הגיגים ל"ז

זיבורית

"כשאלוהים רוצה, גם מטאטא יורה" - אומר הפתגם האידי. כך, יכולים חוקרי משטרה לראות דברים במסמכים, ולשאול שאלות, שאין להן כל קשר לנושא. אם אינכם מאמינים - שאלו את אהוד ברק על חקירתו בפרשת עמותותיו. והוא אינו היחיד, שנתקל בתופעה.

כך, גם בפרשת בועז הרפז, שהחלה כפרשת גלנט, וסיכלה את בחירתו לרמטכ"ל - ונסכים, שזה היה לשמחתו של גבי אשכנזי, הרמטכ"ל דאז. ערוץ 1 גילה, כי בטענות שווא לא בדקה המשטרה את תוכנם של לא פחות מ-1,500 מסרונים, שעברו בין הרפז לגברת אשכנזי.

כתבתי לפני כשנה, שאפילו אם "מסמך גלנט" - כפי שקראו לו אז - מזויף, הוא מלמד אותנו היטב מי האנשים, שמנהלים את המטה הכללי של צבאנו המסואב ומה הנורמות המעוותות שלהם. הגילויים החדשים מאוששים את דעתי, ולא אכחיש, שאיני מופתע.

סיקור ההפגנות - קול המהפכה מירושלים

אריה גולן הוותיק הוליך בפעם השנייה את השידור במוצאי-שבת הקודמת על ה"מחאה" ברשת ב' של קול ישראל. בחירה די מעניינת בשדר הוותיק, שידוע בדעותיו הנחרצות בשמאל המפה. אני מעריך מאוד את גולן כשדר - עוד כשהיינו סטודנטים צעירים בשיכון לזוגות נשואים בקריית היובל בירושלים. בחירתו להנחות את השידור הזכירה לי את יורי לויתן הנודע - השדר המפורסם של רדיו מוסקבה, בימיו השחורים תחת המגף האדום.

שידורי קול המהפכה מירושלים חגגו כשבצעד אינפנטילי שינו מארגני ההפגנה את שמה של "כיכר המדינה" בתל אביב ל"כיכר העם". חברה' - ברוסית זה נשמע הרבה יותר טוב ... ושידורי קול המהפכה מירושלים עסקו ביחסי ציבור ל"מחאה" במקום לדווח עליה - כבר מתחילת השבוע - כי כך דרש התסריט של מארגני ה"מחאה". וכמובן, התקשורת - פרטית וממלכתית כאחת - עסקה בהסתרת פניהם המכוערות של מארגני ה"מחאה". ודבקותם המשיחית בתסריט המוכתב רק הזכירה את הפעם הקודמת, שהם רצו בהתלהבות לדווח - כשרקדו בשמחה גלויה לצלילי התזמור, שכתבה חבורת הזבל מחוות השקמים לפוגרום של הקלגסים השחורים ביהודי קטיף.

וכתבה לי ע' - ידידה, שקשה להגיד, שאינה חלק מהעלית: "אני דורשת שכאשר מדברים על 'הפגנת המיליון', ומגיעים רק מאה אלף בני-אדם (נניח ...) שמישהו באחד מאמצעי התקשורת יעיז ויגיד שמדובר ב-10% (ובמלים: עשירית) מהתכנון. במינימום, ש'לא לילד הזה פיללתי', ולא את 'המספרים לא קובעים' הילדותי. (כשהגיעו 300 אלף המספרים כן קבעו?!). ו"זאת הצלחה גדולה" וכל הבלה-בלה.

"תוצאה זו באה אחרי מסע-רוח-גבית היסטרי של כוווווול אמצעי התקשורת כולל תשדירי שירות בגלי צה"ל. מי שלא מאמין נא להאזין להקלטה של חדשות השעה 11:00, עד 14:00 היום - שבת - בצהריים. (אחרי זה כבר לא הקשבתי לרדיו.)

"גילוי נאות: הייתי בזמנו בכמה הפגנות-ענק נגד ההינתקות. המספרים, שדווחו בתקשורת, היו תמיד נמוכים ממה שהתרחש בשטח באותו אופן בדיוק, לכיוון ההפוך כמובן. "ואם כבר גלי צה"ל: אני מוחה בכל תוקף על שגלי צה"ל הופקעו מידי לפחות 50 אחוז מ"העם" (אלה המכונים ימין, חרדים מתנחבלים וכיו"ב) ועברו לרשותה של כת שמאלנית קיצונית. (וכל זה כמובן על חשבון המסים שאנחנו משלמים.)

"אם כבר עושים תוכנית כבקשתך על 'לאן הולכים המסים שלנו' אני דורשת שעד שגלי צה"ל לא ייצאו מהסרט השמאלני שלהם לא תועבר אגורה אחת מהמסים שאנחנו משלמים לתחנה. ובמלים אחרות: 'אני דורשת צדק תקשורתי'. (את הסכום היחסי אבקש להעביר לישיבת "נצרים" באריאל.)

"נא להעביר את בקשתי לוועדת טרכטנברג.

"רציתי לדרוש גם את פיטוריו של ג'ורג' אורוול - ההוא מחוות החיות ומ-1984 - מעבודה במקביל בשלושת ערוצי הטלוויזיה, אבל אפילו אני יודעת שזה מוגזם".

רעיון

קיבלתי את המכתב של ישראל בדואר האלקטרוני, ואני חושב, שהוא ראוי לפרסום בלי יותר מדי הסברים:

"לכולם, השלום והברכה!
"בהשפעת בניי האקולוגיים והאורגניים בעלי מודעות חברתית ומתוך הזדהות אתם ועם חבריהם, העברתי את קניותיי ליצרנים הקטנים ולבעלי המכולות השכונתיות וחנויות הירקות של הירקנים הקטנים. כלומר: "שמן זית אני קונה ישר ממגדל הזיתים בבית-הבד, תוך שאני צופה בכבישת הזיתים. האמינו לי: חוויה ועונג - שלא לדבר על הטעם ועל האיכות.

"ירקות אני קונה אצל ירקנים בשכונה. גבינות ומוצרי חלב רק של יצרנים קטנים. כל השאר - בחנויות המכולת בשכונה. אנחנו מעגל הולך וגדל ומתרחב של בעלי תודעה חברתית, שאחת מהחלטותינו לתת חיים ופרנסה לאזרחים הקטנים, העמלים קשה לפרנסתם ולמחייתם. נעזור להם גם אם לפעמים משלמים מעט יותר, אך בסיכומו של דבר אנו מוציאים פחות כסף, איננו מרומים, איננו מושפעים מ"מבצעים" למיניהם, וקונים רק מה שצריכים כרגע למחייתנו.
"אין 'גזירות משמיים'! גורלנו בידינו ואנו אחראים למעשינו.

"אתם הבנתם את זה?!"

מלה טובה

בתחילת השבוע שעבר, קרס מחשבי מרוב שטויות שהעמסתי עליו, ועבר לידיו הנאמנות של שגב, שניקה, טיפל, התקין, והחזירו לפעולה תקינה. את הזמן הפנוי מהקלדה ביליתי בלטרון בכנס החמישי של מכון צבי מיתר לחקר לוחמת היבשה (ILWS). המכון בניהולו התקיף והטוב של תא"ל ((מיל.)) גדעון אבידור עשה מלאכת מחשבת (זו השנה החמישית ברציפות!), וארגן סמינר נהדר, שלמדתי בו הרבה בתחום, שאני סבור, שאני יודע המון.

הייתי בהרבה כנסים מקצועיים בענייני צבא וביטחון בארץ ובחו"ל, ואני מתקשה לעצור את התפעלותי ממה שאירע בלטרון. דיברתי עם עמיתים ועם אורחים מחו"ל, שלא חסכו בתשבחות, כמוני. היה לי כובע, שאבד בסמינר, ואני מסיר את כובעי החדש בפני גדעון ובפני חופית, שעזרה לו.

הכנס נפתח ביום שלם, שעסק בנושא לכאורה שולי - התחזוקה - שאין חשוב ממנו בלוחמת היבשה. שמענו הרצאות של קצינים בצה"ל, ששיקפו את הבוקה ואת המבולקה, ששוררת בנושא במקומותינו. שמחתי לשמוע מתא"ל מופיד ע'אנם, קצין לוגיסטיקה ראשי, כי הוא מתכוון להעביר אימון בלוחמת חי"ר לכל חייליו. וכידוע, לפלוגת מפקדה ולגדודי התחזוקה אין שולחים אצלנו, משום-מה, אנשים ונשים ברמה גבוהה.

לוטננט קולונל לי דאלי מהצבא הבריטי סיפר בכנס על מבצעי תחזוקה בעירק. באחד מהם שיירה לוגיסטית לחמה שמונה ימים כדי להגיע ליעדה דרך שטח עוין. שיירה זו השאירה כמה כלי-רכב פגועים בשטח, ושמונה מחיליה נהרגו בדרך החתחתים, אחרי שהתגברה על מארבים, על מטענים מאולתרים, על אויב נעלם ועל אתגרי הדרך. לדברי לוטננט קולונל דאלי, רק לוחמי מיומנים יכלו להעבירה ליעדה. הוא עצמו היה מ"פ סיור לפני שהפך למג"ד תחזוקה. במארינס האמריקניים סבורים, כי כל חייל בנחתים צריך להיות לוחם, בלי שום קשר למקצועו הצבאי. לכן, אמר לי ידיד אמריקני, שום שיירה של המארינס לא נלכדה בידי האויב (לעומת שיירות של צבא ארצות-הברית, שאינו מאמין בגישה זו). הנחתים ירדו מרכבם עם פרוץ התקפת האויב, והחלו להגן בנחישות על שיירתם.

ועוד מלה טובה - לחיל הלוגיסטיקה, שדאג להביא ליום הראשון בכנס עשרות קצינים, שישבו והקשיבו למפקדיהם וגם למרצים האורחים; ואני מקווה, גם למדו משהו. דרך אגב, ביומיים הבאים של הכנס, שהוקדשו ללוחמה, לא ראיתי נוכחות גדולה כל כך של לובשי מדינו.

ואם בלוגיסטיקה עסקינן - ראוי לציין, כי תא"ל ע'אנם אמר בכנס, כי יחידות לוחמות יישאו בעתיד את מטעניהן על גבן ועל גבי רכב ייעודי (גם לא-מאויש). הוא התייחס לפרד מכני לא-מאויש, לרכב מאויש, לכרב"ם (כלי-רכב בלתי-מאויש) זחלילי ולכטב"ם (כלי-טיס בלתי-מאויש), שיוכלו להחדיר לשטח מוכה-אש מטעני אספקה, ולחלץ ממנו פצועים. דבריו תוגברו על-ידי תא"ל ד"ר נחמן אש, קצין רפואה ראשי, שדיבר על פיתוחים של חיל הרפואה. יחד עם זאת, אני מפקפק ביכולתם של חיילים לשמש סבלים בשדה הקרב, כיוון שנקודת התורפה הגדולה היא יכולת חייל לשאת משאות כבדים בשטח טרשי לאורך זמן מבלי לפגוע בבריאותו.

במלחמת לבנון השנייה ניסו יחידות של צבאנו להפעיל לאמות כבהמות-משא. במלחמת העולם הראשונה פיקדו קולונל ג'ון פיטרסון ויוסף טרומפלדור על גדוד נהגי הפרדות (Zion Mule Corps), שיזמו זאב ז'בוטינסקי וטרומפלדור, במערכה האומללה בגליפולי. הרעיון נשנה במלחמת הקוממיות. הגדוד פורק עם תום המלחמה, והפרדות הופעלו כפלוגה רכובה בחיל ההספקה (סבו של חיל הלוגיסטיקה), עד אחרי מלחמת סיני. ואני תמה למה לא משתמשים ברעיון, או בהובלה רכובה בנגמ"שים, ולא על גבי חיילים. תנועה רכובה, או ממונעת, תזרז את הגעת ההספקה ליחידות.

והערה - ראיתי בתדהמה ניכרת שגיאות כתיב במצגות באנגלית של כמה מקצינינו בכנס - דבר הזוי לחלוטין. קצין בכיר, שמופיע בכנס כזה, מכין את הרצאתו כמה חודשים, וצה"ל יכול לדאוג, שלא יהיו בה שגיאות כתיב מביכות. "האמריקנים [כה גנרלים, שבאו מלווים בלא-מעט מקיניהם - אב"ץ] יחשבו, שהמרצים מזלזלים בהם" - אמר עמית אמריקני, שהיה נבוך כמוני לנוכח השגיאות.