כאשר הפרלמנט העירקי דרש בחודש דצמבר להוציא את הכוחות האמריקניים מן המדינה, הגיב ממשל טראמפ בסירוב ובאיום בהקפאת החשבונות העירקיים בפדרל ריזרב. זוהי דוגמה לתופעה מדאיגה – לטעמם של פרופ' הנרי פרול ופרופ' אברהם ניומן מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, במאמר ב-Foreign Affairs: נטייתו של הנשיא דונלד טראמפ להשתמש במעמדה של ארה"ב כנאמן של המערכת הפיננסית העולמית כדי להעניש את מי שמתנגד למדיניותה, ידידים ואויבים כאחד. בכך הוא הופך מערכת שנועדה לרווחת העולם לאמצעי אמריקני אנוכי.

ארה"ב מסתכנת בכך שהיא תלך בשיטה זו בעקבות אתונה העתיקה, ובמיוחד בעקבותיו של תוקידידס: הוא האמין שהפוליטיקה של הכוח יכולה לגבור על הריאליזם של מדינאות. בעיניו, הכובש יכול לעשות ככל העולה על רוחו, בעוד החלש סובל כפי שמגיע לו. אבל תוקידידס לא היה מנהיג לאומי אלא היסטוריון, והנאומים של האתונאים המנצחים שהוא מצטט צריכים להתפרש כעדות לשחצנות שלבסוף הפילה את מנהיגי העיר. לפי תוקידידס, שליטי אתונה ידעו שהם הופכים ידידים ליריבים וניטראלים לאויבים, אבל הם ראו את חוסר הפופולריות כמחירו של הכוח. אבל גם לשחצנות היה מחיר, וכאמור – היא הובילה לנפילת אתונה.

ארה"ב ובעלות בריתה – כמו אתונה – יצרו מערכת משותפת של מוסדות פיננסיים והסדרים בינלאומיים סבוכים המניעים אותן. בין אלו מצויים מערכת ההעברות הכספיות "סוויפט", מערכת הניכיון הדולרית ונכונותו של הפדרל ריזרב לספק נזילות בעיתות משבר. הסדרים אלו מאפשרים למדינות לנהל את נכסיהן בשיתוף פעולה ובביטחון חסרי תקדים. וכמו אתונה, ארה"ב הייתה ראשונה בין שווים וצברה אין ספור יתרונות ממעמדה המרכזי בעולם הפיננסי. גם מדינות אחרות יוצאות נשכרות, כולל 250 מדינות שהפקידו את כספן בפדרל ריזרב.

ואולם, בעשור האחרון הייתה ארה"ב מוכנה יותר ויותר לנצל לטובת עצמה את כוחה העצום במערכת הפיננסית העולמית. וושינגטון שוב אינה מרחיקה בפשטות את אויביה מהשוק האמריקני, אלא מטילה "עיצומים משניים" המנתקים את הגישה למערכת הפיננסית העולמית. בנקים אינם יכולים לפעול ללא גישה למערכת הניכיון הדולרית, ולכן הם להוטים להשביע את רצונם של שלטונות ארה"ב.

מצב זה אפשר לארה"ב להפוך את המוסדות הפיננסיים ברחבי העולם לשלוחות שלה, המסרבות לעשות עסקים עם יחידים, חברות ואפילו מדינות עליהם הטילה עיצומים. שימוש זה במערכת הפיננסית הפך לאמצעי המועדף על ארה"ב כדי להשיג מטרות כמו פירוק הנשק הגרעיני, זכויות אדם ושינויי משטר. אויבים כמו אירן ראו את כלכלתם קורסת, אך אפילו חברות אירופיות נאלצו לשלם מיליארדי דולרים על הפרת העיצומים האמריקניים.

בשלבים הראשונים של בניית האימפריה הפיננסית שלה, ארה"ב נועצה בבעלות בריתה ואפשרה להן לטעון נגד צעדים שפגעו בהן. לא אצל טראמפ, מציינים פארול וניומן. הוא אפילו אינו מעמיד פנים של התייעצות, ובעלות הברית מקבלות לכל היותר התראה קצרה על עיצומים העלולים להשפיע עליהן מבחינה כלכלית ומדינית. ובמספר גדל והלך של מקרים, בעלות הברית הן היעד של הלוחמה הכלכלית האמריקנית.

ממשל טראמפ מאמין, שלמדינות כמו עירק אין ברירה אלא להיכנע: משמעות עוצמתו של הדולר היא שארה"ב חזקה ויתר המדינות חלשות. מובן שהחלשים יתלוננו – זה מה שהם עושים תמיד – אבל התלונות שלהם אינן רלוונטיות. אבל השחצנות האמריקנית הזאת עלולה ליצור את התנאים שיובילו לנפילתה, מזהירים פארול וניומן. חלק ניכר מההשפעה המדינית והכלכלית של ארה"ב נובע מהאמון של מדינות וחברות זרות במערכת הפיננסית שהיא עומדת בראשה. אם ארה"ב תשתמש במערכת זו לצרכיה שלה ולא לטובת הכלל, השפעתה תפחת משמעותית.

למעשה, התהליך כבר החל. טורקיה – חברה בנאט"ו – פועלת יחד עם רוסיה כדי ליצור אפיקי תשלום בינלאומיים חילופיים לערוץ הדולרי. האיחוד האירופי מחפש דרכים להתגונן מפני תוקפנותן הכלכלית של ארה"ב וסין. מערכת הניכיון הדולרית אינה צפויה לקרוס, אבל מדינות וחברות עשויות לחפש אמצעי תשלום העשויים בסופו של דבר להחליף אותה. ככל שארה"ב תהיה יותר תוקפנית, יגבר התמריץ להתנגד לה. ואם האמון בה יפחת, תפחת גם יכולתה להפעיל את כוחה ברחבי העולם.

הלוחמה הכלכלית האמריקנית מתונה בהרבה מאשר הטרור שהפעילה אתונה, אשר טבחה ושעבדה את הערים שהתקוממו נגדה. אבל השיטות של וושינגטון נעשות בעייתיות בהרבה אם מטרתן היא כיבוש צבאי דה-פקטו, כפי שנעשה כעת בעירק. עימות עם הממשלה המארחת, בעירק או במקום אחר, עלול לאלץ אותה להפעיל יותר חיילים כדי להגן על אלו שכבר בשטח. אפילו מבחינתה של מעצמת-על, זה עלול להיות יקר מדי.

מדינות חזקות יכולות לבנות מערכות משותפות מעולות, שגם הן וגם בעלות בריתן ירוויחו מהן. מדינות חזקות גם ניצבות בפני סכנת ההיבריס [חטא הגאווה]. הן עלולות לחשוב שכוחן תמידי ושלפיכך מותר להן להתייחס בבוז למדינות חלשות יותר. הן עלולות לעבור משיטות מתונות של אימפריאליזם לשיטות אכזריות יותר.

הממשלים האמריקנים הקודמים יצרו כלים רבי עוצמה ללוחמה כלכלית, אבל הם לא דמיינו שיקום נשיא אשר יעשה בהם שימוש כדי לאיים על בעלת ברית בנאט"ו, או שיתרברב בכך שהם מאפשרים לו לנהל מלחמה ללא חיילים. החלטתה של אתונה להפוך את האוצר המשותף לקופה ששימשה אותה לתגמל בנות ברית ולהעניש אויבים, תרמה לנפילתה. ארה"ב עלולה להתחיל ולשחזר היסטוריה עגומה זו.