לנוכח הפיגוע החדש בירושלים, מעשה ידיה של קואליציית הדמים ערפאת-יאסין-נסראללה, ולנוכח מדיניות קורי העכביש הבוקעת מירושלים, שוב תינתן לכוהני הגדר במה אינסופית לשטוף את מוחנו. על כן:
נהוג לומר שההבדל בין חכם לבין פיקח נעוץ בכך שהחכם מלכתחילה אינו נכנס לבוץ שממנו הפיקח מתאמץ להיחלץ בעזרת פיקחותו. נראה שבכל הקשור לגדר המוקמת בארץ לא גילה "הראש היהודי" חוכמה, והסתבך בבוץ שהוא גם מיותר, גם יקר, וגם צפוי מראש. במציאות העכשיווית לא נותר אלא להיחלץ מן הבוץ שנוצר, ולמזער את הנזק שנגרם.
לנוכח ההסתבכות עם הבג"צ ועם בית הדין הבינלאומי בהאג בעניין הגדר והתוואי שלה, כאשר ישראל תועמד בפני בית-דין שדה שתוצאות דיוניו ידועות מראש - מוטב לוותר על הגדר, ולהשתחרר מהמלכודת "המשפטית"-פוליטית העוינת.
לנוכח העלויות האדירות של הגדר והספק לגבי המאזן עלות-תועלת בקשר אליה - ראוי לבחון מחדש אם ניתן להשתמש באופן חכם יותר במיליארדים המושקעים לריק בחבית ללא תחתית, שיתרמו יותר למלחמה בטרור. הרמטכ"ל אמר לא פעם שאילו היו נותנים לו את כספי הגדר, הוא היה משכיל להפיק מהם רמה גבוהה יותר של ביטחון לאזרחי ישראל.
לנוכח השימושים החילופיים של כספים אלה, הן לצורכי הביטחון מול הטרור ופיגועי ההתאבדות והן לצרכים חברתיים במדינה הנתונה במשבר כלכלי-חברתי חמור - יש מקום לבחון מחדש אם הוצאות העתק על "הפרה הקדושה" של הגדר הן ההוצאות החיוניות ביותר.
לנוכח פגיעתה של הגדר הן בערבים (ועל כך מפגינים ארגוני "זכויות האזרח", שרק זכויות של ערבים מקודשות בעיניהם) והן ביהודים (אפליה בין דם לדם ויצירת שני סוגים של יהודים מבחינת רמת ההגנה שהמדינה מספקת להם) - נכון יהיה לבחון מחדש את הפערים ש"עגל הזהב" של הגדר יוצר בין ערבים לערבים, בין יהודים ליהודים, ובין יהודים לערבים.
לנוכח חוסר התועלת שבגדר, כאשר כובלים את ידי צה"ל מול "מפגינים" המנסים למוטט אותה - ברור שהגדר לא תוכל למלא את ייעודה. כל הגיונה של הגדר מבוסס על כך שכל המנסה לגעת בה ולטפס עליה - דמו בראשו, ואם גם בהקשר זה צה"ל מסורס - הגדר מאבדת את שארית ההיגיון שבהקמתה.
לנוכח "קורבנות הגדר" הצפויים בקרב החיילים שיאבטחו אותה, ושבלעדיהם אין לה כל משמעות - עדיף לשקול מחדש אם זו השיטה הנכונה - מבחינת עלות חיי החיילים - כדי לבלום את הטרור.
לנוכח האפשרויות לעקוף את הגדר מלמטה ומלמעלה, במנהרות ובנשק תלול-מסלול, מעט התועלת הטמונה בגדר היא זמנית בלבד, ומהר מאד ימצא האויב פתרונות לבעיית הגדר, שיותירו אותה כ"פיל לבן" חסר תועלת.
לנוכח הפגיעה שלה בנוף ובאיכות הסביבה - מפליא שבהקשר זה "הירוקים" שותקים - האם נבדקו דרכי התמודדות עם הטרור שאינן פוצעות עד כדי כך את נוף הארץ? כביש חוצה ישראל, המעורר את זעם "הירוקים" הוא הרבה-הרבה יותר ידידותי לנוף ולסביבה מאשר הגדר המקבילה לו ולפעמים נושקת לו.
לנוכח המסר התבוסתני שהיא משדרת, וכאשר ידוע שהנשק העיקרי למלחמה בטרור הוא התקפה ולא התחפרות בשיטת "הבונקר" - יש מקום לשקול את הנזק הפסיכולוגי שהיא גורמת ליהודים ואת הוכחה שהיא מספקת לאויב שדרכו מערבה עתידה להצליח.
חבל שבדיון הציבורי-התקשורתי בעניין הגדר (למשל: "פופוליטיקה" מיום 20.01.04) לא ניתן ביטוי למי שטוענים כי המלך - הגדר - הוא עירום, וראוי להפסיק הרפתקה זו לאלתר, ולהפנות את המשאבים האדירים לצרכים ביטחוניים וחברתיים ראויים יותר ומועילים יותר. במקום להיגרר להאג ולהיזרק משם בבושת פנים - ניתן עדיין לחסוך את התהליך "המשפטי" שתוצאתו אינה אמורה להפתיע איש.
_____________________
הכותב הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.
