האם המדע הוא גולם?

האם יכול להיות שבגלל הביקורת עליו הוא החליט לטפס על עץ האונס לקצב? זאת לא נדע. ייתכן שבשלב מסוים הוא הבין שטיפס על עץ גבוה מדי וניסה לרדת ממנו באמצעות עסקת טיעון, אבל בגלל הלחץ הציבורי הוא נאלץ להתעקש על הקלון. קצב, שחש (לדעתי בצדק) שהגזימו בביקורת עליו, התעקש לוותר על הקלון; מאז, הסיפור התגלגל כך שהשופטים טיפסו על אותו סולם שמזוז ניסה לרדת ממנו, והסיפור נופח לרמות שכבר אי-אפשר לרדת מהן.

האם יכול להיות שיש סלקטיביות באכיפת החוק? יש לנו נשיא אנס, זה מה שאנחנו יודעים, ומה אנחנו לא יודעים? האם יכול להיות שהמערכת בוחרת את מי לרסק ואת מי לאתרג? האם יכול להיות שבהבל פה מזוז היה יכול לשנות לגמרי את ההיסטוריה המשפטית של ישראל? אם הוא היה מחליט לא להשתמש במושג אונס בפרשת קצב, וכן להגיש תלונה נגד שרון?

האם יכול להיות שהמערכת רצתה להיפטר מאריה דרעי, מאנשי שס, מהירשזון, מקצב, מגאידמק, מרמון, ולכן השקיעה כלפיהם מאמץ מיוחד? האם יכול להיות שהמערכת יודעת על פשעים רבים אחרים גרועים הרבה יותר, אבל שותקת? הרי מעשי קצב היו ידועים במשך שנים, היציאה לתקשורת הייתה מקרית. האם יכול להיות שהתקשורת מסתירה במרתפיה האפלים חומרים שהיא מעדיפה שלא לחשוף? קצב רומז לכך שהוא כבשה שחורה שחששו מפניה. האם יכול להיות שהמציאות שאנו חיים בה היא נבחרת וסלקטיבית?... האם יכול להיות שכמעט כל אישיות שתעמוד על המוקד יימצאו נגדה מעשים בלתי ראויים? הכל יכול להיות. זיכרו: אנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים עד שאנחנו יודעים!

זהו פרצופו של שלטון החוק. די במקרה אחד כזה כדי להסיק ששלטון החוק במדינת ישראל אינו אפילו שלטון צחוק אלא שלטון חוקן. יועץ משפטי לממשלה מתנהג כמו יועץ משפחתי לראש הממשלה, לא מתרגש מן ההיגיון האלמנטרי ואומר: למה שוחד? למה סתם להשמיץ?... נו, אז מה? שום דבר. התרגלנו לשערוריות, חיים עם מה שיש. העדר הרי נובח רק היכן שאומרים לו לנבוח.

באיזו ערוגה צומח נשיא אנס? האם יכול להיות שאנו חיים במדינה בה ניצול לרעה של עמדות כוח היא תופעה בסדר גודל של מגיפה, תרבות, נורמה, שיטה? האם יכול להיות שלמרות שלטון החוק, בפועל המדינה ממשיכה להתנהל על-פי השיטה לפיה אנשים עושים מה שהם עושים כי "הם יכולים"? הבנקים, התאגידים, העושקים המורשים, יכול להיות שזו החברה בה אנו חיים? האם אנחנו יודעים היכן אנו חיים?

קראתי תגובות של נשים, שוחחתי עם נשים, הן יודעות היטב את ההבדל בין אישה המשתמשת בנתוניה הטבעיים כדי להתקדם בעבודה או לזכות בהטבות אחרות, ובין נשים הנלכדות בידי פושע אכזר כמו זבוב בין קורי עכביש והוא עושה בהן כרצונו. הנשים יודעות, תשאלו אותן. נשים שבאמת נאנסו לא רק מוחות, ממש זועמות על זילות המושג.

לאנושות בתקופתנו אין שמץ של מושג בנוגע לעצמה מבחינה חברתית. מי היא, מה היא, מה התרבות שלה, מהי תמונת המצב שלה. שום, כלום, מאום, נאדה, גורנישט, אפס (בריבוע). האם אנחנו להקת דולפינים חביבה או עדר של חזירים? אין מידע, הכל נשאר בגדר של דעות ושיחות סלון. האם יש תרבות של שחיתות במדינה? האם זו הנורמה, השיטה? לא יודעים. מה היקף תופעת השחיתות? מה שיעורה במערכת? 10%, אולי 90%? ומה ממדיה? כמה השחיתות עולה לנו? סדר גודל של עשרות מיליונים בשנה, אולי עשרות מיליארדים? אין לנו שמץ של קצה קצהו של מושג.

מי שאחראי על המידע הוא המדע. לכן האחריות על היעדר המידע נופלת עליו. לא רק מידע כזה המדע אינו יודע, תופעה על פיה כמאה אחוזים מן הנורמות בחברה בה אנו חיים פועלים לטובת האליטות על חשבון הציבור הרחב; הוא לא מצליח להבחין בה. האם אכן קיימת תופעה כזו? מישהו יכול להפריך את הטענה? לא יודעים - כן, לא יודעים - לא. פשוט לא יודעים.

לא ניתן לומר משפט אחד בנושא תרבות השלטון עם סימן קריאה בסופו, אלא אם כן משתמשים בקדימון: "לדעתי". הדבר היחידי שניתן לומר בנחרצות הוא שיש בעיות, המהדרין רשאים לומר שיש הרבה בעיות. מהי מידת הריקבון והסיאוב של המערכת? הדבר היחיד שאנחנו יודעים זה: הרבה. זה בהחלט מרגש, אבל גם בימי הביניים כבר ידעו לומר זאת. חלק צועקים: "כולם מושחתים", חלק גוערים בהם: "אל תכלילו", וכך מתנהל הדיון הציבורי בנושא התמונה הכללית של תרבות השלטון במאה ה-21. זה בהחלט חביב, אף משעשע, רק חבל שיש עם זה בעיה אחת קטנה: ככה לא בונים חברה!

מכל מקום, הסיבה העיקרית להענקת התואר "גולם" למדע היא: המדע הדגול והמופלא שלנו על כל אלפי הפרופסורים המומחים שלו, אינו מצליח להעלות על דעתו את הדבר הטריוויאלי ביותר האפשרי. המדע אינו מצליח להעלות על דעתו שמה שהיה, הוא שהווה. מה שהיה מאז ומתמיד משחר ההיסטוריה, קורה גם היום. המדע החכם שלנו יודע להתמודד גם עם דברים מסובכים, אבל כאשר מדובר בדבר הפשוט ביותר שיכול להיות - חוק הטבע מספר אחד: "החזק מנצח", המדע לא מצליח להעלות על דעתו שהוא עדיין מתקיים.

מרוב התלהבות מן הכלים הקיימים לניהול חברה שהאנושות פיתחה במאות האחרונות, נכנס המדע לשאננות, אופוריה, אפאתיה, והלך לישון. הוא לא מצליח להעלות על דעתו שהכלים הללו כושלים, שהם אינם מספקים את הסחורה. "הון-שלטון", הוא אפילו לא קצה הקרחון שלמדע אין שום מושג לגביו. המדע משתמש במושג "קשר האליטות", אבל אין לו מושג מה זה. הוא לא יודע שהאליטות השתלטו על העולם, הוא לא מצליח להבחין בכך, למרות שכ-90% מההון של האנושות נמצא אצל כ-10% מן האנשים. איך ההון הזה הגיע לשם? כנראה במקרה...

כולם משחקים את משחק "השלטון התקין". סוגדים לחוק, סוגדים לדמוקרטיה, סוגדים לקפיטליזם, כמובן שסוגדים למדע. יופי של כלים לניהול חברה, בהחלט התקדמות לא מבוטלת לעומת ימי הביניים, ומה בנוגע לתוצאות? האם קיומם של כלים אלו מבטיח שהתגברנו על השיטה על פיה התנהלה האנושות מאז ומעולם, כלומר: החזקים מנצלים את הכלל? האם יכול להיות שגם בתקופתנו השיטה הזו ממשיכה להתקיים? האליטות משתלטות על המדינה, הגולם קם על יוצרו, משרתי הציבור רותמים את הציבור לשירותם? המדע לא בוחן את האפשרות הזו. המדע לא מצליח להעלות על דעתו שחוקי הטבע מתקיימים. זה גולם.

מוכר הז'אנר של סרטי המדע הבדיוני בהם חייזרים כובשים את כדור הארץ. מתברר שהסרטים הללו אינם כה דמיוניים כמו שנדמה, זה אכן קרה! בהבדל הקטן: לא חייזרים - חזירים. עדר של חזירים קפיטליסטים השתלט לנו על העולם ועל המדינה, מכרסם את משאביה כאילו אין מחר ומחלק לנו, לציבור הרחב את הפרשותיו בנדיבות רבה. לעולם לא נוכל להבחין בכך, משום שתמיד נתבונן על המציאות החברתית מנקודת פרטנית. כל פעם נחפש את המושחת התורן ולעולם לא נבחן את התרבות, השיטה, הנורמות, האופן שעל פיו החברה מתנהלת. כל שנה מתווספות עוד אינסוף עדויות לכך שכ-100% מן הנורמות על פיהן מתנהלת המציאות שלנו פועלות לטובת האליטות על-חשבון הציבור. אנחנו לא מסוגלים לצרף אותן אחת לאחת ולבנות את התמונה השלמה. יש כל-כך הרבה עצים, שהם מסתירים מאיתנו את היער. גולם זה כבר באמת מחמאה...

נשמע קונספירטיבי? נכון מאוד. אך לא זו הטענה. הטענה היא לא שהאליטות השתלטו על העולם, זאת דעה. הטענה היא, שהמדע הוא גולם. אין לו מושג היכן הוא חי, ולכן הוא לא מסוגל להפריך דעה כזו. יכול להיות שהמציאות החברתית שלנו הפכה להיות עסק פרטי של כמה משפחות הון, שלטון, עיתון, חוק, אקדמיה ועוזריהן (אליטות), ואיש אינו יכול להבחין בכך, או להכריז על כך באופן רשמי ומוסמך. כשאנחנו לא יודעים מה שיעור השחיתות במערכת, זה אומר שהיא יכולה להיות גם 99%. אין לנו מידע.

גם פרשת קצב היא חלק מהעיוורון הטוטאלי. מרוב התלהבות מהכריש שעלה בחכה, כרגיל שוב שכחנו לנסות להבין מהי התרבות, מהי הנורמה, מהי תמונת המצב, היכן אנחנו חיים, מי אנחנו?... האם זה כל-כך מקרי? לא בטוח. לא בטוח שכמאה אחוזים מן הנורמות יהיו לטובת האליטות על-חשבון הציבור - במקרה. קצת מוזר שהמדע יהיה כה חכם, אבל כה גולם בנושא מסוים. לכן המסקנה היא: המדע הוא גולם מבחירה ומרצון! הרבה יותר נעים לא לדעת שאנחנו עדר של חזירים, עדר מופקר, שהכלים לניהול חברה הם רק כיסוי שנועד להסתיר מפנינו את ערוותו. אנחנו לא רוצים לדעת מי אנחנו, כי כך הרבה יותר טוב לנו.

הילד יכול לצעוק עד מחר שהמלך עירום, אנחנו יודעים את זה כבר מזמן, אבל בשקט, כל אחד לחוד, לא רוצים להגיד בקול רם. אנחנו - כלומר אלו שמובילים אותנו - כלומר האליטות (והמדע הוא חלק מן האליטות - מובילי המדינה), יש "לנו" אינטרס שההפקרות תימשך. זה לא כל-כך מקרי שהמציאות היא כפי שהיא. אנחנו אולי חושבים שהיא מקרית, אבל היא לא. בטח לא כשהיא מסתדרת כך שהמדינה הופכת להיות ככפפה ליד לידי קובעיה. זה לא כל-כך מקרי כמו שזה נראה.

המושג "אונס" על-פי החוק הוא מושג רחב מאוד. אותה מילה משמשת כדי לתאר הזוועות הנעשות בקונגו, שם מתבצע אונס וטבח המוני, וגם את מה שעובר על נערה בת 13 שנים, 11 חודשים ושלושים יום, המאוהבת בחבר שלה ומקיימת עימו יחסים אינטימיים. שלטון חוק המתקשה להבחין בין הזוועות הנוראות ביותר ובין האושר הנפלא ביותר, ראוי להימצא בתוך מחלקות אחרות... מכיוון שהמושג "אונס" על-פי החוק רחב מדי, ניאלץ להיעזר במושג נוסף: "אונס אמיתי".

מרוב התלהבות ממושג ה"אונס" על-פי החוק, שכחנו פרמטר קטנטן: סבל הקורבן. באונס אמיתי האנס אינו שואל את הנאנסת אם היא מעדיפה להיאנס בתמורה להמשך השהייה עימו. באונס אמיתי הקורבן נמצא במצב של חוסר-אונים טוטאלי. לא צריך להתאמץ יותר מדי כדי לדמיין, חישבו על עצמכם נעצרים ללילה על-ידי שוטר עם עודף מוטיבציה (זה יכול לקרות, רוב העצורים הם חפים מפשע) ושם עושה עליכם "סיבוב" איזה שותף לתא (גם זה קורה). איך תרגישו? הרגשה קשה. כל השוואה בין מצב כזה למצב בו אישה מוכנה להיעתר מינית כדי שתוכל להיות בחברה הגבוהה - הזוי בהחלט.

ברכותיי לסוקלי קצב בכיכר העיר - ניצחתם. אתם יכולים להמטיר עליו אש וגופרית, הפעם באישור. כל מי שמשמיץ אותו חזק יותר, הופך באופן אוטומטי לצדיק גדול יותר. היו מאושרים בדרככם, הרוב אומנם איתכם אך לא כולם. יש הסבורים שאסור להטיל על אדם אחד את כל חוליי המערכת. המערכת חולה, המערכת פרוצה (אולי תרתי משמע), ולפרצות הענק הללו חודרים חוליים ללא סוף. מדי פעם המערכת מאתרת את אחד הגנבים שהפירצה קראה להם, והיא מתגאה בכך בקול גדול. העדר צמא-הדם משתלהב, אך לא כולם מאושרים. יש הסבורים שקצב לא יכול לשמש כעלה תאנה למערכת רקובה.

האם יכול להיות שבתקופתם של עזר ויצמן ומשה דיין האווירה הייתה אחרת? כלומר שכלפי אותם מעשים המערכת הייתה מתייחסת אחרת לגמרי? היום אנס, אז גיבור? האם יכול להיות שהיום, בתקופתנו, במקומות מסוימים מתייחסים לאותם מעשים אחרת, למשל בהוליווד בוליווד? האם יכול להיות ששם יחסים עם הבמאי הם כמעט תנאי מוצהר לקבלה לעבודה? שמענו בארה"ב על עיתונאי בכיר שמקיים יחסים עם פקידתו הצעירה. בטוח שהיא באמת כל-כך מאוהבת בו? איך כאן זה אונס ושם זה שעשוע מקובל?

שאלה מסקרנת: כמה מקרבנות מעשי האונס האכזרי עברו טראומה נוראית ממנה לא הצליחו להשתקם עד עצם היום הזה, חייהן נהרסו והן הגיעו עד כדי ניסיונות התאבדות? אנחנו לא יודעים. לחילופין, כמה מהן מונעות מיצר נקם על כך שהן גם נוצלו מינית וגם פוטרו? גם איננו יודעים. העיקר שתווית ה"אונס" קיימת. ככל הזכור לי, אחת הא'לפים קיימה בתקופת האונס יחסים עם נהגו של האנס ועם שניים ממאבטחיו. לא יודע מה איתכם, לי יש תחושה שבעולם יש דברים מזעזעים יותר. ה-א' שנאלצה לראות את איברו של הנשיא מתנופף ברוח, מעניין לדעת איזו טראומה היא חטפה ממראה מזעזע זה... קורה שנשים רואות איברים מתנופפים - אכן מראות קשים - אבל זה קורה לכמה מיליארדי נשים מפעם לפעם.

אל תאמר נואש ואל תתאבד. יש לך ליבידו חזק, אך לא זו הבעיה, שכן זו "עבירה" שכמעט כל בני האדם סובלים (בדרך-כלל נהנים) ממנה. אתה מושחת! ניצלת את תפקידך כדי לספק לעצמך טובות-הנאה (תרתי משמע), שזה חמור מאוד, בל נקל ראש. אבל אתה ממש לא כל-כך חריג בעניין הזה. אתה חלק ממערכת רקובה, שרובה ככולה מנצלת את מעמדה לצרכים אישיים כחלק מתרבות של שחיתות מערכתית כוללת.

הפכו אותך לבכיר הנקלה בתבל, אבל לפניך בתור עומדים עשרות אם לא מאות-אלפי בכירים. אם מערכת המשפט לא לכדה אותם, זה רק מעיד על אימפוטנטיותה, לא על שום דבר אחר. אם האנושות אינה יודעת זאת, זה רק מעיד על בורותה. אינך הגרוע שבבכירי העולם, ממש לא. רחוק מכך, פשוט, היום, עושק הציבור (כסף), לרבות ריסוק משק העבודה והפיכתו לשוק עבדים, הגדלה ממוסדת ומתוכננת של הפערים החברתיים הכוללים השלכת המונים למעגל סבל העוני, לא מזיזים לאף אחד. ממין, לעומת זאת, כולם מתרגשים. בהחלט מגיע לך עונש על מעשיך, אך העוול שעשו לך איבד פרופורציות וזועק לשמיים; הלוואי שרבע מהבכירים הפושעים יעברו עשירית ממה שאתה עברת. בשיכלול של "ענישה מידתית", נענשת אלפי מונים על העבירה שעשית, כעת אתה במינוס, כלומר החברה צריכה לפצות אותך.

אף שופט שבעולם, אף פרופסור, ובקיצור אף אחד - לא יוכל להפריך את הטענה שהמערכת רקובה מבסיסה, פשוט משום שאין מידע. כולנו גלמים, גם במאה ה-21 איננו יודעים באופן מוסמך באיזו תרבות אנו חיים, הבורות הזו נועדה לשמר את תרבות השחיתות. גם צליבתך נועדה בדיוק לאותה המטרה. מי יודע, אולי בכל-זאת המקרה שלך ישמש כקש שישבור את הגמל ויאלץ את המערכת לקיים חשבון-נפש ולנקות את ריקבונה. מאחר שהמערכת פלטה אותך, אתה כבר לא מחויב אליה ולכן יש כאן הזדמנות פז לחשוף את כל מה שאתה יודע על תרבות השחיתות בישראל בלי לעשות חשבון. רק אל תמהר, תמתין עם זה קצת עד שתקבל חנינה.

• הכותב אינו מומחה לשום דבר מטעם אף אחד, אבל יודע לחשוב לבד. שנה טובה.

אין דינו של תפוח רקוב בארגז מהודר של תפוחים מובחרים לייצוא, כדינו של תפוח רקוב בארגז מעופש הגדוש ברימות ותולעים. מערכת שלטון החוק במדינת ישראל הצליחה לדוג כריש מסוכן וזה יפה מאוד מצידה, הבעיה היא שאין לה מושג באיזה ים היא שוחה. האם בלגונה כחולה ומרהיבה, או שמא בביצה מצחינה השורצת כרישים המחופשים לדגי נוי?... מכיוון שאין לנו מושג היכן אנו חיים, אין ברירה אלא להביע דעה. לעניות דעתי, אנחנו חיים בתרבות של קפיטליזם חזירי, אדם לאדם חזיר. וכך אני רואה את פסטיבל קצב: עדר שלם של חזירים, כולם בשוק, הלם ותדהמה: התגלה חזיר בדיר...

יש כמה פרות קדושות בתקופתנו כמו המדע ומערכת המשפט, אני מתכוון לשחוט אותן קצת, מעניין אם חופש הדיבור יאפשר לי זאת. החוק אולי יבש, אך נראה שהמערכת המשפטית נוהגת לשפוט כל דבר על-פי הסטנדרטים והערכים שלה (במילים אחרות: איך שמתחשק לה). כשמדובר בפשעים נגד אזרחים, השופטים שטופי רחמים בלתי נשלטים. כשמדובר בפשעים כלפי עצמם, הם מחמירים כי הם "סמל". הם לא דואגים לעצמם כמובן, הם דואגים לסמל של המדינה. אין דבר מכוער יותר מסטנדרטים כפולים! שלטון חוק שיודע לדאוג לעצמו היטב, ואת ערכיו הליברליים הנעלים והמופלאים מיישם רק על אחרים - מלבד היותו כושל, הוא גם עלוב.

יש מי שכינה את השופטים בשם של בעל-חיים. לא אחזור על כך כאן גם כדי לא לפגוע בזכויות יוצרים, וגם כדי שלא לעורר את זעמה של תנועת תנו לחיות לחיות. מכל מקום, זכותו של אזרח במדינה דמוקרטית לחשוב שהמערכת המשפטית כושלת, רקובה ומושחתת, כמו יתר המערכות. כשאזרח נמצא בבית המשפט הוא חייב לקרוא לשופט "כבודו" כדי שלא ישליכוהו לכלא; כשהוא מביע דעה על המערכת, זכותו להביע גם דעה אחרת מלבד כבוד עצום ורב. בגלל זה, חופש הביטוי הוא ערך עליון בחברה דמוקרטית.

בפרשת האי היווני ישראל הייתה עדה לתופעה מרתקת: בכל מדינת ישראל לא היה אדם אחד שלא היה לו ספק או צל צילו של ספק בנוגע לשאלה: מדוע בעל ההון העסיק את בן השלטון תמורת שכר-עתק עבור גלישה באינטרנט? אף אחד, כולל מזוז, כולל כולם. מי היחיד שהיה לו ספק סביר? שלטון החוק. ברגע שמזוז לבש את גלימת איש החוק והרכיב את משקפי שלטון החוק, הוא הוכה בסנוורים. כנראה שהתרחיש הבא היה נראה לו סביר ביותר: דודי ניגש ללשכת העבודה וביקש מהפקיד עובד-לגלישה-באינטרנט תמורת שכר-עתק. הפקיד עילעל ברשימה ואמר: יש בחור בשם גלעד, מתאים לך?...

צריך להבין שאם קצב היה לוכד נשים בלילה בסמטאות אפלות, הוא היה מורשע בדיוק באותה עבירה. מישהו חושב ברצינות שהוא צריך לרצות את עונשו יחד עם בני סלע? גם הרשעת גולדבלט מצלצלת כמו היסחפות תקופתית. מהתוכנית "עושים כבוד" לצדי צרפתי היה ניתן להתרשם שהרבה "חגגו" אז... היו זמנים, שלושים שנה, לך תזכור.

על-פי החוק המקובל היום, אסור לפרסם שמועות. אחד הדברים שאנו למדים מן הפרשה הוא, שאולי כדאי להתיר פרסום שמועות, תוך הדגשה שמדובר במידע בלתי מוסמך. אין כלי תקשורת שיעז לפרסם שמועות על פרשיות מיניות בלשכת הנשיא בלא שיש בידו הוכחות נחרצות. הוא ייתבע על לשון הרע והוצאת דיבה. לכן צריך לשקול דיון ציבורי זוטא שיתיר שמועות בתנאי שיפורסם במדור ספציפי שבו יודגש שאין הוכחות. דבר נוסף שאפשר ללמוד מן הפרשה: עסקות טיעון הן רעות חולות ומיותרות. הפושע מוכן להן מכיוון שהוא מבין שלמערכת יש מספיק הוכחות כדי להרשיעו, והמערכת מוכנה להן כי היא עצלנית.

ה"אומץ" של השופטים מזכיר את ה"שלום של אמיצים" של רבין וערפאת. משהו כמו האומץ של השמאלנים המוכנים לשלם "מחיר כבד": את המתנחלים; או האומץ של אירופה המוכנה לשלם "מחיר כבד": את ישראל... כל אחד מוכן להיות אמיץ גדול על-חשבון אחרים. ההתלבטות הייתה קשה: האם להיות אמיצים כך שיתנו את קצב להמונים כדי שיוכלו לתלות אותו בכיכר העיר, הם יקבלו מחמאות מכל העולם ודרכם לקידום מקצועי סלולה - או להיות "לא אמיצים" ולשפוט באופן שאינו מושפע מדעת הקהל ולחטוף ביקורות והשמצות מכולם?

קשה שלא להיזכר ב"אומץ" של הפוליטיקאים המתלבטים: האם להשתלב עם תרבות השחיתות, לקבל מעמד, כבוד, סמכות, כסף ופינוקים - או להילחם נגד המערכת ולהיות מוקע מסכן ועלוב? ההתלבטות קשה, למרבה ההפתעה כמעט כולם בוחרים בסוף בבחירה ה"אמיצה". כבר מן ההתחלה ניתן היה להתרשם איך זה הולך להסתיים. היחס לקצב ולעורכי דינו היה בוטה ומזלזל. התקשורת תלתה אותו בכיכר העיר, הציבור הצטרף בשמחה, וכעת גם בית המשפט חלק בלתי נפרד מן ההילולה.

שופטי קצב אמיצים לא פחות מיתר המערכת המשפטית ה"אמיצה" המקריבה באומץ את המדינה, את ביטחונה ואת חייליה הנקלעים לסיטואציות קשות במלחמה, למען דעת הקהל העולמית החוששת מן הערבים ותלויה בנפט שלהם. כולם אוהבים לקחת הכרעות אמיצות, קשות וכואבות על-חשבון אחרים.

מי הרוויח? השופטים, מערכת המשפט, המערכת הפוליטית שנפטרה מקצב, הפמיניסטיות הצרחניות.

מי הפסיד? הנאנסות האמיתיות, הנשים, הציבור, המדינה.

בכל הפרשה, מתחילתה ועד סופה, איש לא התעניין בקרקע המצמיחה פרשות כאלו. איש לא התעניין בתרבות, בשיטה, איש לא ניסה לשנות אותה כך שיימנע המקרה הבא. כולם נהנים יותר לתלות את הקרבן התורן על עץ גבוה. האם אישה היום בטוחה יותר במקום עבודתה? ממש לא. רק אם היא תצליח להשיג תשומת-לב ציבורית של התקשורת והפרקליטות, רק אז אולי היא תזכה להתייחסות ראויה. תופעת ההטרדות המיניות הגיעה לממדי מגיפה והיא תמשיך להיות כך יחד עם תרבות ההפקרות המאפשרת לבכירים, לעשירים ולחזקים לעשות כמעט כל מה שעולה על רוחם. אבל אנחנו כל-כך גלמים וחזירים, אולי זה מגיע לנו...

משך שעות, ימים, שבועות, חודשים, שנים, ידעו רבים מאוד על מעשיו, ידעו ושתקו. שנה-שנה, יום-יום, שעה-שעה, ידעו ושתקו, ידעו ושתקו. התרגלו. אנחנו, עדר החזירים האנושי, מתרגל מהר מאוד לכל סוג של דיר. אם זה בכיר שנעזר בפקידותיו לצורך סיפוקו, או אם זה בכיר שנתלה בכיכר העיר כי עשה זאת. כל דבר נראה לנו טבעי לחלוטין. אם כולם משלימים עם ההפקרות, גם אנחנו נשלים, ואם כולנו תולים את המופקרים בכיכר העיר, גם אנו לא נחמיץ את ההזדמנות להשתתף בסקילה, העיקר לנבוח עם כל הלהקה.