשנת 1995 ב-3,252 ש"ח לנפש ובשנת 2002 ב-3,063 ש"ח לנפש בלבד. מדובר בירידה של כ-6%, למרות שבשנת 2002 כוללת העלות תוספת עבור טכנולוגיות חדשות, שהוכנסו מאז 1999. ההסבר לתופעה המעניינת - והמצערת, מנקודת ראותם של צרכני הבריאות בישראל - נעוץ בחילוקי הדעות בין עמדת קופות החולים ומשרד הבריאות לבין עמדת משרד האוצר בשאלת מנגנון עדכון הסל.

"עדכון עלותו של סל שירותי הבריאות", קובע המבקר, "והדרך לעשות זאת הם גורם יסודי ובסיסי בהפעלה נכונה של הסל וביישום מטרות החוק. אולם... אף שחלפו שמונה שנים מאז תחילת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, עדכון עלותו הריאלית של הסל טרם בא על פתרונו". המשמעות היא, כאמור, שהציבור משלם יותר ומקבל פחות - לפחות עד שהאנשים שבידם הפקדנו את בריאותנו יואילו להסכים על מנגנון לעדכון סל הבריאות.

בתי החולים: הקשישים יכולים לחכות

מי שזקוק להוכחה נוספת בדבר התנכרותה של מדינת ישראל לאזרחיה המבוגרים, יכול בהחלט למצוא אותה בפרק בדוח המבקר, העוסק בהתמודדות הרשויות עם בעיה המטרידה במיוחד את המבוגרים שבינינו - שברי צוואר הירך. מדובר בתופעה שכיחה במיוחד בקרב בני 66 ומעלה. היא גורמת להם סבל רב, ולעיתים גוררת גם הידרדרות מנטלית וגופנית. שברי צוואר הירך גורמים הוצאות גדולות למערכת הבריאות ויוצרים עומס על מערכות האשפוז.

הדוח בוחן מספר היבטים של טיפול בקשישים, שלקו בשבר צוואר הירך, בשתי קופות חולים - כללית ומכבי - ובחמישה בתי חולים: רמב"ם בחיפה, שיבא בתל השומר, סוראסקי (איכילוב) בתל אביב, סורוקה בבאר שבע ו'מאיר' בכפר סבא.

מתברר, כי עוד בשנת 1997 מינה מנכ"ל משרד הבריאות מספר ועדות מקצועיות לדון בסוגיית שברי צוואר הירך אצל קשישים ולגבש המלצות בנושא. בכנס מקצועי שהתקיים בשנת 1999 המליצו הוועדות למשרד לקבוע מדיניות לאומית בנושא. בין היתר, הומלץ להגביר פעולות מניעה בקרב קשישים; לנתח מוקדם ככל האפשר את כל החולים שניתן לנתחם; להגדיר "חבילת טיפול ושיקום"; להרחיב את הפעילות הפיזיותרפית במחלקות האשפוז בבתי החולים ולהקים בסיס מידע ארצי שירכז את הנתונים על שברי צוואר הירך. ואולם, עד מועד סיום הביקורת באוגוסט 2003, דבר מכל אלה לא יושם.

מומחים בתחום ממליצים לבצע את ניתוח שבר צוואר הירך תוך 24 שעות ולא יאוחר מ-48 שעות ממועד האשפוז. עיכובים בביצוע הניתוח, קובעים המומחים, גורמים לתחלואה מוגברת, לעלייה בתמותה ולהארכת משך האשפוז. מסיבות אלה ממליצים המומחים לראות בשבר צוואר הירך אצל קשישים מצב חירום רפואי, הנושא סכנה לתמותה גבוהה. "למרות זאת", מציין הדוח, "מנתוני משרד הבריאות על 15 בתי חולים כלליים לשנת 2002 עולה, כי כ-50% מהמנותחים בשברי צוואר הירך המתינו לניתוח שלושה ימים ויותר ו-33% - חמישה ימים ויותר". חלק מהמנותחים המתינו לניתוח כשהם בצום, במשך מספר ימים.

הסיבה העיקרית לעיכוב בביצוע ניתוחי שבר צוואר הירך היא היעדר חדרי ניתוח זמינים. בבתי החולים שנבדקו, נרשמו ביטולים ודחיות של ניתוחים כתוצאה מאי-תיכנון, מחסור ברופאים מרדימים, אי-הכנת החולים ועיכובים במתן ייעוץ רפואי ובביצוע בדיקות רפואיות שונות.

בתי החולים: ליקויים בניצול כוח האדם ובפיקוח על העסקת הרופאים

בתי החולים בארץ פועלים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. הדוח מותח ביקורת חריפה על העובדה שתקן הרופאים בבתי החולים וכן מערך הכוננויות והתורנויות בהם, נקבעים על-פי הסכמים קיבוציים הנהוגים בבתי החולים, אינם משקפים את הצרכים העכשוויים ואינם מאפשרים למנהלי בתי החולים את הגמישות הנדרשת בהפעלת כוח האדם העומד לרשותם, בהתחשב בשינויים בהיקף הפעילות לכל מיטה, בטכנולוגיות הרפואיות ובהתמחויות החדשות.

"למרות השינויים הטכנולוגיים והשינויים בפעילות בתי החולים", מציין המבקר, "לא עשה משרד הבריאות בדיקה של תקני הרופאים בבתי החולים ושל מערך התורנים והכוננים בחדרי המיון ובמחלקות האשפוז".

מהדוח עולה, כי על-פי הסכם קיבוצי משנת 1991, רופאי בתי החולים אינם מדווחים על נוכחותם בעבודה באמצעות שעון נוכחות. "אופן הדיווח של הרופאים על נוכחות", נאמר בדוח, "אינו מאפשר לעשות בקרה על נוכחותם בעבודה, יוצר פרצות המאפשרות חריגות מכללי הנוכחות החלים על רופאים ואינו מאפשר לקבל מידע אמין על שעות העבודה של הרופאים ועל תשומות כוח האדם הרפואי בבתי החולים".

הרופאים עובדים גם בימי ו', בהם נעדרים מבתי החולים האחיות, עובדי המעבדות ועובדי המינהל והמשק. ואולם, מתברר, סדרי העבודה בימי ו', בהם הפעילות בבתי החולים מצומצמת, נקבעים על-ידי כל מחלקה בנפרד, ולטענת המבקר - בניגוד להוראות ולהסכמים.

הדוח מותח ביקורת גם על נציבות שירות המדינה, ש"לא קבעה מבחנים לאישור בקשות לקבלת היתר לעסוק בעבודה מחוץ לבית החולים ולא קבעה דרכים לפיקוח על מספר מקומות העבודה. ומוסיף כי "לא נקבעו הנחיות מספיקות שמטרתן למנוע ניגוד עניינים בעיסוקיהם של הרופאים ופגיעה בחולים".

פיקוח בערבון מוגבל (מאוד)

הבשר, העוף, הדג, החלב או הביצה המונחים על הצלחת שלפניכם - מהיכן הם? האם הם טריים? האם יוצרו בתנאים נאותים? הייתכן שהם מסכנים את בריאותכם? רובנו, יש לשער, מניחים ש"מישהו" בדק, "מישהו" פיקח, "מישהו" ווידא שהמזון המונח על שולחננו לא יביא עלינו פורענויות ומחלות.

ובכן, ה"מישהו" הזה הוא לא אחר מאשר "השירות לפיקוח על המזון והתזונה". אם מקבלים את ממצאי דוח המבקר כפשוטם, הרי שרמת הפיקוח ששירות המזון מקיים על המזון הבא אל פינו צריכה להדאיג כל אחת ואחד מאיתנו.

על-פי נתוני שירות המזון עצמו, מספטמבר 2003, כ-20% - 89 מתוך 441 - מפעלי מזון מן החי בישראל פעלו בלא רישיון יצרן לשנת 2003: רק נגד שבעה מהם נפתח במשרד הבריאות תיק משפטי בשל ייצור ללא רישיון יצרן. יתר על כן, לפי נהלי משרד הבריאות, על מפקחי המזון לבקר לפחות ארבע פעמים בשנה במפעלים המייצרים מוצרי מזון מן החי, המוגדרים מוצרים רגישים. ואולם, קובע הדוח, ב-34 מ-37 מפעלים בענף החלב ומוצריו הפועלים במחוז המרכז, ביקרו מפקחי המחוז בשנת 2002 פחות מארבע פעמים בשנה, וב-15 אף פחות מפעמיים (!) בשנה.

מהדוח עולה, כי משרד הבריאות לא קבע תקן מחייב בנוגע למספר המפעלים שיהיו בפיקוחו של כל מפקח. "מספר המפקחים המועסקים בכל אחד מהמחוזות נקבע לפני שנים רבות; מאז חלו תמורות במספר המפעלים הפועלים בכל מחוז, אולם מספר המפקחים לא הותאם למספר המפעלים, גודלם, מורכבות התהליך הטכנולוגי בהם, היקף השיווק של מוצריהם ועוד", קובע המבקר. לדבריו, המחוזות אינם מתואמים ביניהם בנוגע לדגימות שיש לבצע בהן בדיקות מעבדה, דבר שעשוי היה להביא לייעול הבדיקות ולהעמקת הפיקוח.